אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן כג

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן כג

סימן כב

להחריף ובקי מו"ה להרב הגדול שהיו"ח מ' עקיבא סופר נ"י בסטאניסלאב: יקרתו הגיעני נכון וע"ד קושיתו בפסחים מ"א בפסח שבישלו בחמי טבריא חייב דהא בלא"ה נפסל הפסח כבר ביוצא דהא חמי טבריא בירושלמי ליכא כדאי' בפסחים ח' וע"כ שהוציאו לטבריא ונפסל ביוצא. הנה זה כביר אשר ראיתי קושיא זו בס' ברכת ראש על נזיר ואינו ת"י כעת ועתה ראיתי גם בהגהת חשק שלמה פסחים שם שהביא קושיא זו ותירץ דמיירי בזמן נוב וגבעון שאז היו קדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל יעו"ש והוא תירוץ מספיק ליישב דברי הש"ס אבל לא יגהה מזור על הרמב"ם ז"ל שגם הוא הביא האי דינא בפ"ו מ"ה ק"פ והוא אין דרכו להביא דברים שנהגו רק בזמן נוב וגבעון כידוע שהשמיט כל דיני במה. והנה בהגהות הנ"ל כ' דאין לומר דמיירי שהביא בכלי חמין מטברי' לירושלים דהא כ"ש הוא ואינו מבשל ועוד דכבר נצטנן בדרך יעו"ש והנה מ"ש דכ"ש אינו מבשל אינו מוכרח דהא להט"ז יור"ד סו"ס צ"ב כששאב חמין בכלי שהכניסו לכ"ר והוציאו דין כ"ר עליו ואף למהרי"ל שם מודה בשהה הכלי בתוך הכ"ר וא"כ שפיר משכחת לה בכה"ג. וגם יש לומר כיון דפסח שצלאו ואח"כ בשלו חייב ג"כ. ועי' במנ"ח מ"ע ז' דגם לענין בישול בחמי טברי' הדין כן לשיטת הרמב"ם ובצלאו מקודם עד שנעשה רך יש לומר דגם בכ"ש מתבשל ועי' באו"ח סי' שי"ח סעי' ה' דפת מתבשל בכ"ש ועי' במג"א שם דה"ה שאר דברים רכיכים אך דעיקר הקושיא דהא יצטנן לגמרי בדרך וע"ז יש לומר דמיירי דאזיל בגמלא פרחא או בקפיצה ע"י שם מטברי' לירושלים וכענין דאמרינן ביבמות קט"ז:

אמנם הנלע"ד ליישב קושי' הנ"ל בדרך מורווח עפ"י מה דאמרינן בזבחים פ"ט לר' יוחנן בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים כשר והכי קיי"ל והנה פשטת הדברים משמע דביצא חוץ לעזרה מיירי וכדאמרינן שם טעמא הואיל וסופו לצאת אבל ביצא חוץ לירושלים דאין סופו לצאת שם פסול אך מדברי רבינו הר"מ פ"א מפה"מ הט"ו שמיישב השגת הראב"ד שם דמיירי ביצא חוץ לירושלים יעו"ש מבואר דסובר דבשר קדשים קלים שיצא לפני זריקה אף חוץ לירושלים כשר וצ"ל לדעתו דאף דאמרו בגמ' הטעם משום שסופו לצאת הא לבתר הכי מסיק בגמרא דגם אימורין שיצאו לפני זריקת דמים כשר אף דלא שייך טעמא דסופו לצאת ועי' ברש"י שם וא"כ אין זה עיקר הטעם רק דקודם זריקה עדיין לא חלה קדושה עלייהו כ"כ לאפסולי ביוצא וא"כ גם ביצא חוץ לירושלים דינא הכי ונראה ראי' לדברי הכ"מ דהא בזבחים שם אמרינן אפלוגתא דר"ע ור"ג באימורין שיצאו לפני זריקת דמים בדהדר עיילינהו כ"ע ל"פ כו' והקשה הגרע"א ז"ל בהגהותיו למשניות פ"ק דמעילה דהא גם בהדר עיילינהו משכ"ל לפלוגתייהו כגון ביצאו האימורין חוץ לחומת ירושלים דהא לא גרעי אימורין מבשר יעו"ש ולהכ"מ הנ"ל ניחא דגם בשר לא נפסל אף ביצא חוץ לירושלים וא"כ לא מנכש"ל לפלוגתייהו רק בדלא הדר עיילינהו ובתוספת ירושלים שם נדחק ליישב קושית הגרע"א ומחלק בין אמורין לבשר דאימורין כיון דמקומם בעזרה ולפני זריקה בשר ביצא חוץ לעזרה היה בחוץ לירושלים יעו"ש ולדבריו בשר גרע מאימורין דבשר קדשים קלים לפני זריקה נפסל ביוצא חוץ לירושלים ואימורין כשר והוא תמי' טובא יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ויהיו אימורין קילי מבשר לענין פסול יוצא וכזה לא שמענו. וראיתי להלח"מ שם שהשיג על הכ"מ הנ"ל דמוקי לה ביצא חוץ לירושלים דהא בכה"ג אף דזריקה מועלת ליוצא מ"מ הזבח פסול כמ"ש הרמב"ם בסוף הפרק ובוודאי כוונתו לדברי הרמב"ם שם הל"ב והזריקה מועלת ליוצא לשרפו אבל לא לאכלו שהכ"מ גופא מוקי לה בבשר קדשים קלים שיצא חוץ לירושלים ואני איננו רואה שום קושי' מזה על הכ"מ דהא שם מיירי שיצא לפני זריקה ונזרק הדם בהיות הבשר חוץ לירושלים ובזה ודאי הזבח פסול דנהי דקודם זריקה אין בשר קדשים קלים נפסל אף ביצא חוץ לירושלים אבל עכ"פ עתה בשעת זריקה כיון דנזרק הדם והבשר חוץ לירושלים נפסל ביוצא עתה כדין בשר לאחר זריקת דמים אבל בה"ל ט"ו מיירי הכ"מ בהחזיר רגלה ואח"כ זרק ובזה שפיר כשר אף שיצא חוץ לחומת ירושלים ומה"ט נמי חין להקשות לדברי הכ"מ הנ"ל מהא דאמרינן במעילה ז' לחצאין ור"ע היא כי קאמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא כו' אבל להתירו באכילה לא אף דשם בקדשים קלים מיירי וע"כ ביצא חוץ לירושלים וכמ"ש הרש"ש שם ומוכח דביוצא חוץ לירושלים נפסל ביוצא משום דשם מיירי שנזרק הדם והבשר הי' חוץ לירושלים אבל ביצא בשר חוץ לירושלים וחזר לפני זריקת דמים י"ל דכשר וא"כ שמכח"ל פסח שבישל בחמי טברי' ששחט הפסח וקיבל הדם ואח"כ הוציא מבשר הפסח לטברי' ישוב חזר הפסח לירושלים ונזרק דמו ולא נפסל משום יוצא וא"ש:

אמנם גם אם נחליט דלא כהכ"מ הנ"ל אלא דבשר קדשים קלים שיצא חוץ לירושלים אף שחזר ונזרק הדם פסול לאכלו עוד לנו מקום ליישב קושי' הנ"ל דפסח שנבשל בחמי טברי' נפסל ביוצא עפ"י דעת התויו"ט פ"ק דמעילה משנ' ג' ע"ד הרמב"ם ז"ל פ"א מ"ה פה"מ באימורין שיצאו חוץ לעזרה לפני זריקה ונזרק הדם דאם חזרו מקטירין אותן שהשיג הראב"ד דהא הקרבן פסול דאין זריקה מועלת להתירו באכילה וכתב התויו"ט דס"ל לרמב"ם דהא דאין זריקה מועלת ליוצא להתירו באכילה היא חומרא בעלמא דמחמירין לגבי אכילת אדם אבל להקטר דלגביה לא מחמירין יעו"ש וא"כ שפיר משכ"ל בפסח שיצא חוץ לירושלים לפני זריקה ואח"כ חזר לפני זריקה אי היה שם גם בשעה שנזרק הדם דהא זריקה מועלת ליוצא להתירו באכילה מה"ת וקמ"ל דלוקה משום כ"א צלי אש:

אך בעיקר דברי התויו"ט תמהני טובא דנהי דנימא זריקה מועלת ליוצא אף להתירו באכילה ואף שנאסר לפני זריקה אתי זריקה ושרי' לי' היינו ביצא לחוץ ונפסל וחזר לפני זריקה ובזה יש לומר דמועיל הזריקה להתיר איסור הקדום אבל הרמב"ם ז"ל הא מיירי באמורין שיצאו חוץ לעזרה ונזרק הדם בהיותן בחוץ וא"כ עתה נפסלו אחר זריקה דהא ע"י זריקה הובררו לקדשי ד' ולאחר זריקה הם בחוץ ונפסלו עתה ביוצא והאיך נוכל לומר דזריקה שרי' להו הא אדרבה לבתר זריקה נאסרו והאיך תועיל הזריקה להתיר האיסור שלאחר כן ועוד דאם תאמר כן א"כ גם לאחר זריקה האיך משכ"ל יוצא הא הזריקה שרי' וע"כ דאין הזריקה מועיל להתיר האיסור שלאחר כן. ובזה יש ליישב דברי רש"י זיל במעילה ו' דמפרש שם פלוגתא דר"א ור"ע בבשר קדשי קדשים אם זריקה מועלת לקבען בפיגול ביצא לפני זריקת דמים וחזרו ואח"כ נזרק דמן שתמה הרש"ש שם דמאי נ"מ אם חזרו הא כבר נפסלו יעו"ש ולהנ"ל נראה דהא בהא דאמרינן מעילה ז' מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא ואמאי הא ממונא דבעלים הוא לחצאין ור"ע היא כי קאמר ר"ע זריקה מועלת ליוצא לשריפה אבל לאכילה לא. ומרש"י שם נראה דמפרש לה ארישא על בשר קדשי קדשים ואגב רישא תני סיפא כמ"ש הרש"ש שם ונראה טעמו דרש"י ז"ל דדחיקא לי' לאוקמי בבשר קדשים קלים דהא בשר קדשים קלים ביצא לפני זריקה כשר ולא ניחא לי' לאוקמי ביצא חוץ לירושלים ולכך מפרש לה ארישא ולכך הוכרח רש"י לפרש האי דבשר קדשי קדשים ופלוגתא דר"א ור"ע ביצאו וחזרו דאי בעודן בחוץ בשעת זריקה למה הוצרך להשמיענו דאין זריקה מועלת ביוצא להתירו באכילה הא נהי דזריקה שהוא איסור יוצא הקדום הא אכתי הו"ל יוצא לאחר זריקה והאיך תתיר הזריקה האיסור שלאח"כ וזה ברור באופן שדברי התויו"ט שגבו ממני:

ולחומר הקושיא על התויו"ט חשבתי לומר דבר חדש דודאי גם הוא יודה שאין זריקה מתרת איסור דמכאן ולהבא ולכך ביצא בשר לאחר זריקת דמים פסול ולא מהניא לי' זריקה דמעיקרא אבל ביצאו אמורין חוץ לעזרה ונזרק עליהם הדם הא לפני זריקה לא הי' עליהם שום פסול יוצא אף שהיו בחוץ ועתה לאחר זריקה אף שע"י הזריקה הובררו לקדשי ה' ועודם בחוץ לא נפסלו כיון דיוצא ממילא הוין וכעין דאמרינן במנחות מ"ה לענין חולין בעזרה דבכאן לי' גוואי לא הוי חוב"ע דחולין ממילא הוין וה"נ ביוצא וע"י בקדושין דהנהו תרווייהו איתקשו להדדי דמה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור יעו"ש:

אמנם אם כוונת התויו"ט כן א"כ מי הכריחו לחדש דזריקה מועלת להתיר הבשר באכילה מה"ת והא דאמרינן בגמ' דאסור באכילה הוא רק לחומרא בעלמא הא יש לומר דזה מדין הגמור דאין זריקה מתרת איסור יוצא רק דהגמ' הא מיירי בבשר והן אם נפרש' דמיירי בקדשי קדשים שיצא חוץ לעזרה או בשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים הא כבר נפסלו ביוצא לפני זריקה (דלא כהכ"מ הנ"ל) ואין זריקה מועלת להתיר באכילה אבל הרמב"ם הא מיירי באמורין שיצאו חוץ לחומת העזרה דבשעת יציאה לא נפסלו רק משעת זריקה ואילך מיקרי יוצא כיון שהם בחוץ ואין זה מיקרי יוצא כיון דאז ה"ה כשר ויציאה ממילא הוי. וגם בעיקר הסברא דלא מיקרי יוצא בכה"ג יש לי סתירה מבוארת מזבחים כ"ו בהיא בפנים ורגלי' בחוץ שחט ואח"כ חתך פסולה כו' ש"מ בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים פסול דלמא בקדשי קדשים והא שם היו הרגלים בחוץ לפני שחיטה ולא הי' אז איסור יוצא וע"י השחיטה נתקדש לפסול ביוצא אף שיוצא ממילא הוי דהא הרגלים היו בחוץ עוד לפני שחיטה ומוכח דבאיסור יוצא אין לחלק ול"ד לחוב"ע ודברי התוי"ט צע"ג לענ"ד:

וע"ד קושיתו בסוטה ל"ג כתבו אותו שעה וכוונתו דהא כתב רש"י שם שהיה ביוה"כ והאיך כתבו ביוה"כ נפלאתי מאד דהדבר פשוט שכתבו במוצא יוה"כ או ביום שלאחריו שעדיין זכרו אותו שעה שהיה יוצא הבת קול וכתבו אותו עה שהמה לזכרון ועי' בתוספתא סוטה כתבו אותו היום ואותה שעה וע"כ הכוונה כנ"ל וזה פשוט:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה