שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן יח
לכבוד ידידי הרב החריף ובקי זך השכל מו"ה זאב טערקיל נ"י:
מכתבו הגיעני וע"ד שחוכך כ"ת עפ"י החוק החדש שכל סוחר יין אשר נמצא במרתפו יינות מזויפים היין נשפך ונענש בגוף ובממון אם מכירת חמץ לערל מועיל ביין הלז דהוא מום במקח והעכו"ם הרי אינו יודע מזה ובטל מקח, הנה באם אומר לערל הקונה שהוא יין מזויף אף שאינו יודע החוק שיין כזה אסור למוכרו ולא שוה מידי כי אינו יודע מהחוק אין הדבר ברור דהוי מקח טעות ותלוי בפלוגתא דרמב"ם וראב"ד פ"א מה' איסורי מזבח במקדיש בע"מ למזבח וכסבור דמותר להקדישו דלרמב"ם לא הוי הקדש טעות לראב"ד הוי הקדש טעות והארכתי בזה בתשובה הנדפס בחבורי מ"פ סי' ר"ח ושם הבאתי ד' תוס' תמורה ו' וב"מ קט"ז בההוא גברא דחבל סכינא מחברי' דחייב להחזיר אף דסבר אע"מ משום דלא נתכוין לעבור והוי זכי' בטעות יעו"ש שזה כהראב"ד, ואולם יש לומר דתלוי בפלוגתא דאביי ורבא במכות ט' אי אומר מותר קרוב לאונס או קרוב למזיד דאביי שם סבור דקרוב לאונס הוא ולדידי' שפיר כתבו התוס' דהוי זכי' בטעות אבל לרבא דקיי"ל כוותי' דאומר מותר קרוב למזיד יש לומר דלא מיקרי טעות כהרמב"ם ז"ל, ומ"ש כת"ר דאפשר בעכו"ם כונו דל"ש בי' דין אונאה גם מקח טעות ע"י מום ל"ש בי' הנה בכ"ד משמע להיפוך וכן בתשו' ח"ץ סי' ס"ח מבואר דמכר דבר שיש בו מום לגוי בטל המקח אך ראיתי בקו"א לס' משפט שלום סי' רל"ב הביא ד' תשו' שבו"י ח"ב סי' קס"ה דנראה מדבריו דל"ש בי' מום לגבי גוי והניח דבריו בצ"ע ונראה ראיה דבעכו"ם ג"כ בטל מקח נמי טעות מהא דאמרו בירושלמי שבעית במוכר שדהו ביובל דרב אמר קנה ויוצא מידו ביובל ושמואל אמר לא קנה ומפרש לה שם דטעמא דשמואל משום דהוי מקח טעות וטעמא דרב משום דיובל מפורסם היא ולא הוי מקח טעית עיו"ש ויפלא מאוד שהאיך יתכן ששמואל יחלוק על זה דדבר מפורסם וידע הלוקח כ"ש מקח טעות ולהנ"ל יתכן דפלוגתייהו במוכר לגוי דגם מוכר לעכו"ם הדין שיחזור העכו"ם השדה ביובל ועי' בירושלמי גיטין פ' השולח ומ"ד אין קנין לעכו"ם בא"י יליף לה מקרא דוהארץ לא תימכר לצמיתות וכ"ה דעת הרמב"ם ז"ל ועי' חינוך מ"ע שצ"ט בשם רמב"ן ז"ל דמוקי לקרא דוהארץ לא תמכר במוכר לגוי דמהני מעשיו היינו למ"ד יש קנין ולמ"ד אין קנין ודאי כשיד ישראל תקיפה הגוי מחזיר ביובל והשתא במוכר לגוי יתכן באמת דהעכו"ם לא ידע מדין חזרה ביובל והוי מקח טעות לשמואל ורב סובר דאעפ"כ כיון דהדבר מפורסם בישראל מסתמא גם הגוי יודע מזה ומוכח עכ"פ דגם לגבי גוי שייך דין מק"ט, אך בנ"ד יש לומר דהוי טעה בדין ולא הי' מק"ט וגם אולי הגוי קונה לעצמו לשתותו דזה רשאי גם עפ"י דד"מ ולא הוי טעות, ומ"ש כ"ת מכ"ד שאין המכירה מועלת בדדים, ביין כזה כיון שבדינינו מועיל הוי מכירה לענין חמץ וכל פלוגתת הפוסקים לענין מכירה דדיניהם היא להיפוך אם בדינינו אינו מועיל ובדיניהם מועיל כמבואר מד' תשו' צ"צ סי' ס"א ועבוה"ג סי' ק"ב ועי' תשו' בי"ש חאו"ח סי' ס"ו ודברי תשו' חת"ס או"ח סי' קי"ג בזה צל"ע ובתשו' חס"ל חאו"ח סי' מ"ב פיקפק על מכירת חמץ עפי"ד נה"מ סי' ס"ו דעכ"פ קנין דדבריהם אינו מועיל לגוי היכי שבדיניהם אינו מכירה עו"ש אבל כבר כתב המקו"ח סי' תמ"ח דלענין חמץ דלא שוה מידי והוי זכי' לישראל לכ"ע מועיל קנין דדבריהם אף דאינו בדיניהם עיו"ש: