אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן כא

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן כא

סימן כ

בעריש דערשיוויץ נ"י ממישליניץ:

ע"ד שאלתו בא' שהי' לו חנות עם סחורה ובתוכו היו כמה חמוצים ומחמת שהיה חייב מעות הרבה ותבעו אותו בערכאות נחתם מן הערכאות חותם על החנות לבל יקח הוא דבר וימכרו הכל עפ"י ערכאות לשלם לבעלי החובות והאיש הנ"ל בעל החנות שכח למכור החמוצים שבחנות קודם הפסח ועתה לאחה"פ הוחזיר לו מהערכאות החנות והסחורה באופן שהוא עצמו ימכור הסחורה וישלם להנושים והמותר על החובות יהי' שלו והאיש הנ"ל ביטל חמץ כדין ודרש כ"ת חוו"ד משפט החמץ הנ"ל וכבר ראו עיני' דברי המחברים תוה"ש סי' ו' שמתיר בביטל והי' אונס או שוגג על הביעור ובנוב"י או"ח סי' י"ט אוסר גם דברי הפלאה בגבעת פנחס סי' מ"ו והדברים ארוכים ע"כ אבוא בקצרה, הנה בסי' תמ"ח דגם כשביטל החמץ אסור לאחה"פ בהנאה וכן מבואר שם דבלא ביערו שוגג או אונס ג"כ אסור החמץ אך בזה נחלקו המחברים הנ"ל בדאיכא תרתי לטיבותא שביטל ועל הביעור היה שוגג או אונס אם יש להתיר החמץ לאחה"פ והנה ד"ז דשוגג או אונס נובע מרמב"ם והה"מ כתב מקור לדבריו מדין המבואר בגמ' בחמצו של ישראל שהרהינו אצל גוי דאסור ולא מפלגינן בין הי' אנוס ולא היה יכולת בידו לפרוע דאפ"ה אסור לאחה"פ והנה סתימת הדבר נראה נמי בביטלו ואפ"ה אסור ובנוב"י סי' י"ט הוסיף להוכיח כן מן הגמרא פסחים ל"א דלא משני כאן שביטלו כאן שלא ביטלו יעו"ש אבל בתשו' גבעת פנחס הנ"ל כתב דשם אין מועיל ביטל כלל כיון דהושכן ביד גוי הו"ל דבר שאינו ברשותו דאין בידו להקדישו ולמוכרו וה"ה דאינו יכול לבטל ומה"ט כתב שם להתיר חמץ שעעה"פ בהנאה כשהיה ברשותו ובטלו והי' שוגג או אונס על הביעור יעו"ש שביאר טעמו דבלא ביטל דהוי מידי דאורייתא קנסו שוגג או מזיד משא"כ בביטל דהוי דרבנן ולא קנסו ואני תמה דלפי הנחתו דבישראל שהרהין חמצו אצל גוי אין הביטול מועיל כלל דהו"ל דשאב"ר וא"כ ממילא דליכא כלל בל יראה מה"ת לכ"ע דאפילו להרא"ש דפליג על הגאונים וסובר דמפקיד חמצו אצל גוי עובר המפקיד מה"ת היינו משום דנפקד משאיל ביתו לשמירת ממונו של המפקיד והוי ביתו דמפקיד וקרינן בהאי חמץ בבתיכם אבל גם להרא"ש אם אין החמץ ברשותו כגון שגזלו גוי או ישראל חמץ קודם הפסח אין הנגזל עובר בב"י מה"ת וכמו שביאר היטב בש"ע הרב ז"ל סי' ת"מ סעי' א' וקינ"א שם א"כ לפ"ד הגבעת פנחס דמשכון מקרי דשא"ב ואין בידו למכרו ולהקדישו א"כ ודאי אין הישראל עובר בב"י מה"ת ואפ"ה אסור לאחה"פ ומוכח דגם דרבנן קנסו שוגג ואונס אטו מזיד וא"כ תו ממילא גם בחמץ שברשותו וביטלו והי' אנוס על הביעור ג"כ אסיר דמה בכך דביטלו ונעשה רק דרבנן הא מוכח מהאי דמשכון דגם בדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד, והן אמת שגוף סברת הגבעת פנחס דמשכון מיקרי דשאב"ר ונשען ע"ד ש"ך חו"מ סי' רי"א ואמנם בש"ך שם מסיק דיש לחלק בין הקדש למכירה ומשמע דסובר כן להלכה דיכול למוכרו כולו רק שהבע"ח שתופס בו למשכן קודם לגבות חובותיו אבל עכ"פ איתא במסירה כדעת ר"ת שבהג"א פ' א"נ שרמז בש"ך שם וכ"נ בנה"מ שם וכן מוכח דעת הרב ז"ל בקונ"א לסי' ת"מ ס"ק ב' דהוכיח שם דגם שאב"ר עובר בב"י מדרבנן מהא דהגיע זמנו של המשכון קודם הפסח ולא אמר מעכשיו ואפ"ה הסכימו הפוסקים דאסור בהנאה לאחה"פ אף שהוא גזל ביד גוי דאסמכתא לא קניא יעו"ש ולא הוכיח מגוף הדין דהרהינו אצל גוי עובר ואסור לאחה"פ וע"כ דסובר באמת דזה עובר מה"ת דהוי דבר שברשותו כיון שאין הגוי מחזיק בו כשלו רק בתורת משכון ושפיר מקנה ביתו לבעל המשכון ע"כ מייתי מהא דלא אמר לו מעכשיו והגיע זמן פרעון קודם הפסח דבזה כבר הגוי מחזיק בו בחזקת שהיא שלו הו"ל לממשכן דבר שאינו ברשותו, ועכ"פ ממ"נ מוכח מהה"מ הנ"ל דגם בביטלו והיה אנוס על הביעור ג"כ אסור החמץ לאחה"פ דאם סובר הה"מ דמשכון מיקרי דשאב"ר מוכח דגם בדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד ואם סובר כשיטת הרב ז"ל דמשכון דבר שברשותו מיקרי א"כ תו מועיל ביטול של הממשכן ואפ"ה תנן סתמא דישראל שהרהין חמצו אצל גוי אסור לאחה"פ אף שהיה אנוס על הביעור וגם מסתמא ביטל חמץ ואפ"ה אסור, וראיתי בש"ע הרב ז"ל בקונ"א לסי' ת"מ ס"ק א' דהביא ראי' דדבר שאינו ברשותו אינו עובר בב"י מה"ת דאל"כ למה כתבו הפוסקים לומר כל חמירא וחמיא דאיכא ברשותי ולמה לה יכלול גם החמץ שיש לו ברשות האחרים וכו' יעו"ש וכוונתו דמזה מוכח דחמץ שיש כו ברשות אחרים אינו עובר בב"י מה"ת רק מדרבנן וא"כ הביטול ללא יועיל דהא מה"ת בלאו הביטול אינו עובר ומדרבנן הביטול לא יועיל רק ביעור ולכאורה תמוה מה ראי' היא זו הא יש לומר דחמץ שלו אף שאינו ברשותו עובר בב"י מה"ת ואפ"ה לא הצריכו לכוללו בהביטול משום דלא מועיל ביטול כל בדשאב"ר כמו שאין יכול למכור דשאב"ר כהגבעת פנחס ודוחק גדול בעיני לומר שיסבור הרב ז"ל כהב"ח בתשו' שהובא בקצוה"ח סי' רי"א דהפקר מועיל אף בדבר שאב"ר יעו"ש וביטול מטעם הפקר בהיות שדברי הב"ח נפלאים מאוד כמו שתמה הקצה"ח שם. אכן נראה דתרי גווני דשאב"ר יש דלענין להקדיש דשאב"ר ולמכור דילפינן מקרא דכי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו בזה אתי לאפוקי רק בגזל שלא נתייאשו הבעלים דאין הנגזל יכול להקדישו כיון דהגזלן מעכבו בידו ואינו רוצה להחזיר לו אבל לא בעינן שיהי' החפץ מונח ברשותו דוקא דאפילו מונח ברה"ר ג"כ יכול להקדישו ועי' בקצה"ח סי' שמ"ט וכן נראה דאם הניח חפץ בבית חבירו שלא מדעתו ודאי דיכול להקדישו כיון דבידו ליקחו משם ולא יעכב עלי' שום אדם אבל לענין חמץ דכתיב בבתיכם בעינין שיהי' בביתו ורשותו ממש אבל בהפקידו בבית אחר שלא בידועת הבעה"ב כיון דעכ"פ אין המקום שלו אינו עובר בב"י מה"ת כמ"ש הרב בש"ע שם סי' ת"ם וכן בהניחו ברה"ר כמבואר מדברי הרב ז"ל סי' תמ"ה סעי' א' ודבר זה ברשותו מיקרי לענין מכירה וביטול רק לגבי חמץ בבתיכם ממש בעינן או עכ"פ בהפקידו ביד אחר בידיעתו שהנפקד מקנה לו מקום ועי' בתשו' שאגת ארי' סי' פ"ג וא"כ שפיר הוכיח הרב ז"ל בחמץ כשאינו מונח בביתו ורשותו אינו עובר מה"ת דאל"כ למה תיקנו לומר כל חמירא דאיכא ברשותו דהא כשאומר ברשותי היינו שהוא ברשותו ממש כענין לא ימצא שאור בבתיכם והא טוב היה לשמוט תיבת ברשותי ונכלל נמי חמץ שאינו ברשותו לגמרי כגון שמונח ברה"ר או שהופקד אצל אחר שלא בידיעתו דחמץ כזה יכול לבטל וכשאומר ברשותי אין חמץ זה בכלל יע"ש דעל חמץ כזה אינו עובר מה"ת ומדרבנן הא אין הביטול מועיל רק ביעיר וא"ש, ולדינא בנ"ד הנה גם להגבעת פנחס אסור החמץ דהא הוא מיקל מטעם שביטול והי' אנוס על המכר שלא היה לו גוי למכור ואומר מותר יעו"ש ולפי שיטתו הא במשכון אינו מועיל ביטול כלל א"כ בנידון דידן אין הביטול כלום ועל האונס לבד א"א לסמוך כסתימת הש"ע וגם בלא"ה בנידון דידן לא הי' אנוס כלל על המכר דשפיר הי' יכול למכרו רק ששכח והוי קרוב לפשיעה ואף שלשיטת הגבעת פנחס הנז' אין מכירה מועיל במשכן והוי אנוס גמור לענין ביעור ומכירה אבל לפ"ז הא נחסר הביטול והוא אינו מיקל רק בצירוף הביטול וכהרב ז"ל דמועיל ביטול לדבר הממושכן ואיכא צירוף הביטול א"כ תו היה יכול למכרו ואינו אונס כלל על מה שלא מכרו, וקצת יש לדייק מדברי הה"מ דסובר כהגבעת פנחס דמשכון ליתא בביטול דאל"כ מאי ראיה מייתי מישראל שהרהין חמצו אצל גוי דגם באונס אסור הא נהי דהיה אונס על הביעור אבל על המכר לא היה אונס ולהגבעת פנחס ניחא אבל יש לומר דמסתמא לא ימצא שום קונה על חמץ הממושכן ביד אחר כי אז בימי חז"ל לא היה ענין מכירת חמץ ע"ד הנהוג עתה אבל בזמה"ז שמוצא קונה על כל דבר אינני רואה כלל טענת אנוס בנ"ד והוא שוגג קרוב לפשיעה, וגם בעובדא דגבעת פנחס הנ"ל שהיה אנוס על המכירה שלא היה לו גוי למכור לאו אונס מיקרי כי היה לו לבער רק כפי הנראה אתי עלה הגאון הנ"ל מטעם שהיה שוגג ודימה בנפשו שדי באמירת כל חמירא אם אין גוי למכור לו וגם בגבעת פנחס סיים והניח הדין בצ"ע ובתשו' תשב"ץ ה"ב סי' קצ"ט נשאל ג"כ בעובדא שראה חטים מבוקעות בער"פ ולא היה הזמן לחפש עוד אחר גוי ומיקל התשב"ץ להנות מהחמץ לאחה"פ כיון דכבר ביטלו ואנוס הוא ומאי הו"ל למעבד יעו"ש ויט טובא דאין זה אנוס כלל דהיה לו לבער החמץ כדין וע"כ כוונתו שהיה שוגג ואומר מותר ולשונו אינו משמע כן ועכ"פ גם התשב"ץ מקיל רק בצירוף הביטול ולהגבעת פנחס בנ"ד אין המועיל מועיל לכן לדעתי החמץ אסור בהנאה, אמנם אם הי' בא לשאול קודם הפסח היינו מורין לו למכרו ולסמוך ע"ד הש"ך סי' רי"א במסקנתו ודברי הרב ז"ל הנ"ל דמשכון דבר שברשותו מיקרי ויכול למכרו ונ"ד נמי משכון הוא דחותם ערכאות הוא רק בתורת משכון דהא אם הי' בידו לשלם כנושיו הי' מחזירין לו הכל והמותר ג"כ שלו ודין משכון עלי' וגדולה מזו נראה לפענ"ד דגוי שגזל חמץ מישראל קודם פסח ועבר עלי' פסח דאסור בהנאה כיון דהנגזל עבר בב"י מדרבנן אף שהי' אונס כמבואר בליקוטי רמב"ן ריש פסחים ודברי הרב ז"ל סי' ת"מ בקו"א דכא כנוב"י סי' ך' מכ"מ אם בא הנגזל לשאול קודם הפסח יש להורות לו שימכור החמץ הגזול לעכו"ם דאע"ג דקיי"ל דשאביר אינו יכול להקדישו ולא למכרו כמבואר סי' רי"א הא מכ"מ דעת רשב"א פ"ד דשבועות הובא בקצוה"ח סי' קכ"ג ס"ק א' דשאב"ר אף דאינו יכול להקדישו יכול למכרו יעו"ש ואם שקצוה"ח תמה עליו מכ"מ מצאנו לו חבר הבעל המאור ב"ק פ' מרובה שכתב דלהלכה קיי"ל בדשאב"ר יכול למכרו וכ"ה בשיט"מ ב"ק ס"ו והובא בשו"ת עטר"ח חו"מ ס' ט"ו עש"ה וכיון דחמץ גזול אין הנגזל עובר בב"י מה"ת לכ"ע כיון דאין הגזלן מקנה לו מקים לא קרינא בי' בבתיכם שפיר יש לסמוך לענין איסור זה על הרשב"א ובעה"מ הנ"ל וכעין שכ' מג"א סי' רמ"ח סק"ד בשם המ"ב ומחה"ש שם דסומכין על קנין כסף אף שלרוב הפוסקים אינו מועיל כיון דחמץ בלא"ה דשאב"ר כג"ז סגי יע"ש והך טעמא שייך נמי בנ"ד ועוד דבנ"ד בתוך הפסח א"א לנו לעשות טצדקי אחרת ולאה"פ כיון דהוא מדרבנן יש לסמוך על הבעה"מ ורשב"א הנ"ל דמועיל מכירה בדבר שאב"ר וכעין דברי המ"ב הנ"ל ועי' בש"ע הרב סי' תמ"ה ובחיבורי מ"פ שם ושיט"ה לאו"ח, ולענין משכון הנ"ל דמועיל מכירת כולו להש"ך נראה כן גם בתשו' בית שלמה ח"ב יו"ד סי' קס"ג אבל בתשו' ריב"א או"ח סי' כ"ב כתב דדוקא דהמשכון יותר על חובו דאל"כ אין יכול למכור כלל ועי' בס' ארחות חיים סי' תמ"ח דף מ"ג בשם לקוטי תשו' בית אפרים כתב כן יעו"ש:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה