שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן לח
להרב החריף ובקי מוה' משה שמחה טייטלבוים נ"י מו"צ בווישניצא: ע"ד שאלתו שהתיכו בכלי א' מן ט"ו אווזות שומן לפסח ואחר ההתכה נמצא עור צוואר מאווזה א' קרוע באופן דהוי ס"ט מחשש. ונשאל על השומן הנ"ל וכ"ת מצדד להתיר עפ"י דברי הש"ך בכללי ס"ס שמתיר בה"מ כהמ"ב דבלא נודע גם ספק א' בגוף והב' בתערובת שרי בה"מ ודרש מאתי חוו"ד והנה מדברי הש"ך אין שום סמך להתיר דהא הש"ך מתיר מטעם ס"ס וזה ל"ש רק ביבש ביבש כשאוכל שנים שנים או כל א' בפ"ע ועכ"פ לא כולם ביחד דאז ליכא ס"ס וע"י חוו"ד סי' ק"י ס"ק י"ג דבבישלו יחד הוי כאכלן כולן כ"א א"כ כאן שהותכו בכלי א' ליכא ס"ס אמנם בפמ"ג בש"ך ס"ק א' דיני ס"ס הביא ממהריב"ל להתיר בכה"ג מטעם ספק דרבנן ונהי דהוי סד"ר ע"י גלגול בלא נודע שרי והרגיש שדברי הש"ך הם כנגדו מדלא התיר רק מטעם ס"ס ונדחק דהש"ך מיירי ביבש ביבש דאפשר לאכלם בזאח"ז ובלח בלח ג"כ שרי מטעם סד"ר וכ"כ בנוב"י מה"ק יו"ד סי' ל"ב ל"ג ולב"ש בח"ד אך בתשו' בית שלמה יו"ד סי' קל"ה האריך להוכיח מכ"ד דלא כפרמ"ג הנל וגם בלא נודע ל"א סד"ר ע"י גלגול וגם הרב בעל יד"י סי' ק"י בדיני ס"ס אות ו' משיג על הפמ"ג ועכ"ז במקום הפסד רב מאד כמו בנ"ד גם הבי"ש נוטה להקל. ועוד הנני מוסיף בנ"ד סניף להקל דאפשר דכ"ע מודים דשרי מטעם סד"ר דהא כל עיקר האיסור דספק דרבנן ע"י גלגול היינו כיון שכבר חל עליו שם איסור מכח ספק אין לצרף עוד זה לספק ובלא נודע ג"כ אמרינן דאין הידיעה פועלת כלום דהא עכ"פ נתגלה לו עתה שהי' אסור מספק בטרם שנתערב אמנם בנ"ד הנה כשעירבו כל העורות משומן האווזות בטרם שנמלחו יחד הא נתערבו יחד ויבש ביבש מב"מ בטל ברוב דהא כ' רש"ל הביאו בש"ך יו"ד סי' ק"א דעור אווז אינו ר"ל ובש"ך תלי לה כפי המקום ובס' יד"י שם כ' דבזה"ז ובמקומנו אינו ר"ל וא"כ שורת הדין שכבר נתבטל ברוב בטרם שהומלח וניתך ביחד וכבר הותר אז ומה איכפת לן מה שנמלח אח"כ אלא דאפ"ה אסור משום שבלא נודע לא שייך ביטול כמ"ש הרא"ש וש"ך יו"ד סי' ק"ט ואני דנין תורת ביטול רק מכאן ולהבא ולא למפרע וא"כ כיון שבע"כ אנו חושבין הידיעה לעיקר לאסור מטעם זה א"א לאחוז בחבל בתרי ראשין ולומר דאף שלא נודע כבר חל עליו שם ספק איסור למפרע ולענין ביטול נימא איפכא דכיון שלא נודע לא נתבטל אלא דכיון שאנו דנין לאסור משום דבלא נודע ל"ש ביטול ואף שנודע עתה אין ביטול למפרע כמו כן באותו דבר גופא יש לחשוב הידיעה לעיקר גם לענין זה דבטרם שנודע לא חל עליו שם ספק איסור עד שנודע ואז הרי הוא מעורב כבר והוי ספק דרבנן וכעין זה כ' השך ס' נ"ה ס"ק כ"ג דלענין אבר המדולדל ל"ש לדון איסור דבוק כיון דכל איסורו משום דחשוב כפרוש ואין לאחוז כתרי חומרי דסתרי אהדדי יעו"ש ואף מהסוברים דעור שומן אווז מיקרי ר"ל וא"כ גם אם היה נודע הדבר טרם המליחה היה אסור הכל אכתי הא לאחר המליחה שנחתכו לחתיכות דקות דאז בוודאי תו אינו ר"ל דאין מכבדין בחתיכה קטנה ואחר המליחה טרם ההיתוך הא נחתכו לחתיכות קטנות כנהוג ואם היה נודע אז היה בטל כדין מב"מ ומטעם המליחה לא נאסרו עדיין דהו"ל ס"ס דלמא אינו טרפה ודלמא מליחה בקליפה כראבי' וכמ"ש השבו"י וכן הורה הגאון חת"ס יו"ד סי' צ"ג באופן שעדיין היה מקום לומר דשומן אווז מהטריפה נתבטל בכשירות לאחר שנחתכו לחתיכות קטנות טרם ההיתוך וכל העיקר האיסור משום דלא נודע ל"ש ביטול וא"כ אין לאחוז בדבר א' חומרי דסתרי אהדדי ודנין נמי לענין זה דבלא נודע לא חל עליו שם ספק איסור עד עתה שנודע והרי עתה הוי ספק דרבנן ע"כ יש להקל ולהתיר כל השומן ובפרט דיש לצרף נמי סברת הפוסקים דביטול איסור אינו תלוי בידיעה דלדידהו בנ"ד מותר מטעם הנ"ל דנתבטל יבש ביבש קידם המליחה או קודם ההתכה ונהי דלא קיי"ל כן עכ"פ סניף הוי להיתר הפמ"ג ונוב"י ולב"ש הנ"ל:
ב] ועל דבר קושיתו על הפלתי ס' ס"ה שחידש דגם למ"ד אין בגידין בנ"ט אבל בעודנו רך תיכף כשנוצר יש בו טעם רק אח"כ נתקשה וא"כ מאי פריך בפסחים כ"ב אהא דמשני כשהותרה נבילה הוא וחלבה וגידה הותרו הניחא למ"ד יש בגידין בנ"ט אלא למ"ד אין בגידין בנ"ט מח"ל אכתא קרא אתי להתיר בעודנו רך נראה פשוט דלהפלתי תיכף משיצא לאויר העולם כבר נתקשה ואין בו טעם רק סמוך ליצירתו בעודנו במעי אמו ועדיין לא כלו לו חדשיו אז הוא רך והנה חלב נפל מותר וגיד נפל אסור כמ"ש תוס' חולין ע"ה והשתא פריך ממ"נ למ"ד אין בגידין בנ"ט האיך נוכל לומר דהיא וגידה הותרו וגם חלבה אי מיירי בבהמה שמתה הא שוב ל"ש בגיד דידי' אכילה דכבר נתקשה ואי מיירי קרא בנפל שהיא נבילה והגיד שלו רך א"כ שוב הא ליכא בנפל איסור חלב ומנלן דהותר חלבה וא"ש:
ג] וע"ד המקנה בק"א לה' קדושין ר"ס ל"ח שכתב שם ליישב דברי הטור שהעתיק בדיני תנאי בקדושין שאפשר לקיימו ע"י שליח דתמה בי' דהא בקדושין תמיד אפשר לקדש ע"י שליח ומועיל תנאי גם בקדושי ביאה משום דאתק"ש הוויות להדדי כדאי בגמ' דנ"מ בכהן שקידש גרושה והתנה תנאי בקדושין דהתנאי בטל לשיטת תוס' ב"מ י' דבדבר עבירה השליחות בטל וא"א לקדש ע"י שליח והאריך בזה - והנה מאז אמרתי עפ"י דעת המקנה הנ"ל ליישב הא דאמרו במשנה גיטין פ"א דכותב לגרש את אשתו ונמלך פסלה מן הכהונה דברי ב"ש וב"ה אומרים אפילו נתן גט על תנאי ולא נתקיים התנאי לא פסלה מן הכהונה ומשמע משטחיות לשון המשנה דלב"ש בכל גט על תנאי פסלה מן הכהונה וע"י תשו' הראש כלל מ"ה ס' כ"ג והא גם לב"ש משכחת לה דנהי דלב"ש גם בלעדי התנאי הא נפסלה לכהונה משעת כתיבה אכתי הא משכחת לה בכותב התנאי בגט גופא ונתן לה דבזה יתכן דלא פסלה מן הכהונה דדוקא בכותב הגט בסתם הוי ריח הגט משא"כ בכותב התנאי בגט גופא ועי' בגיטין פ"ד דלשי' תוס' שם יכולין לכתוב התנאי בגט ולהנ"ל נראה דלב"ש בכל גווני גט תנאי פסולה לכהונה דהא ב"ש סוברים דלא יגרש אדם את אשתו אלא אם מצא בה ערות דבר ובלא זינתה אסור לגרשה וא"כ ממילא לב"ש נהי דבדיעבד אם עבר וגירש מה שעשה עשוי כדאי' בסוף גיטין אבל כיון דאסור לעשות כן ממילא במגרש ע"י שליח ולא מצא בה ערות דבר הגט בטל מטעם דאשלד"ע והשתא בגירש אשתו על תנאי לב"ש ע"כ פסולה מן הכהונה אף שלא נתקיים התנאי דאם מצא בה ערות דבר א"כ בלעדי הגט פסולה לכהונה כדין זונה ואם לא מצא בה ערות דבר שוב א"א לעשות מעשה ע"י שליח והתנאי בטל והמעשה קיים והוי גרושה גמורה ודוק אך אני נבוך בזה באם כותב התנאי בהגט אפשר דשפיר מועיל התנאי דבשלמא במתנה התנאי בעת נתינת הגט ל"מ דהא א"א לגרש ע"י שליח דאסור לגרש כיון שלא מצא בה ערות דבר אבל בכותב התנאי בתוך הגט שפיר הוי תנאי גמור דהא מת דת הגט אפשר ע"י שליח דאטו אסור לכתוב גט הא גם לב"ש האיסור הוא שלא יגרש בלתי ערות דבר אבל כתיבת הגט אין איסור. וכן בקדושין כה"ג בכהן שקידש גרושה בשטר וכתב התנאי בשטר אפשר דמועיל דהא אפשר לכתוב השטר ע"י שליח וכתיבת השטר אינו איסור. ובזה תו יש לסתור כל חידושו של המקנה הנ"ל דכיון דעכ"פ משכחת לה בקדושי גרושה לכהן תנאי שיועיל כגון שנכתב בתוך השטר תו מועיל גם בקדושי כסף וביאה משום דאיתקוש הוויות להדדי ודו"ק ויש עוד לעיין בזה ואין הזמן גרמא: