שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן יד
לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה גרשון שטעטנער נ"י מו"צ בישוב דאווידעני סמוך לעיר טשאדיא בבוקאווינא:
יקרתו ע"ד איש שאשתו נשתטית זה כ"ג שנים והיא בבית המשוגעים בטשערנאוויץ הגיעני נכון, והנה כת"ר כתב שאף שבכל נשתטית צריך ליחד לה בית וליתן לה מזונות הכא הא היא בבית המשוגעים והוי כיחד לה בית וגם מזונות נותנין לה, והרה"ג אבד"ק טשערניוויץ נ"י פקפק על זה דאפשר יוציאוה משם בראותם שאין תרופה למחלתה ומע"כ כתב שחקר ודרש כי אין מוצאין מבית המשוגעים עד שתתרפא לגמרי. הנה הדבר הזה חידוש בעיני כי רבות שמעתי אשר הוציאו משם בלי רפואה, אך בנידון שאלתו נראה דאין לחוש לזה דהא לענין היתר לבעל לישא אחרת לא מצינו חובת השלשה רק לענין הכתובה כדאי' בכלבו ומטעם שכ' בח"מ סי' קי"ט כדי שיהי' הגט והכתובה מוכן ליתן לה כשתשתפה, אבל חיוב יחוד בית ומזונות אף שכן היא מעיקר הדין דכ"ז שלא נתגרשה חייב לה בכל תנאי כתובה ומה"ט כתב הב"ח הביאו הב"ש סי' א' דצריך ליחד לה בית וליתן לה מזונות אבל לא הצריך בזה שום השלשה, וא"כ נהי דבנשתטית עכ"פ טרם יתירו לו צריך ליחד לה בית לדור דהא היא צריכה לבית תיכף והמזונות יהי' חוב עליו ליתן בכל שבוע אבל הכא שהיא בבית המשוגעים הא עתה א"צ לבית ולמזונות רק אם ידחוה משם ואז באמת יהי' חיוב עליו ליחד לה בית וכזונה ואין דבר זה מעכב ההיתר כלל, וכה ראיתי בתשו' בית יצחק אה"ע ח"א סי' י"ג שחוכך בזה אם הוא איש עני ואם יתירו לו לישא אחרת לא יסתפק לו הכנסתו לפרנס אשתו הנשתטית בהיות יוצרך לפרנס אשתו השניה אם מתירין לו דהא אנו גורמין בזה היזק כנשתטית ולהזיק ממון לחבירו לא מצינו שהתירו משום מצוה ואפשר דדוקא לגזול לחבירו בקו"ע לא התירו בשביל שום מצוה אבל בשוא"ת שרי יעו"ש, ולענ"ד ראי' לזה מהא דח"ע וחב"ח דכופין את רבו ועושין אותו בן חורין וכותב לו שטר על חצי דמיו והא השטר א"א לעבד לשלם תיכף דהא אין לו שום פרוטה עתה כ"א מה שירויח והוא ישא עתה אשה ומוכרח לפרנסה וע"כ ישלם להרב רק אם יהי' לו יותר וא"כ הוי בזה גורם היזק לרבו לתמתין לו המעות עידן ועידנין וזה הוי גורם היזק ממש ועי' ב"ח חו"מ סו"ס ל"ח שהביא ראי' מריש מכות בעדים זוממין דאומדין כמה אדם רוצה ליתן מכאן ועד י' שנים וע"כ דהתירו חז"ל זה ע"י שהוא מעוכב מלקיים פו"ר ע"י הרב התירו לו לגרום היזק להרב בהמתנת המעות ואין לומר דשם הטעם משום דהפקר ב"ד הפקר ורק שם אשכחן דהפקירו ולא במק"א דהא בזה לא שייך הבד"ה כיון דהרב לא פשע כלל כמ"ש תוס' יבמות צ' ד"ה דלמא. וגם נראה ראי' מהא דכ' מג"א או"ח סי' תרנ"ו דאם אין לו רק ה' סלעים לפדיון בנו וצריך לאתרוג יקנה אתרוג דמצוה דגופי' עדיף והא חיוב פדיון הבן היא כמלוה ממש כדאמרינן בקדושין כ"ט מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא א"כ מדוע לא משלם לכהן ויעכב ממונו וגורם היזק לכהן וע"כ דבשביל מצוה שרי לגרום היזק בשוא"ת, ולכאורה יש לומר דשם שאני דהוי ממון שאין לו תובעין ואינו גורם היזק לאיש פרטי אבל ז"א דא"כ תקשה בהא דאמרינן בקדושין כ"ט לר"י דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי כשאין לו רק ה' סלעים ב"ח וה' סלעים משועבדים בה' סלעים פריק לברי' ואזיל כהן וטריף ה' משועבדים עבור פדיון עצמו, והאיך רשאי לעשות כן לעשות מצוה לפדות בנו ולגרום עי"ז היזק ללקוחות שהכהנים יטרפו מהם והוא אין לו עתה מעות לשלם להם, וע"כ הטעם משום דגם לכהן הוא חיים ומה הבדל יש בין אם גורם היזק לכהנים או ללקוחות וא"כ שוב מוכרח ממג"א סי' תרנ"ו הנ"ל דבשביל מצוה רבה מותר לעכב ממון חבירו ע"י לשלם לו לאחר זמן ועכ"פ בנ"ד בשביל פו"ר בוודאי הדין כן, ע"כ הנני מסכים להאיש מו"ה שמואל ליב פעליר לישא אחרת לאחר שימלא לו מנין ק"ר: