אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן לו

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן לו

סימן לה

ב"ה להרבנים הגדולים מו"ה אברהם יודא אורשיטצער ומו"ה פישל ווידבק מורים ודיינים דק"ק טארנאוו:

יקרתם הגיעני נכון וע"ד אשר דרשו מאתי לחוויד בדבר אברך א' דלא מיתדר לי' עם אשתו ועפ"י טענותיו רשאי לגרשה בע"כ והבעל דר בעירכם והאשה במקום אחר כי נפרדו ומע"כ כתבו ג' הזמנות להאשה שתבוא לדין במקום הבעל כי נשענו על תשו' בר"א ס' צ"ב שבפ"ת אה"ע סי' ע"ה דהבעל מיקרי נתבע כיון דאינו רוצה להוציא ממנה דבר רק לנתק מעליו החדרגמ"ה והאשה השיבה כי אינה מחויבת לדין במקום הבעל ורוצה לדון במקומה אם יוכלו לדונה כמסרבת והביאו גם מהגהות מהרש"ק לחו"מ סי' י"ד שכתב דהבעל מיקרי נתבע. והנה הג' מהרש"ק דן כן גם לענין שדוכין דצד הממאן הוא הנתבע ובתשו' די"ח חו"מ סי' כ"ה כתב להיפוך והדברים עתיקים והוא מחלוקת דרבני בתראי ומה כוחי להכריע. וכה ראיתי בפ"ת לחו"מ סי' י"ד הביא בשם הג' מהר"י אשכנזי שמטעם אחר מחויבת האשה לבוא למקום הבעל כיון דמחויבת בכבודו כמו בן למקום אביו יעו"ש. ולי צ"ע גם בבן שחייב לילך למקום אביו אם אומר שאין רצונו לדין רק בעירו כדין תובע הולך אחר הנתבע אם יכולים לדונו כמסרב כי יתכן שד"ז דבן מחויב לילך למקום אביו הוא מצד מצות כיבוד אבל אין ב"ד כופין ע"ז דהיא מ"ע שמתן שכרה בצדו ומכ"ש באשה לבעלה שאינה חייבת כ"כ בכבודו ובפרט בנ"ד דהבעל רוצה לגרשה ואינה קורא אותה לשלום דל"ש סברה הנ"ל דחייבת בכבודו דכיון דרוצה לגרשה ולא יהיה בעלה אין סברא שחייבת בכבודו לבוא למקומו כדי שיגרשה וכעין זה כ' מהרש"א בח"א סופ"ז דפסחים אהא דאמרו שם כל מה שיאמר בעה"ב עשה חוץ מצא יעו"ש:

ומע"כ כתבו עוד טעם לכוף האשה שתלך למקום הבעל כי הבעל כבר היה שם לדין והבטיחה לו לבוא למקומו. הנה בתשו' מהר"מ מינץ כ' על ענין כזה שהבטיח לדון אצל פלוני דאם חוזר בו מיקרי מחוסר אמנה יעו"ש דהוי כמו בהבטיח מתנה מועטת לחבירו אבל א"א לכוף ע"ז דהא גם במתנה מועטת אין הב"ד כופין כמבואר בחו"מ סי' ר"ד ועמ"ש במ"פ שם להשיג בזה על מנ"ח מ"ע רנ"ט שכ' דכופין ע"ז. וכה ראיתי בתשו' הרי בשמים סי' צ' שכ' על ד"ז דפליגי בתראי אם הצד הרוצה בביטול הקשר מיקרי תובע או נתבע דכיון דכל הדין דתובע הולך אחר הנתבע אינו מדינא אלא מתקנתא וכמ"ש רמ"א ס' י"ד וספק בתקנתא אוקמי' אדינא. ע"כ יש להורות דצד החפץ בקיום הקשר מחויב לבא למקום הצד הממאן בקשר יעו"ש. וסברתי ניתן ליאמר גם לענין בעל ואשתו אך עיקר דבריו בזה מתקנתא לענ"ד ליתא דגם מעיקר הדין אין התובע יכול לכוף לנתבע שיבוא לעיר התובע לא מבעיא כשאין הב"ד שבעיר התובע גדול מב"ד שבעיר הנתבע דאינו יכול לכופו אבל גם אם הב"ד שבעיר התובע גדול מב"ד שבעיר הנתבע אפ"ה אינו יכול לכוף אותו לבוא לעירו וכמ"ש מהרי"ק הובא בב"י דאף דמדינא כח התובע אלים לכוף לנתבע לילך לב"ד הגדול היינו כשהתובע ג"כ מוציא הוצאות לשם אבל לא כשיש לו דרך לשם ובפרט כשהב"ד הגדול בעירו של התובע יעו"ש. ואם שהש"ך השיג על מהרי"ק כבר הכריע התומם ונה"מ שם כמהרי"ק אך עכ"פ נראה כיון דמשורת הדין יכול התובע לכוף את הנתבע שיבוא לפני ב"ד הגדול וגם בזה"ז שאין לנו ב"ד הגדול כל שהוא גדול בחכמה יכול לכופו וכמבואר בס' י"ד סעי' א' והיינו כשגם התובע יש לו הוצאה וא"כ נהי דמתקנתא גם בכה"ג אין מוציאין את הנתבע מעירו וכמ"ש רמ"א שם בהגה עכ"פ בספיקא כמו בתביעת בעל על אשתו דהוי סד"ד מי התובע שפיר יכול הבעל להזמינה ע"י הב"ד שבעירו שתבוא לדון למקומו או לפני ב"ד גדול בחכמה ומסוים שבאם הדרך דהא גם אם הבעל הוא התובע מדינא יכול לומר כן ורק מתקנתא א"י את הנתבע וכיון דדבר זה ספק הוא מי הנתבע אוקמא אדינא:

ואף דמבואר בחו"מ סי' י"ד דכל שא"צ לבוא לפניו אין הזמנתו כלום. וא"כ לכאורה א"א לב"ד שבעיר התובע ליתן הזמנה כלל כיון דאין האשה חייבת לבוא לפניהם מכ"מ נראה דבכה"ג שכותבין בהזמנה שתבוא לפניהם או לפני ב"ד הגדול ומסוים שבאם הדרך שפיר מיקרי הזמנה ואם תמאן לשמוע דבריהם ידינוה כמסרבת כנלע"ד:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה