שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן לג
להרב הגדול מו"ה יושע העללער נרו מו"צ ב"ק סטריא:
יקרתו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בא' שקנה חצי בית וגינה מחבירו שיחלקו ביניהם החצי שלצד צפון יהי' ללוקח והחצי של צד דרום למוכר והדרך ההולך מרה"ר לחצר של הבית הנ"ל היה מצד דרום ולא היה ללוקח דרך לחצירו ונגמר ביניהם שאורך הבית שנשאר למוכר היא ערך ח"י מעטר שיהי' לו דרך עד כ"א מעטר דהיינו רוחב הדרך יהיה שלשה מעטר והלוקח כבר החזיק בחצר ובנה בנינים על חלקו ועתה שגבא לעשות מחוצה חולקת אומר כי הוא רואה שלא יספיק לו רוחב זה להבלת שחת וגחלים לסקלאד שלו כי מוליכין זה בעגלות רחבות והוא גילה דעתו לפני הסרסירים שכל קניותיו בשביל זה ע"כ רוצה לבטל המקח ודרש כ"ת חוו"ד. והנה מה שרצה לדמות זה להא דמוכר ביתו ע"מ לעלות לא"י דסגי בג"ד כבר הרגיש כ"ת בעצמו דבעינן ג"ד בשעת מכר דוקא והכא בשעת מכר לא היה ג"ד ועפ"י הנ"ל דבעינן ג"ד בשעת מכר וכדאיתא בחו"מ סי' ר"ז הנה נכון מאוד גירסת הש"מ בכתובות צ"ז בההוא בצורתא דהוי בנהרדעא זבני כ"ע לאפדנייהו ופירש רש"י שם לקנות חטין ובש"מ גורס זבני כ"ע לאפדנייהו בחטי יעו"ש ונראה כוונתו שזבני בחליפין שלקחו חטים תמורת אפדנייהו ונראה שנדחק לגירסתו דקשה טובא בהא דקאמר ר"כ שם דינא היא דהדרו אפדיינהו למרא דהאיך החליט ר"נ כן דאטו כ"ע גילו דעתייהו בשעת מכר דמשו"ה מזבני ובעיא דגמרא שם בזבין ולא איצטרכי לי' זוזי יתכן דמיירי בגילה דעתו בשעת מכר וכמ"ש התוס' שם אבל הכא דכ"ע זבני לאפדנייהו וכי כולם גילו דעתייהו בשעת מכר ואף אם נסבול הדוחק הזה יקשה בהא דפריך בגמ' שם א"כ נמצאת מכשילן לעתיד לבא ופירש"י שם דאי בעי לזבוני קרקע לא ימצאו קונים והוא תמוה דהא ימצאו קונים בשלא יגלו דעתם בשעת מכר דמשו"ה זבני:
ולגירסא הנ"ל ניחא הכל דכיון דזבני לאפדנייהו בחטי א"כ אין לך ג"ד בשעת מכר גדול מזה דמסתמא אין דרך למכור קרקע רק בעד מעות מזומן ואם הוא מוכר בעד חטים הוא ג"ד גמור בשעת מכר ע"כ החליט ר"נ דהדרי אפדנייהו למרא והיינו דכ' בשט"ם שם אהא דנמצאת מכשילן לעתיד לבא דאם יהי' בצורתא לא יזבנו להן חטין יעי"ש דבמעות שפיר ימצאו קונים וכשלא יגלו דעתם בשעת מכר אבל חטין לא יזבני להם חלופי קרקע דהא זה הוי כגיד בשעת מכר וז"ב ובר מין דין הא בלוקח לא מהני ג"ד כלל רק במוכר כמ"ש ח"ס חו"מ סי' ע' וכבר השיג בזה בפ"ת סי' ר"ז על נה"מ שכתב בהיפוך ומזה שדן כ"ת בנ"ד מטעם אומדנא דמוכח טובא דכל קנייתו היה כדי שיוליך שחת וכדומה לסקלאד דבכה"ג ל"ב ג"ד כלל לפע"ד בקרקע לגבי לוקח אינו מועיל גם אומדנא דבכ"ד ניחא לי' וראי' מהא דפליגו ר"ע וחכמים בלוקח בור ודות אי צריך ליקח לו דרך דלרבנן צריך ליקח לו דרך ואמאי לא ניזיל בתר אומדנא דהא הבור בלי דרך אינו שוה כלום ונהי דאין קיי"ל כר"ע היינו משום דמוכר בעין יפה מוכר אבל לא מטעם דאומדנא דלוקח וגם אם היה בנ"ד ג"ד בשעת לקיחה שצריך לכך כדי להוביל שחת והמוכר הבטיח לו דרך בסתם ג"כ סגי בד' אמות כמבואר ברשב"ם ב"ב צ"ט דדרך היחיד ד"א לנסוע בעגלה יעו"ש ובנ"ד הרי יש לו יותר מד"א ובעגלה בינונית באמת סגי בהכי ומ"ש כ"ת דהוי הילוך ע"י הדחק ולא אשכחן דמיקרי הילוך אישתמיטתי' הגמרא דשבת ק"א דהילוך ע"י הדחק שמי' הילוך אף דלענין שבת הא בעינן תמיד מידי דניחא לי' דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומה"ט אכילה ע"י הדחק לענין שבת ל"ש אכילה כתוס' שבת ע"ו ד"ה אכילה אפילו הכי הילוך שע"י הדחק מקרי הילוך וגם אם נחשוב בנ"ד שג"ד כמו זבין ארעא אדעתא למיסק לא"י בנ"ד שכבר השתמש בקרקע ובנה בנינים גם שם לא הדרי זביני כמבואר בתשו' ח"ס חו"מ סי' ע' ד"ה ועוד בה שלישיה אבל באמת בנ"ד הרי אדרבא היה מדובר בפירוש שיעור הדרך ומה לו להמוכר אם הלוקח אינו מספיק א"ע בזה ע"כ הדבר פשוט בעיני שהדין עם המוכר והמקח בתקפו: