שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן לז
לכבוד הרב הגדול מו"ה יעקב דוב לערניר נ"י אבד"ק קוטיראד ברוסיא: יקרתו הגיעני נכון וע"ד שאלתו ששחטו תשעה אווזות והפשיטו את השומן מהם ומכרו הבשר והשומן מששה אווזות מלחו בישלו ביחד ושומן מג' אווזות נשאר מונח בלי מליחה ואח"כ נתוודע שאווז א' היה טריפה וודאית. ודעת כת"ה להתיר כל השומן הן מהששה אווזות הן מהשלשה דהא הסכימו האחרונים דעור שומן אווז אינו חהר"ל בזמננו וא"כ שומן ג' אווזות וודאי מותר ושומן מששה אווזות אע"ג דהסכים הש"ך דבלא נודע ל"ש ביטול וא"כ בעינן ס' מכ"מ שרי דהא מה"ת מב"מ ברובא בטיל ורק מדרבנן אסור ותו אמרינן שאני אומר דהטריפה היא בג' אווזות הנותרת שלא נמלחו כמו דמבואר ס' קי"א בשתי קדירות וגם יש להתיר מטעם ס"ס דהא להב"ח גם בלא נודע בטל והוי ס"ס דלמא גם בלא נודע בטל ודלמא הטריפה היא בין שומן השלשה אווזות שלא נמלחו עכת"ד. ולענ"ד ז"א דהא מבואר בזבחים ע"ד דפירשו ס' למק"א וממנו למק"א אסור דאיסורא ברובא איתא וכ' רש"י שם דכיון דאיסורא ברובא היא אין כאן ס"ס וכ"כ בטור יו"ד ס' ק"י והיא הלכה פסוקה ועי' פמ"ג וחוו"ד שם וא"כ שוב אין כאן ס"ס וכא סד"ר דאמרינן איסורא ברובא איתא דהיינו בתוך ששה אווזות שנמלחו יחד. אמנם אם הששה אווזות שנמלחו נלקחו בזאח"ז על הכלי שמולחין בזה וודאי מותר מטעם דאמרינן על כל א' וא' כל דפריש מרובא פריש כיון שנלקח קודם שנודע הספק וא"צ להיתר מטעם ס"ס וסד"ר ואף שנמלחו כל הששה אווזות ביחד לא אמרינן דחוזר ונאסר כיון דיש רוב ביחד דכיון דנלקח בזאח"ז והותר מטעם כל דפריש תו אינו חוזר ונאסר וכדאמרינן בזבחים ע"ג אטו מגיסא אסורה. וגם הפר"ח דסובר הדרו לקבועתייהו היינו כשנלקחו כולן בזאח"ז ונתערבו ובזה מקיל בחוו"ד ס"ק ח' קודם שנודע הספק ודבריו צ"ע. וגם בפמ"ג בש"ד ס' ק"י ס"ק מ"א אוסר ובחכמת אדם שער הקבוע ס' י"ח כ' דאדרבא קודם דנודע הספק גרע אבל גם הוא מודה דבפירש בזאח"ז עד שנעשה רוב בב"א כיון שאין טריפה ודאית ביניהם לא אמרינן דחוזר והוקבע לאיסורא. והן אמת דיש לדייק קצת מרש"י זבחים שם ד"ה אלא מעתה וז"ל וכי מאחר שמשכו ולקחו א' ח' לבדו ובנדנוד דכל חד אמרינן דמרובא פריש ושחטן וקבל דמן במיגס בחזקה שהיא כשר חוזרים ומצטרפים להיות רוב ולהאסר עכ"ל משמע דעיקר ההיתר היא ע"י שנשחט בהכשר היינו כ"א לבדו אבל כשנשחטו בב"א אסור אף שנלקח בזאח"ז א"כ בנ"ד אף שהלקיחה היה בזאח"ז כיון שנמלחו הרוב יחד חזרו והוקבעו. וכה ראיתי להתב"ש ס' ט"ו שמחמיר בהנהו דאמרינן בנכבשינהו דיקח א' א' וגם לא ישחטם ביחד עפ"י גירסת ר"ת בתוס' ר"פ התערובת דהגזירה שמא יקחו א' כהנים קאי גם במסקנא יעו"ש. ותמהני עליו דמלבד דהתוס' ר"פ התערובת כתבו עפ"י שי' ר"ת גזירה שמא יבואו י' כהנים ויקחו מן הקבוע וכ"ה בתוס' סנהדרין פ' א"כ הגזירה הוא שיקחו מן הקבוע וכגירסא דילן שמא יקח מן הרבוע אבל בלוקח מן אותן דניידי שפיר מותר לשחוט בב"א אבל גם אם נימא כהבנת תב"ש דלר"ת נשאר תירוצא דג"מ שמא יבואו י' כהנים ויקחו בב"א ולא גריס בב"א מי אפשר והיינו דסובר דאפשר ליקח בב"א וכיון שלוקח בב"א אסור אבל כשלוקח בזא"ז גם לר"ת מותר אף כששוחטין כ"א דאטו מגיסא אסורה. אך עפי"ד רש"י היה מקום לחומרת תב"ש דהא דאטו מגיסא אסורא ה"ד כגון שנשחט בהיתר בזאח"ז אבל הלקיחה גופא אינו מועיל. אבל תמהני מאוד דאם הדבר כן לרש"י ג"כ מאי פריך הש"ס אטו מגיסא אסורה הא יש לומר הגזירה שמא שחטו י' כהנים בב"א ועוד דהש"ס משני שמא יבואו י' כהנים ויקחו בב"א ופריך עלה בב"א מי אפשר ופירש"י דהא צריך לטרוח ולרדוף אחר כ"א להשיגו ומה בכך נהי דהלקיחה אי אפשר להיות בבת אחת אכתי אפשר שיבואו י' כהנים או זרים וישחטו בב"א והא כמו דהזריקה והקטרה בב"א אסור ה"ה השחיטה דהא אסור לשחוט קרבן פסול וע' זבחי ברש"י ע"ד דאין מכניסין טריפה לעזרה לשוחטו משום הקריבהו נא לפחתך ועוד דגם אם הזביחה לא איכפת לן אכתי יש לחוש שמא ישחטו יחד ואח"כ יזרקו ויקטירו י' כהנים בב"א דהא לרש"י אין היתר רק אם השחיטה היה בזאח"ז רשאי להיות הזריקה ביחד וא"כ הו"ל להגמ' לומר שמא ישחטו י' כהנים בב"א דאין לומר שא"א לצמצם לשחוט כ"א דהא כ' רש"י ז"ל שם ד"ה ויקחו כיון דרובא נכסי כי הדדי איכא למיחש דאיסורא ברובא איתא עכ"ל הרי דאפשר לשחוט ביחד ע"כ נראה יותר דלאו דוקא נקיט רש"י דנשחט כל חד בהכשר אלא דלקיחה גופא כיון דזיקח כל א' בפ"ע וניתר תו אין חוזר ונאסר אף אם נשחטו ביחד וכ"נ להדיא מלשון הרא"ש פגה"נ ס' ל"ז וז"ל ופריך אטו מגיסא אסורה מיגס הוא כלי שמקטירין החלבים כלומר אחרי שהותרו בפרישתן וכי בשביל שחזרו לקביעתן יאסרו עכ"ל וכ"ה באשכול ה' תערובת סי' ל"ד ומוכח מלשונם שם דהפרישה גופא מתיר דהיינו הלקיחה מאותן דניידי וע' חוו"ד סי' ק"ו סק"ח. ובאמת שלישנא דגמ' שם שמא יבואו י' כהנים ויקריבו בב"א מוכח דחושש רק על הקרבה דהיינו זריקה והקטרה ולא על השחיטה בב"א. ואפשר דגם למאי דס"ד דגמ' דמגיסא אסורה היינו כשחזרו ונקבעו בכלי א' דבזה נעשה קבוע א"כ בשחיטה אף בב"א לא הדרו לקביעתייהו גם לס"ד דגמרא אלא דחושש שיבואו י' כהנים ויקרבו בב"א דהיינו ש קבלו החלבים כולם להקטירם בכלי א' וכמבואר בירושלמי סוף פ' תמיד נשחט כתוב א' אומר והקטירם כולן כאחת וכתיב והקטירו שלא יערב חלבים בחבירו כאן במגיס כאן במזבח ופירש בפ"מ שם דבמגיס מותר לערב כל החלבים וכשבא להקטיר על המזבח יקטיר כ"א לבדו יעו"ש וא"כ שמא יבואו י' כהנים ויערבו החלבים במגיס והדר הוקבעו עי"ז ונאסרו להקטירם על המזבח כיון דחזר ונקבע במיגס וע"ז משני אטו מגיסא אסורא דאף דנתנו במיגס להקטירם כיון דהותרו פעם א' אינם חוזרים ונאסרים ובאמת שמגיס היא כלי שמניחין בו החלבים להקטיר וכמ"ש הרא"ש וכמבואר פ' תמיד נשחט נתנן במגיס להקטירן. ותמהני על רש"י זבחים שם שכתב וקבל דמן במגיס דקבלת דם במזרק היא ולא במיגס ודו"ק. אכן לפי הנ"ל דעיקר קושיא הש"ס אינו משחיטה רק מזריקה לרש"י והקטרה להרא"ש יש להעיר מאי פריך אטו מגיסא אסורה ופירשו כיון דהותר אינו חוזר ונאסר תיפוק לי' הא בטל ברוב כקושית הש"ס שם אלא דמשני בע"ח חשיבי ולא בטלי אבל לאחר שנשחט בהכשר מה בכך דחזרו והוקבעו הא בטלי ברובא ויש ליישב עכ"פ הדין דין אמת דפירשו כ"א וא' אף שנצטרפו לרוב כיון דהותרו פעם א' אינם חוזרים ונאסרים א"כ בנ"ד אם נפרשו וניקחו למולחן בזאח"ז ודאי מותר ואם נלקחו בב"א למולחן הן ע"י אדם א' הן ע"י כמה ב"א כיון שלקחו הרוב בב"א אסור ויש לדון בזה קצת אם נלקח ע"י ג' בנ"א בב"א למאי דקיי"ל א"א לצמצם יש לומר דשרי והסוגיא שם קאי למ"ד דבידי אדם אפשר לצמצם אבל אנן קיי"ל דגם בידי אדם א"א לצמצם והדברים עתיקים. באופן אם הלקיחה היה בזאח"ז שרי מטעם כל דפריש ואם הלקיחה היה בב"א השומן מהששה אווזות חסור ואין כאן ס"ס ולא סד"ר דאיסורא ברובא איתא: אמנם מדה טובה שיצא מכ"ת אינה חוזרת ראה מסופקין עתה אופן הפרישה של הששה אווזות אם היה בזא"ז או בב"א נהי דמספק אסור אבל עכ"פ הו"ל איסור מספק דהא אם נפרש בזאח"ז שרי מטעם כל דפריש מרובא פריש ואם נפרש בב"א אסור מטעם איסורא ברובא איתא וא"כ נהי דמספק אסור אבל תו הוי רק ספק וממילא דמצטרף לס"ס דלמא פירש בזאח"ז ואם פירש בב"א דלמא האיסור דהיינו הטריפה בתוך ה"ג אווזות המונחים ול"ש לומר דאיסורא ברובא איתא הוי ודאי דהא זה גופא ספק היא דדילמא להיפך פירש א' א' ואיכא התירא דכל דפריש מרובא פריש כנלע"ד. וכעין ראי' לזה מהא דס"ס במקום חזקה אינו מועיל ואפ"ה אשכחן בנדה ט"ו דאף למ"ד ווסתות דאו' בעלה מחשב ימי ווסתה ובא עלי' משום ס"ס דלמא לא ראתה ואת"ל ראתה דלמא טבלה והא הספק השני דלמא טבלה היא נגד חזקה וע"כ דהא דס"ס במקום חזקה היא כשהחזקה ברורה אבל הכא אין ענין החזקה ברור רק את"ל נטמאה בזה שפיר הוי ס"ס וה"נ בנ"ד הא מתחלה אם צריכין לדון על שומן האוזות דלמא לקח כ"א בפ"ע ומרובא פריש ואת"ל שלקח בב"א ואיסורא ברובא דלמא נשאר האיסור במיעוט דהיינו ג' האווזות הנותרים דהא אין הרוב בוודאי ואנו עושין הרוב בספק ה"ב בואת"ל. וגם בפשיטות יש לצרף דעת הב"ח דמקיל בלא נודע בנתבשל ב"ב קדירות וא"כ הוי ס"ס דלמא לקח כ"א בפ"ע ומרובא פריש ואת"ל שלקח בב"א דלמא כהב"ח דנתבטל ב"ב קדירות מותר ומכ"ש הכא שנשאר ג' אווזות בלתי מלוחים דהכל שרי להב"ח. ומכ"מ יש להתיישב קצת עדיין לדינא בזה. ועכ"פ זה פשיט דהיכא דלא נודע מהאיסור ולקח מחצה ובישל ובמחצה הנשארת בלי בישול יש שיעור ביטול כגון נתערב טריפה א' בחמשה כשירות ולקח שלשה ובישל בקדירה דכולם מותרים דאף דל"ש התירא דמרובא פריש במחצה ע"מ כמבואר סי' ק"י מכ"מ כיון דעכ"פ ליכא רובא והו"ל ספק השקול יש לתלות דהאיסור נשאר ברוב שלא נתבטלו והכל מותר. וכן מבואר בחי"ד ה' תערובת ס' א' יעו"ש: ועובדא בא לידי באווזא א' שנטלו האגפיים ממנה ועירבו אותם עם עוד תשעה אגפיים ונמלחו יחד ואח"כ נמצא באווז א' ספק טריפה ונודע לאחר המליחה. וגם כבר בשלו בקדירה א' ד' אגפיים עם עוד בשר בהמה וכן בקדירה שנייה. ושלשה אגפיים מונחים בלי בשול ונודע עתה לאחר המליחה ובישול כי אווז א' היא ספק טריפה. והנה אגף של אווז וודאי אינו ר"ל ול"ד לרגלי אווז ודלא כתשו' מהרי"א הלוי ח"א ס' כ' אך הא בלא נודע ל"ש ביטול וע"כ כשנמלח יחד הכל אסור דהא ליכא ס' ועכ"ז יש להתיר בזה בס"ט בלא נודע מטעם סד"ר ע"י גלגול בלא נודע דהא מב"מ מה"ת בטל ברוב וכמ"ש לב"ש בחי"ד סעי' ל"ב ל"ג. אכן מצד שנתבשלו בקדירות הנ"ל יש לדון דהא הבישול היה קודם שנודע וא"כ בכל קדירה יש לחוש דלמא היה שם ב' אגפיים מהטריפה ואין רוב דהא בכל קדירה יש ד' אגפיים. אבל באמת הא לענין ביטול יבש ביבש גם בשני מקומות מצטרפין לבטל וכמ"ש הפמ"ג וא"כ גם אם בקדירה א' יש ב' מהטריפה ונאסרו גם השניים הכשרים שבתוך הקדירה דהא ליכא רובא אכתי הא נתבטלו מה"ת גם עתה לאחר שנודע ב"ד האחרים שבקדירה האחרת ובהשלשה המונחים דיש רוב נגד ארבעה שנאסרו. ואם היה אגף טריפה א' בקדירה א' וא' בקדירה שני א"כ תו איכא רוב בכל קדירה באופן שמה"ת הא רשאין לאכול כל הרגלים הנ"ל אף דמדרבנן אסור דהוי לח בלח מב"מ ובעי ס' שוב יש לצרף הספק דלמא הכל כשר דהא היה רק ספק טריפה וגם הבשר בהמה שבקדירות יש להתיר אע"ג דאיכא לספוקי דלמא יש בקדירה זו ב' אגפיים מהטריפה ואין רוב באגפיים המותרים ונהי דאגפיים יש להתיר מטעם דבטלים עכשיו ברוב אבל הקדירות דהיינו הבשר ומים שבתוכו נאסר דקבל טעם מבשא"מ מטריפה ול"ש כאן סלק דהא גם במינו ליכא רוב אפ"ה שרי לדעת הגאון בעל השיב משה יו"ד ס' ל"ב דבשר עוף עם בשר בהמה הוי מב"מ בטעמא יעו"ש א"כ הא יש בבשר בהמה רוב נגד האגפיים האסורים ומה"ת מותר רק מדרבנן אסור והכא שהיא ס"ט גם מדרבנן שרי מטעם סד"ר בלא נודע וגם יש לומר דגם בשני האגפיים הכשרים שיש בוודאי בכל קדירה איכא רוב לבטל הטעם של האגפיים האסורים דהא באגפיים יש עצמות ועצמות ההיתר מצטרפים לבטל ועצמות שיש באגפיים האסורים אינן מצטרפין כמבואר ביו"ד ס' צ"ט א"כ יש תמיד באגפיים הכשרים רוב לבטל הטעם ותו גם הבשר ורוטב מותר מטעם סלק. והאגפיים בעצמם אף דליכא רוב נגד האסורים הא הם בטלים באגפיים המותרים שבקדירה השני' ושנשאר מונח עדיין כדין יבש ביבש דהא נגד הטעם איכא רוב וכנ"ל. אך יש לדון קצת דהא כשלקחו ד' אגפיים מהי"א הנ"ל ונתנו לקדירה ראשונה קודם שנודע ודאי כל דפירש מרובא פריש והקדירה הראשונה ודאי שרי ואח"כ כשלקחו עוד ד' לקדירה השני' ויש לספק דלמא כל ב' האסורים הי' בקדירה שני' ואין רוב נגד האסורים דהא אותן שבקדירה הראשונה אין מצטרפין מטעם דכל דפריש מרובא פריש ואינו נכנסין כלל לספק וגם אותן המונחים לא יצטרפו דהא כיון דלקח ד' מתוך ז' בב"א יש לומר דאיסורא ברובא איתא וא"כ האיסור בוודאי באותן ד' אך בעיקר היסוד הנ"ל דכיון דהאגפיים שבקדירה הראשונה מותרים מטעם כל דפריש א"כ עתה לאחר שנודע ליכא רוב דאותן שבקדירה א' אינם בכלל הספק. וכן אותן המונחים בלתי מבושלים כיון דהם המיעוט אמרינן איסורא ברובא איתא צ"ע טובא דאם נימא כן א"כ בחתיכה טריפה שנתערבו ב"ב כשירות ופירש א' קודם שנודע ואח"כ נודע יהי' השנים אסורין דהא ליכא שיעור ביטול עתה דמה שפירש מותר בודאי ואינו בכלל הספק וכן אם ב' נפרשו מהנ"ל קודם שנודע יהי' כולם אסורין דאותן שנפרשו אסורין דאין להתיר אותם מטעם כל דפריש דהא פריש רוב. וגם ביטול ל"ש דהא אמרינן איסורא ברובא איתא ואין השלישי המונח מצטרף לבטל ודבר כזה לא הוו שתקו הפוסקים ושו"ר בחי"ד ה' תערובת סוף סי' ג' נסתפק בזה באם פרשו כמה חתיכות קודם שנודע ונודע ובמה שנשאר אין כדי לבטל האיסור אם מה שפירש מצטרף יעו"ש. ואף לזאת יש לומר דה"ד בפירש מועט כיון דהוא שרי באמת דרוב גמור הוא תו אינו מצטרף לבטל אבל בפירוש רוב בב"א שפיר מצטרף המיעוט הנשאר לרוב דכיון דהאי סברא דאיסורא ברובא איתא אינו מועיל רק להחמיר ולא להקל דהא פירש רוב למק"א גם המיעוט אסור שוב כשנודע המיעוט בכלל הספק ומצטרף לביטול ברוב ודוקא לענין ס"ס כיון דאיסורא ברובא איתא אינו נחשב לספק אבל לענין ביטול ברוב כיון דגם המיעוט אסור מצטרף לבטל. אמנם גם זאת חידוש גדול לומר דאם פירש המיעוט קודם שנודע אינו מצטרף עתה לבטל ואף שבנפל א' מהחתיכות לים קודם שנודע ולא נשאר שיעור ביטול כתב הגרע"א ז"ל בהגהתיו ס' ק"ט דאסורים כיון דליכא עתה שיעור ביטול היינו כיון דליתא בעולם כלל אבל בפירוש דאיתא בעולם שפיר מצטרף לבטל ושו"ר בס' יד"י ס' ק"י בארוך ס"ק כ"ב ובקצו ס"ק כ"א דפשיטא לי' מלתא דגם המיעוט שנפרש קודם שנודע מצטרף לבטל דכיון דאפשר להתיר כל החתיכות מטעם ביטול תו אין אנו דנין עכשיו כל דפריש כלל יעו"ש שלא הביא מהחמ"ד אבל דבריו מסתברים מאד וראיתי להרב הנ"ל ביד"י סי' ק"א ס"ק י"ד כתב בחהר"ל שנתערב באחרות ונחתך דהנחתכים מותרים ואותן שלא נחתכו אסורין דאף שיש מדי לבטל בשיעור הנחתכים אין תולין לומר דהאיסור היה בין הנחתכים להתיר הכל כמו ב"ב קדירות בסי' קי"א דבאיסור דרבנן תולין שנפל לקדירה שיש בה שיעור לבטל דכיון דהשלימים הותרו קודם לכן דכיון דנשתנו אמרינן בהו כל דפריש תו אינם מצטרפין לבטל וזה סותר לכאורה לדבריו הנ"ל דגם המיעוט הנפרש מצטרף אבל נראה דהוא מחלק בזה דשם לא נודע עד עתה ואין אנו דנין עתה כל דפריש רק הכל מצטרף לבטל משא"כ שם דבנודע מקודם ודנו דהנחתכים מתרים מטעם כל דפריש ותו אינם מצטרפים לבטל. ולפי"ז אפשר דבנחתכו בב"א ויש בהם שיעור לבטל באמת הכל שרי ואין אנו אומרי' כל דפריש כלל וכמו בלא נודע יע' בחמ"ד ה"ל תערובת סי' ד' שנוטה ג"כ לומר דגם ביש רוב בהנחתכים השאר איסורין ומסברא הנ"ל דכיון דכל דפריש מרובא פריש תו אינו מצטרף לבטל יעו"ש. ולי צ"ע דהא בזבחים ע"ד אמרינן בחבית של תרומה שנתערבה במאה וחמשים חביות דנוטל מהן כדי דימועה והשאר אסורין עד שיפתחו ועכ"פ בנסתחו אח"כ כל החביות מותרין וע"כ משום דנתבטלו בק"א ואמאי יצטרפו אותן הק' שכבר הותרו מקודם לבטל וע"כ דגם אותן שהותרו מטעם כל דפריש מצטרפין לבטל אף שנודע מקודם. ועכ"פ בלא נודע מקודם הדבר ברור דגם מה שנפרש מצטרף לרוב לבטל ומכ"ש היכא דבלקח הרוב בב"א קודם שנודע ואינם מדברים החשובים ונודע דכולן מותרין דכיון דהמיעוט הנשאר אסור ולא סמכינן אהא דאיסורא ברובא איתא להקל ממילא נמי הכל מצטרף להתיר וזה ברור: