אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן יט

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן יט

סימן יח

לכבוד ידידי הרב החריף ובקי דייק וגריס מו"ה יעקב שפערבער נ"י: לנכון הגיעני יקרת מכתבו ח"ת הנעימים ומחמת איזה טירדה שהי' לי בשבוע זו לא הי' הזמן גרמא להשיב לו עד כה:

מה שהשיג כ"ת ע"ד שכ' ליישב דברי תוס' ב"מ קט"ז דחבל אוכל נפש חייב להחזיר אף לאביי מטעם זכי' בטעות אף דהוי טעות בדין שזה נגד דעת הרמב"ם בהקדיש בע"מ למזבח מחמת שאמר מותר דלא הוי טעות דכתבו כן רק לאביי דסובר אומר מותר קרוב לאונס הוא ושפיר הוי כעין טעות משא"כ לדידן דקיי"ל כרבא דאימר מותר קרוב למזיד הוא מש"ס דמנחות לנ"ט דמוקי לה אביי באומר מותר ועי"ז לא מיקרי עקירה בטעות ויפה הקשה אבל לא עלי תכינתו כי קושיא זה תסוב עכ"פ על שיטת הראב"ד שם דפליג על רמב"ם וסובר דהוי הקדש טעות ומסוגיא דמנחות הנ"ל עכ"פ מוכח דאומר מותר לא מיקרי עקירה בטעות וכבר נשאלתי זה כביר בזה מח"א, וביותר תוגדל הקושיא על הראב"ד לפי המבואר מדברי תשו' רמ"ע מפאנו ס' ק"ה שמבואר מדבריו דר"א ור"י דפליגי בפסחים ע"ב אם עקירה בטעות הוי עקירה אזלו לשיטתייהו דר"א סובר כב"ש דהקדש טעות הוי הקדש לכך גם עקירה בטעות מועיל ור"י סובר כב"ה דהקדש בטעות לא חל ולכך גם עקירה בטעות לאו עקירה היא יעו"ש, א"כ מדאמרינן שם דאומר מותר פוסל ול"ה עקירה בטעות שוב מוכח דגם טעות דהקדש בכה"ג מועיל גם לב"ה והקושיא חמורה גם בלעדי דברי הנ"ל, ובהכרח לומר בזה עפי"ד המג"ש בשבת פרק כלל גדול שכ' לחלק דהא דאומר מותר קרוב לאונס היינו בדלא ידע מעולם אבל בידע ושכח שכחה הוי פשיעה וקרוב למזיד ולכך בכהנים שפגלו במקדש דמוקי לה אביי באומר מותר כיון דמסתמא כהנים זריזים הם ואינם נגשים לעבודה עד שילמדו דיני הקרבנות וע' מנחות ק"ט דא"ל שמעי כחוניו בא ואגמרך סדר עבודה ואומר מותר היינו ששכח וזה קרוב למזיד גם לאביי ולא מיקרי טעות וראב"ד מיירי באומר מותר שלא ידע מעולם שאסור להקדיש בע"מ למזבח:

ומצאתי און לדברי הנ"ל דתוס' ב"מ קט"ז כתבו כן רק לאביי לשיטתו דאומר מותר אנוס הוא מדברי הגאון נוב"י ז"ל יור"ד ח"ב סי' ט' שהוכיח שם דלרבא דאעל"מ היינו אפילו בשוגג מהא דפריך בתמורה ה' ולרבא האי הם ל"ל דהא אצטריך קרא דפדה בשוגג דגם לרבא מהני וקמ"ל קרא דהם דאין מועיל הפדיון וע"כ דלרבא גם בשוגג כן יעו"ש, והנה עיקר החקירה לרבא בשוגג אין לו סתירה מדברי תוס' ב"מ הנ"ל דגם לאביי ל"מ ומכ"ש לרבא דהא טעמו של תוס' משום דהוי זכי' בטעות אבל היכא דל"ש סברא זו כגן בשוחט קדשים בחוץ בשוגג אם מועיל השחיטה לטהר מידי נבילה יש כלומר דזה אדרבא גם לרבא מהני וזה היא חקירת הנוב"י ז"ל שם אבל ראיתו מבכור וחרמים הנ"ל תמוה דהא שם כשפדה בכור בשוגג כגון אומר מותר זה ודאי לא מהני לרבא דהא אף לאביי לא מהני דהוי קנין בטעות ולא הוצרך קרא דהם לרבא כלל וע"כ כמ"ש דתוס' כתבו כן רק לאביי אבל לרבא דאומר מותר קרוב למזיד שוב לא הוי זכי' בטעות ואם לרבא א"ע בשוגג מהני גם בזה מהני והוצרך קרא דהם לזה ודוק:

ומה שכ' כ"ת להשיג ע"ד בתשו' דאף אם נימא דאומר מותר גם לרבא לענין מו"מ הוי מקח טעית מכ"מ היינו כשלא נתן המעות עדיין אבל כשנתן מעות שוב אין הלוקח יכול לחזור בו וטעם הדבר דהא לרבא אומר מותר קרוב למזיד היא מטעם דהי' לו ללמוד או לשאול לחכם במכות ט' אמרינן כסבור בהמה ונמצא אדם דהוי וקרוב למזיד משום דאב"ל לעיוני ובדמבע"ל לעיוני הוי מק"ט כ"ז שלא נתן מעות אבל בנתן מעות תו לא הוי מק"ט לגבי לוקח וכעין דאיתא בבכורות י"ג גבי גרוטאות וכעין סברת הר"א בתוס' קדושין י"א וע' מח"א ה' אונאה סי' ג'. וע"ז כתב מ"ת דהא דברי אליבא דרבא ורבא גופי' סובר בבכורות י"ג שם דבין ברישא בין בסיפא הוי מק"ט ורק אביי סובר דברישא כיון דלא נתן מעות אף דמשך לא מיקרי מק"ט דלא אבמ"ל משא"כ בסיפא דנתן מעות הוי לי' לעיוני כשמשך, וגם הא דאבע"ל לעיוני כתבו תוס' שם דה"ד בגרוטאות שקונה מגוי דשמא יש שם ע"ז משא"כ בשאר דברים יעו"ש, וכל השגות אלו אינם כלום דודאי גם רבא מודה דהיכי דאבע"ל לעיוני יש לחלק בין נתן מעות או לא וכנראה להדיא מדברי המח"א הנ"ל דאייתי סמך לחלק בין נתן מעות או לא מדברי תוס' קידושין י"א וגמרא דבכורות י"ג והרי שם רק אביי סובר כן ולהלכה קיי"ל כרבא כמבואר ביו"ד סי' קל"ב וע"כ דגם רבא מודה לסברא זו אלא דסובר דבגריטאות שקונה מגוי אין לו לחוש ולעיוני ואולי טעמו משום דמסתמא הגוי גופי' לא ימכור לו מיא וכדאי' בע"ז כ"ג אדעתא דגרונואות זבין אדעתא דעכו"ם לא זבין יעו"ש אבל היכא דאבע"ל לעיוני גם רבא מודה לסברתו של אביי דיש חילוק בין נתן מעות או לא וכיון דאומר מותר לרבא הוי קרוב למזיד דהו"ל ללמוד והיינו כמו הו"ל לעיוני כמ"ש תוס' במכות ט' ד"ה קסבר בהמה וא"כ שפיר יש חילוק בין נתן מעות או לא. וע"פ גמרא דע"א הנ"ל דעכו"ם המוכר גרוטאות ונמצא בתוכם ע"א דסתמא הי' הדבר שלא בידיעתו דגוי לא מזבין ע"א א"כ גם מצדו יש לדון למק"ט וגם נראה פשוט דלסברת אביי שם דמחלק בין נתן מעות או לא א"כ ה"ה להיפוך לגבי מוכר אף שקיבל מעות כ"ז שלא נתן החפץ ללוקח אף אם מעות קונות הוי מק"ט אף דהמוכר נמי אבע"ל לעיוני מכ"מ כשהחפץ עדיין ת"י סמך ע"ז שיעיין בעת הוצאת החפץ מידו משא"כ כשכבר משך הלוקח החפץ, ויש להעיר בזה בבכורות י"ג דנראה דגם לפי אוקימתא דאביי לא מיתוקמא הך ברייתא דגרוטאות רק בקיבל עליו לדון בדיני ישראל יע"ש דרק לרב אשי מיתוקמא כפשטה והא גם לאביי יש לאוקמי ברייתא גם למ"ד מעות קינות כפשטה דברישא כיון שמשך ולא נתן מעות שפיר יכול להחזיר לו דהא לא קנה כיון דכסף קונה ולא משכה וגם הא הוי הונאה מצד לוקח כיון שלא נתן מעות עדיין ובסיפא אם נתן מעות ומשך לא יחזיר דוקא בתרוויהו אבל אם נתן המעות ולא משך אף דכסף קונה מכ"מ יחזיר דנהי דגבי לוקח לאו מק"ט היא כיון שנתן מעות וכסף קונה הי' לו לעיין בגרוטאות בעת נתינת המעות אם אין בהם ע"א אבל אכתי הוי מק"ט מצד המוכר כיון דלא משך הישראל החפץ עדיין לא הי' לו לעיוני וכיון דהוי מקח טעות מצד גוי המוכר לכך יחזיר ולמה לו לאוקמי בקיבל עליו לדין בדיני ישראל, ומזה הי' נראה להוכיח דבעכו"ם דל"ש גבי' אונאה וביטול מקח ה"ה מקח טעות מחמת מום ל"ש גבי' וכיון דישראל נתן כסף ולא עיין א"כ קנה אף שיש שם ע"א שוב אף דמצד גוי הוי מקח טעות לא בטל מקח דבטעות דידי' לא איכפת לן וכסברת השבו"י וכבר כתבתי בזה בתשובה וא"ל יותר:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה