שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן לד
להרב המאוה"ג מוה' דוד אלימלך הכהן נ"י ראבד"ק דינוב ולהרב מוה' דניאל נ"י דיין ב"ק בלאזוב יצו:
מכתבם הגיעני נכון ולאשר ארכו הדברים בשאלתם מאוד וקשה עלי לשנות כל הענין ע"כ השמטתי כל השאלה ואבוא אל שורש הדין הנה בחו"מ סי' כ"ו הביא רמ"א דמי שהלך בערכאות ונתחייב בדיניהם שוב אין נזקקין לו ב"ד ישראל ובתומים הובא בנה"מ שם כתב דשני טעמים בדבר א' משום דקיבל עליו ערכאות והוי כקיבל עליו קאו"פ דלאחר גמר דין אין יכול לחזור בו וה"ב משום קנס ובנה"מ שם כ' נ"מ בין הטעמים ומדלא כ' נ"מ דמטעם קיבל עליו הוא דוקא לאחר שכבר נתחייב ויצא הפס"ד מערכאות אבל מקודם לכן יכול לחזור בו ולתבוע בדיני ישראל ומטעם קנס שייך בככר גוובי נראה דסובר דגם מטעם קנס אין לנו רק כשכבר נגמר הדין לגמרי ואע"ג דתיכף כשערך דינו לערכאות כבר עבד איסורא מכ"מ לא יתכן שאם חוזר בו באמצא דנימא שאין נזקקין לו ויוסיף לעשות איסור לבצע הדבר בערכאות והיא כעין דאמרינן בברכות כ' וכי מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום כו' וכה ראיתי גם בספר ערך שי בחו"מ סי כ"ו שכתב כן דגם מטעם קנס נזקקין בטרם נגמר הדבר לבל ינעלו דלת בפני שבין יעו"ש ובתומים החליט בפשיטות כן דבעינן דוקא נגמר הדין אבל הוא סובר דעיקר מטעם קבליהו עלייהו אבל בנה"מ החליט דעיקר כטעם השני מטעם קנס ומדלא כ' נ"מ הנ"ל נראה דגם מטעם קנס ליכא בלתי כשנגמר הדין אך הדבר זר מאד ועד"מ ראובן תובע לשמעון בערכאות בלי רשות ב"ד ובדיניהם משביעין קודם ואח"כ אומרים הפסק וציוו לשמעון שישבע שכדבריו כן הוא וכשרואה ראובן שכבר נשבע שמעון בטעם שיפסקו הדין מערכאות יתבענו לד"ת וכזאת לא שמענו והוא כמשפ' מעיקל ח"ו אשר ע"כ נרא' דבכה"ג שכבר כעשה מעשה ובא לידי שבועה בערכאות בזה משו' קנס לא נזקקין לו ויש להטעים דל"ש בזה משום כור דלת בפני שבין כי אין רצונו לעשות תשובה רק מחמת שרואה כי מפסיד בערכאות חפץ בדת ואינו בדין שיאחז החבל בתרי ראשין וגם יש כומר דבנשבע שמעון כיון דגרם לו פסידא דהא שבועה היא דבר שרוב ב"א אינם חפצים לישבע אפילו באמת וע' בקצה"ח סי' ק"א ס"ק י' דמיקרי פסידא בכה"ג לב"ע אין נזקקין משום קנס וכדומה מאיזה טעם שיהי' אף שלא נגמר הדין ודמיא הא למ"ש בד"מ בשם מהר"מ דבקבל על המכה בערכאות ועכשיו שם שוב אין לו רשות לתבוע בדת דבתרי קטלי לא קטלינן לי' יעי"ש והיינו גם למאן דסובר נזקקין אפ"ה בגרם לבע"ד הפסד בערכאות תו אין ב"ד נזקקין ה"נ למ"ד דאין נזקקין דה"ד לאחר גמר דין היינו בלא גרם לו הפסד בערכאות אבל בגרם לו הפסד בערכאות שהוצרך לישבע אינו בדין שידונו אותו עתה בדיני ישראל ויחייבוהו לשלם והוי כמו תרי קטלי ונראה דמהר"ם הנ"ל מיירי כגון שענשוהו עונש מאסר בערכאות דהא פסידא דלא הדר וה"נ בשבועה הרי הוא פסידא דלא הדרא אבל אם ענשוהו ממון בערכאות שפיר יכול לתבוע בערכאות כיון דממון אפשר בחזרה ודברי הסמ"ע ס"ק ז' שם שכתב להיפוך צ"ע ועתה אבוא לנ"ד שראובן תבע את שמעון בלי רשות ב"ד רק ע"י הזמנה הנשלח לו ולא הגיע לידו רק ליד אשתו ולא קבל ראובן רשות מב"ד רק בגמר הדבר כשהביא שמעון עדים ונשבע ששילם לראובן הזמינו לדיך בכה"ג יש לומר דאין נזקקין לו כיון דשמעון כבר הביא עדים ונשבעו ומכח זה חפץ ראובן בד"ת ולאו כל כמיני' וגם לפי הטעם שכ' לעיל לו פסידא בשבועה והכא לא נשבע שמעון בעצמו רק עידי שמעון מכ"מ הא א' מעידי שמעון הי' בנו של שמעון ונשבע ופסידא שהגיע לבנו של שמעון דהוצרך לשבע הוי כהפסיד לשמעון גופא וע' בראב"ן סי' ל"ז דלבן עזאי אוהב אדם את בנו יותר מגופו ע"כ יפה דנתם שאין נזקקין לו - אך אם הנתבע יודע שחייב לו ישלם לו וכמ"ש בנה"מ דמטעם קנס כן והכא וודאי הדבר כן דהא טעמא דקבלוהו לערכאות ל"ש דהא חזר בו ראובן מקמי גמר דין: