שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן ל
לכבוד הרב מוה' משה ליב ראגענפיס נ"י מו"צ בראזוואדוב:
ע"ד שאלתו בא' ששלח קודם הפסח מתנה לשר א' י"ש וראזאכיע ע"י הבאהן והגיע לשם קודם הפסח ולא רצה השר לקבל ונשאר עומד על הבאהן כל הפסח ואחר הפסח בא בחזרה ליד הישראל והוא הפסד מרובה בערך השוכח ודרש כ"ת אם יש להתיר החמץ עכ"פ בהנאה מאחר שהיה אנוס דסבור שהגיע לשם וקיבלו וגם ביטל החמץ וכתוה"ש סי' ו' וגם מטעם שי"ש שלנו רובי מתפוחי אדמה ואפשר רק חלק א' מעשרים הוא מאלץ והביא מתשו' ח"ס או"ח סי' קל"ג שמפקפק בזה מטעם דהוי דבר הבא לעולם ע"י תערובות והנה צידוד היתר מחמת הביטול וגם נאנס הנה סתימת הש"ע סי' תמ"ח דגם בתרתי לטיבותא אסור בהנאה לאחה"פ והדברים עתיקין אמנם ראיתי בתשו' עטר"ח סי' ה' הביא מתשו' תשבץ ב"ב סי' קע"ט שמקיל בהדיא בנאנס וביטל החמץ וכה ראיתי בתשו' בית שלמה חאו"ח סי' ע"ב שכתב על עובדא כנ"ד דאין להקל מטעם ביטול דכיון דדומה בדעתו שכבר נמכר החמץ לגוי א"כ לא היה כוונתו דהביטול ע"ז וכהא דאמרינן בנדרים מ"ג כל הנודר אין דעתו על מה שהפקיר עיי"ש ודבריו תמוהים דנהי דבעי הש"ס שם למימר הכי הא אותבי' רבא מהא דמקצתן לראשון וכולן לשני שני זכה יעו"ש באופן דאדרבא מוכח משם דגם חמץ שמכבר מכר ולא היה המכירה כדת הוא בכלל הביטול כיון דמכ"מ הי' החמץ שלו ועיין בר"ן נדרים מ"ו ד"ה היכי דמי דמקבל בטסחא ובפרט בביטול דאומר בהדיא דחמיתי' ולא חוניתי' דיש לומר דנכלל בלשון לא חמיתי' חמץ כזה שנמכר ואין בדעתו לבערו דאם אין המכירה כדת יהי' בכלל הביטול וכמ"ש בתשו' הגאון מהרמ"ס ז"ל להגאון רב"פ בתשו' עטר"ח חו"מ סי' י"ד יעו"ש אמנם גם בלעדי היתר הנ"ל של תוה"ש שרבים חולקים עליו כנודע הנה בי"ש גם אם היה כזית בכא"פ דהיינו אם היה המאלץ חלק א' מששה מצדד ה"ג רש"ז ז"ל בש"ע סי' תנ"ב סעי' ט' בהגה די"ל כיון דמחמת תוקפו וחוזקו א"א לשתות פרס מהתערובות אם לא שישהה הרבה אינו עובר עליו בב"י מה"ת כשטת רי"ף ורא"ש שפסקו כחכמים ודלא כר"א יעו"ש שמקיל במקום הפסד רב אכן באמת שזו קולא גדולה טובא אך עכ"פ בי"ש דידן שבודאי אין כזית בכא"פ א"כ לא מבעיא לשיטת הרב ז"ל שם דהי"ש מתבואה ומנקטניות טעמם שוה ודאי מותר לאח"כ בהנאה עכ"פ כיון דבאמת אין בו כזית בכא"פ ופלוגתת ר"א וחכמים היא רק ביש כזית בכא"פ רק שא"א לאכלו בכדי אכילת פרס מחמת חזקו אבל גם אם נימא דזיעה ממאלץ ומהפ"א אין טעמם שוה וגרע יותר מכותח הבבלי שהיא רק קיוהא בעלמא אכתי כיון דאכ"פ ליכא כזית בכא"פ אף דאיכא טעם וטעם כעיקר דאו' וגם יש יותר מכזית חמץ בתוך התערובות יש להתיר לאחה"פ ע"י השלכת הנאת האיסור ליה"מ או למכור לגוי חוץ מדמי איסור שבו וכמו שפסק הרב ז"ל ש"ע סי' תמ"ב סעי' ג' ואף אם נימא דהמאלץ ושמרים הוי מעמד במקום ה"ע יש להקל ע"י הנ"ל רק שימכור לגוי בביתו כדי שלא יבוא וימכרנו לישראל ובאם א"א למכור לגוי באופן זה שיהא בטוח שלא ימסרנו לישראל יש להקל ע"י שיבטל הישראל ברוב היתר וימכרנו לגוי חוץ מדמי איסור שבו דאז אף אם ימכרנו לישראל אין חשש כ"כ דכבר נתבטל ברוב וכעין זה בתשו' בי"ש או"ח סי' ע"ט: