אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן יג

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן יג

סימן יא

להרב הגדול וכו' מו"ה פייבל וויליג נ"י דומ"צ בבוטשאטש

יצ"ו:

יקרתו הגיעני נכון, וע"ד השאלה ע"ד ה' אחרונה שמשם הוי' ב"ה שנפל איזה דבר כמו טאבאק וכדומה ונגרר הדבק ונשאר רגל ימינו של ה' במראה נוטה לאודם ורגל השמאלי רובו לבן וכעין מראה געלב ויש בו ממשות כשממשמשין ביד ונראה שעדיין דבוק שם רק בצד הנוטה לשמאל יש כעין קו דק במראה שחור אך אין הדבר ברור אם יש בקו הזה שיעור אות קטנה וכ"ת האריך בזה לפלפל בדברים נכוחים ודרש חוו"ד, והנה כ"ת כתב דפשיטא לי' דעל רגל ימין של ה' מותר להעביר הקולמס בדיו שחורה וכמ"ש בתשו' ח"ס יו"ד סי' רנ"ו דהיכא דהדיו היתה שחורה כראוי בתחלת הכתיבה ונתאדמה מיושן מותר להעביר בקילמס, אמנם המעיין בח"ס שם יראה דדוקא בנתאדמה מחמת יושן כדרכו של דיו שמחמת יושן נעשה ברוין בזה מתיר הח"ס להעביר בקולמס דגם בלי העברה בקולמס כשר כיון דכך דרכו של דיו אבל אם נשתנה לאודם ממש שאין כן ווסתו של דיו אסור להעביר הקולמם על אותיות השם מטעם מוחק דהוי כדיו ע"ג סיקרא יעו"ש א"כ בנ"ד דלאו מחמת יושן נשתנה לאודם רק מחמת שנפל עליו טאבאק וכדומה ואף שנגרר נשאר מצבעו על רגל ימיני יתכן אפשר דהוי כסיקרא ממש ואסור להעביר בדיו מטעם מוחק ואף שבגוף חומרת החת"ס שם דבנשתנה לאודם ממש או אף לאדמדם בתחלת הכתיבה דנראה מזה דלאו הי' גמור בתחלתו אסור להעביר בדיו באותיות השם מטעם מוחק זה כביר כתבתי בתשובה לתמוה עליו דהא מדברי ס' הזכרונות שהובא במג"א סי' כ"ב ס"ק ל"ח מבואר להדיא דדיו אדומה בתחלת הכתיבה מותר להעביר עליו דיו וביאר בח"ס שם בתשובה הנ"ל לתרץ קושית הפמ"ג על הא"ר דסובר דיו ע"ז סיקרא לאו כתב היא דזה שאני כיון דעכ"פ דיו אף שפסול כשמוסיף אח"כ דיו שחור מצא מין את מינו וניעור והוי כדיו ע"ג דיו יעו"ש א"כ מה"ט גופא גם באותיות השם שרי להעביר בדיו ואין בזה משום מוחק כמו בדיו ע"ג דיו והנני מוסיף לתמוה על הח"ס הנ"ל דלפי מה דמסיק שם דאם נשתנה לאודם גמור או בתחלת הכתיבה אף לאדמדם איגלאי מילתא דאין זה דיו כלל ולכך באותיות השם כשמעביר דיו הוי כמוחק כמו דיו ע"ג סיקרא יעו"ש דלפי סברתו דהוי כסקרא א"כ ל"ל לטעמא דמוחק דמשמע דבשאר אותיות דליכא איסור מוחק ש"ד להעביר דיו והא גם בשאר אותיות לא יועיל לפי מה דפסק שם כא"ר דגם בדיו ע"ג סקרא הו"ל כתב עג"כ דאינו מועיל באופן שדברי הח"ס הנ"ל לענ"ד צ"ע טובא ומסתבר יותר דמותר להעביר בדיו על אותיות אף שנתאדמו לגמרי ואף באותיות השם ול"ד לדיו ע"ג סיקרא כיון דגם זה מין דיו היא מצא מנין את מינו וניעור, אך בנידון שלפנינו שבאמת על הדיו הנ"ל ע"י הטאבאק נשאר כמין צבע וסקרא י"ל דאינו מועיל העברת דיו לדעת הא"ר בדיו ע"ג סקרא לאו כתב הוא ואף להפמ"ג שחולק עליו עדיין י"ל דבאותיות השם אסור להעביר בדיו מטעם מוחק, אולם כפי הנראה ממכתבו דרגל ימיני נוטה לאודם יתכן שעדיין שחרורית הדיו נשאר במקצת י"ל דגם בלי העברת דיו כשר כיון דהצבע לא שינה את מראה הדיו לגמרי ועי' בתשו' בי"ש א"ח סי' ז' דמקצת חזותא של שחרות סגי ואף לדעת הח"ס הנ"ל דאם בתחלת הכתיבה נוטה לאודם פסול היינו משום דלא נכתב בדיו דדיו צריך להיות שחור לגמרי כדרך דיו אבל הכא שנכתב בדיו שחורה כדין ואח"כ ע"י הטאבאק נשתנה קצת לאודם כשר כיון דעדיין קצת שחרות בו הרי לא כיסה הצבע את הדיו וכיון דכשר גם בלעדי העברת דיו א"כ פשיטא דמותר להעביר בדיו עליו וש"ד לעשות כן דהא עי"ז נוסף צד היתר אף אם נימא דע"י שינוי מקצת הוי כסקרא י"ל דלא הוי מוחק בכה"ג לענין ס"ת כיון דמתקן כתב הראשון וכהנוב"י ותשו' ב"ש סי' קכ"ח אף שדבריהם נגד התשב"ץ סי' קכ"ז, ולענין רגל השמאלי שעדיין דבוק עליו איזה ממש ומראותו געלב כתב כ"ת דמשום מוחק ליכא כיון דנדבק עליו בלי כוונה וכמ"ש הדע"ק סי' רע"ו ס"ק ד' בזרק זהב דאסור לגרור משום דא"א לגרור בלי מקצת מהשם יעו"ש רק דחשש כ"ת דלא מועיל העברה בדיו דדבר הנדבק על הקלף חוצץ בין הקלף להדיו, והנה הסברא דהחציצה המציא השואל בנוב"י א"ח סי' א' ובנוב"י השיג עליו דא"כ הא דפליגי רבנן בכתב של"ש והעביר קולמוס לשמה ליפלוגי נמי בכתב לשמה והעביר קולמוס לשמה וע"כ דאין בזה משום חציצה, ובתשו' בי"ש א"ח סי' ז' רצה לקיים דברי השואל הנ"ל מטעם חציצה אלא דאם הכתב התחתון לשמה הו"ל מב"מ ואינו חוצץ כיון דתרווייהו כשרים אבל באם התחתון שלא לשמה דפסול והעליון כשר אין זה מב"מ לרבנן דסברי מב"מ בטל ולא ילפי מדם הפר משום דאזלו בתר דמיון, ההיתר ולא בתר דמיון העצם יעו"ש ולפע"ד לענין מב"מ אינו חוצץ לכ"ע אזלי' בתר העצם כדמוכח במס' בכורות ט' דפריך ורבנן לימא סברי רבנן מקצת רחם מקדש כו' נהי דא"א לצמצם חציצה מיהו איכא אמר רב מב"מ אינו חוצץ יעו"ש ברש"י דליוה"ג ל"ק דתרווייהו קדשי לאו חציצה היא אבל לרבנן דחד קדוש הוי אידך חציצה ועלה משני דמב"מ אינו חוצץ הרי מבואר דאף בא' חולין וא' קדשים מיקרי מב"מ לענין חציצה ולכאורה י"ל דשם ה"ט דאינו חוצץ דהא אם נימא דחוצץ א"כ תרווייהו חולין הם ושוב הם שוים באיכות והדר אמרי' מב"מ אינו חוצץ וע"כ הא' קדוש וכעין סברת תוס' פסחים כ"ו גבי עלה עליה זכר יעו"ש אבל בשם שנכתב שלא לשמה הא גם אם נימא דחוצץ ופסול השם לס"ת אבל אכתי מיהו קדושת השם עליו לענין דאסור למוחקו כיון נכתב לשמה אף על הקורה או כל דבר קדושת השם עליו א"כ שפיר הו"ל מבא"מ וחוצץ אבל באמת ז"א דהא בגט שכתבו שלא לשמה אמרי' בגיטין כ' דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן ולהנ"ל הא גם לרבנן כשר מטעם מב"מ אינו חוצץ דהא שם אם נימא דחוצץ גם הכתב העליון פסול ואין עדיפות לעליון מתחתון והדר הו"ל מב"מ ואינו חוצץ וע"כ דהא ליתא דלענין חציצה דמב"מ לא תליא באיכות רק בעצם הדבר וכיון דרבנן פסלו בס"ת ע"כ לאו מטעם חציצה היא רק דכתב העליון אינו כתב דדיו ע"ג דיו לאו כלום הוא א"כ ה"ה בגט וכן מוכח נמי בר"ה כ"ז דקדחו בזכרותו ותקע בו יצא ס"ד מב"מ חוצץ קמ"ל ומשמע דטעמא דאינו חוצץ משום דמב"מ היא והא שם אם הוציא הזכרות ותקע בו פסול כמבואר בפוסקים אפ"ה כיון דמין א' הוא אינו חוצץ ועי' זבחים ק"י דבשר ואימורין מיקרי מב"מ לענין חציצה. ועכ"פ סברא הנ"ל דדיו ע"ג דיו מב"מ היא ואינו חוצץ סברא ברורה היא ובין לרבנן ובין לר"י לאו חציצה היא מטעם מב"מ ופלוגתייהו מטעם אחר וא"כ י"ל בנ"ד א"א להעביר בדיו על רגל השמאלי כי העפרורית שעליו אינו מינו עם הדיו שעליו וחוצץ, אולם בנוב"י שם כתב דלא הוי חציצה משום דכל לנאותו אינו חוצץ יעו"ש וא"כ גם בנ"ד כיון שכתב העליון בא לנאותו לתחתון לאו חציצה היא אף דהוי מבשא"מ ואף שבנוב"י שם אסברי' להא דלנאותו דבטל עליון לתחתון ונשאר הכתב התחתון כהלכתו וזה שייך בכתב ראשון לשמה ולא בנ"ד שכתב ראשון הוא פסול היינו משום דנוב"י קאי שם לענין זה דאם כתב ראשון לשמה והעביר לשמה דכשר לכ"ע אבל ע"כ גם בכתב תחתון שלא לשמה ועליון לשמה לולי הא דכתב ע"ג כתב לאו כלום הוא לא הוי חציצה כיון דבא לנאותו לתחתון בטל תחתון לגבי עליון וכחדא חשוב דאל"כ במאי דחי בנוב"י שם דברי השואל דפלוגתא דר"י ורבנן מטעם חציצה הוא יעו"ש ודו"ק ונראה דנדחק הנוב"י לומר טעם זה ולא בפשוט דמב"מ אינו חוצץ משום דמשמע בסוגיא שם דדיו ע"ג סקרא הוי כתב אף דלאו מב"מ היא ואפ"ה אינו חוצץ, ואולם בתשו' ח"ס סי' רנ"ו כתב בטעמא דדיו התחתון לאו חציצה היא דחזותא לאו חציצה היא ולאו מטעם מב"מ דאדרבה מינו מחריב טפי יעו"ש ולדבריו בנ"ד דיש ממשות עפרורית וניכר במישוש על הכתב י"ל דאם יעבור עליו בדיו הוי חציצה, וראיתי בגה"ק כלל ד' אות ט' הביא דברי הח"ס הנ"ל והשיג עליו דלדבריו האיך מכשיר ר"י להעביר קולמוס על דיו הפסולה שלא לשמה יעו"ש ובמכ"ת בחנם השיג דהא הח"ס שם כתב לפי האמת דחזותא אינו חוצץ רק דחה טעם דמב"מ דאדרבא מינו מחריב טפי אבל לפי האמת חזותא לאו מילתא היא. ובנוב"י שם לא ניחא לי' בזה כמו שהוכיח שם בראיה דע"כ כל דיו שנכתב יש בו ממש ואפ"ה אינו חוצץ והח"ס שם לא הרגיש בזה אמנם גם להח"ס דמטעם חזותא היא דלא הוי חציצה י"ל דביכד כיון דהוא רק ברגל שמאלי של ה' ורובו של ה' על הקלף ובמיעוטו יש דבר החוצץ הו"ל דבר שאינו מקפיד במיעוטו דאינו חוצץ לענין טבילה וה"ה הכא דבודאי אין מקפיד עליו דהא אסור להסירו משם מטעם מחיקה וכעין דאמרי' בפסחים מ"ו בפסח דאיסורו חשוב חוצץ וברש"י שם משום דע"כ מוכרח ליטלו הו"ל דבר המקפיד וא"כ ה"ה להיפוך דבע"כ מוכרח שלא ליטול הו"ל דבר שאינו מקפיד עליו ובזה ניחא הא דהקשו בזרק זהב על האזכרות שמעביר קולמוס דשם מיירי שזרק על כל האזכרה והוי חציצה בכולו אף שאינו מקפיד. אמנם אכתי לא יצאנו מידי חשש לדעת הא"ר והח"ס סי' רנ"ו דדיו ע"ג סקרא לאו כתב היא מספק וא"כ לא יועיל עדיין להכשיר את השם ע"י העברת דיו וכ"ת המציא תקנה להעביר בקולמוס על רגל השמאלי ולעשות עב יותר באופן שיהי' שיעור אות בדקות על הקלף גופא אלא דזה הרגל הדק שיהי' על הקלף הא מדובק לפסול ואינו מוקף גויל והביא כ"ת דברי ג"פ סי' קכ"ה שנראה דסובר דדיו פסול המדובק לכשר אינו מגרע כלל ובקסה"ס חקירה ב' השיג עליו ובמק"מ סי' רע"ד ס"ק י"ט מחזיק בדברי הג"פ ואף שכ' שם מטעם מב"מ אינו חוצץ וכאן הוי מין אחר מכ"מ י"ל דאינו מגרע ההקף גויל כיון שיש בכאן גויל מתחתיו וגם אות כשר רק שדבר אחר נדבק למעלה עכת"ד. והנה למאי דפשיטא לי' לכ"ת כדעת המק"מ הנ"ל א"כ גם בנ"ד פשיטא דשרי ומטעמנו דמק"מ דהא האות דהיינו רגל השמאלי שנעשה עכשיו בדקות על הקלף גופא אף שנוגע ברגל שהי' מקודם דהיינו שנפל עליו עפרורית ונעשה געלב הוי שפיר מוקף גויל וכמו שהוכיח בנוב"י אה"ע סי' פ"ה בראיות ברורות דכל שאינו שחור כמו גוף האות מיקרי גויל לגבי אות יעו"ש ומכ"ש הכא דהיא כמראה געלב וא"כ עיקר החשש דע"י העברת קולמוס בדיו גם על מקום הרגל הקדום והדיו הו"ל פסול מטעם חציצה וכדומה וא"כ לא יהי' מוקף גויל מחמת העברת דיו עתה ולזה תו סגי בסברת המק"מ דמב"מ אינו חוצץ וא"צ לסברות אחרות אמנם בגוף דברי המק"מ דפשיטא לי' להכשיר בנפלה טיפת דיו סמוך לאות גם לפני כתיבה צ"ע טובא דהא גם בנוב"י אה"ע סי' פ"ה מבואר דפסול כמו בניקב קודם כתיבה רק בלאחר כתיבה כשר כב' תירוצים שבב"י יעו"ש אמנם בנ"ד שכל הרגל השמאלי יהי' מחציתו כשר ומחציתו פסול והכשר נוגע בפסול גרע טפי מנידון הנוב"י ונידון הג"פ שם דאפשר דהוי כנגיעה מאות לאות וכן פשיטא לי' להדע"ק סי' רע"ו ס"ק ה' שרמז עליו כ"ת במכתבו ונראה ראי' לזה מהא דשם שכתבו שלא לשמה דל"מ העברת קולמוס לדידן דקי"ל כרבנן וכמבואר סי' רע"ו והא אכתי יש תקנה להעביר כל אות באופן שיהי' בדקות שיעור אות וע"כ כיון שנוגע בפסול הוי כנגועת אות לאות וכ"מ בגיטין דף כ"ד דפריך וליעבר עליו קולמס וליקדשי' כמאן כרבנן והא גם לרבנן יש תקנה להעביר האותיות ודוחק לומר דמיירי כשא"א להעביר האותיות כי אין בין אות לאות רק הפסק מועט וראיתי בגבעת פנחס סי' נ"ו שהקשה שם בפלוגתא דר"י ורבנן דהא בלא"ה הדיו התחתון חוצץ ואין לומר דהוי מב"מ דהא כתבו התוס' בבכורות דבכולו גם במינו חוצץ ודוחק גדול לומר שמעבה האותיות יותר בהעברה יעו"ש והא אי אפשר כלל לומר דר"י דמכשיר מיירי במעבה האותיות יותר דא"כ גם לרבנן יתכשר כיון דאיכא עתה שיעור אות בדקות על הקלף וע"כ דלרבנן כיון דהכתב שע"ג כתב לאו כלום היא א"כ גם הכתב שעל הגויל פסול כמו נגיעה בין אות לאות, ואפשר דזה ודאי פשיטא לי' דא"א להעבות כל האותיות בכל אורכן ורוחבן באופן שיהי' שיעור אות עתה על הקלף רק עכ"פ במקצת אפשר להעבותן ותו הו"ל מב"מ ואינו חוצץ כיון דלאו חציצה בכולו הוא וממילא הוכשר כל האות לר"י וע"ז כתב שדוחק הוא דאינו במשמע שיעבה כלל ואפ"ה כשר לר"י וכמו כן סתימת הדבר דלרבנן פסול בכל גווני ול"מ להעבות כל האותיות וע"כ דהוי כנגיעה בין אות לאות וכהד"ק הנ"ל, ומה"ט יש להסתפק בנ"ד גם אם יעביר הקולמוס רק על קו השחור להמשיכו הלאה והרגל השמאלי שנעשה געלב ישאר כמות שהוא עדיין יש חשש משום דאינו מוקף גויל אף שכ' לעיל מנוב"י דאם אינו שחור כמו גוף האות אינו מזיק אבל הכא כיון דגם הרגל שנעשה געלב שם רגל עלה הוי נגיעה מאות לאות דאף שהאות לבן פסול אפ"ה שם אות עלה דהא אסור למוחקו או אפשר כיון דלענין הכשר ס"ת לאו שם אות עלה ואינו כלל בתמונת אות שצריך להיות נכתב בדיו אינו מזיק כלל וצ"ע כי הסברא נוטה יותר להחמיר:

אכן בנדון שלפנינו כפי ציור מכתבו רגל שמאלי של הה' בצד השמאלי דהיינו לצד חוץ יש קצת קו שחור וע"י העברת דיו ימשיכו הלאה והספק היא מצד שנוגע לצד פנים בפסול יש לנו עוד ספק גמור והיא דעת הפוסקים בא"ח סי' ל"ב סעי' ט"ו דניקב כל תוכו של ה' כשר והיינו דבפנים ל"ב מוקף גויל כלל וביאר בנוב"י יו"ד סי' ע"ה דבניקב כל החלל לכ"ע פסול כשהיא בין אות לאות ואף כב' תירוצי הב"י דזה הוי כנגיעה אפ"ה בתוכו של ה' לא איכפת לן דל"ב מוקף גויל רק מבחוץ יעו"ש ולפי"ז גם נגיעה ממש בתוכו של ה' מרגל שמאלי עד רגל ימיני הי' כשר רק שהדבר אי אפשר דממילא ע"י נגיעה כזו ישתנה צורת האות לגמרי כמובן וא"כ אף אם נימא כדעת קדושים הנ"ל דנגיעה בחלק הפסול הוי כנגיעה בין אות לאות הכא בתוכו של ה' לא גרע מניטל כל הקלף שבין רגל לרגל דהוי כנגיעה אפ"ה כשר כיון דל"ב מוקף גויל בתוכו וא"כ ה"ה דנגיעה בפנים בחלק הפסול אינו מזיק כלל לפי הנ"ל, אלא דאנן מחמירין כהירושלמי מספק פלוגתא וא"כ כשמעביר דיו על כל רגל השמאלי כיון דלדעת הפמ"ג הנ"ל דדיו ע"ג סקרא כשר הוכשר גם אותו צד רגל שהי' עפרורית געלב עליו רק אנו חוששין כא"ר הנ"ל דפוסל ועכ"פ מידי ספיקא דפלוגתא לא נפיק והוי ס"ס דילמא בתוכו של ה' לא איכפת לן במוקף גויל והוכשר ברגל שנמשך עתה על הקלף בדקות ואת"ל דגם בזה פוסל מוקף גויל דלמא כהפמ"ג הנ"ל והוכשר ממילא כל הרגל השמאלי ע"י העברת דיו וזה ברור:

ועפ"י הנ"ל ניחא הא דלא כתבו הפוסקים תקנה זו בכתב של"ש להעבות האותיות משום דדוקא בתוכו של ה' ל"ב מוקף גויל שיש לה ג' מחיצות אבל בשאר אותיות כגון ו' וכדומה פסול וא"כ בשאר אותיות השם אינו מועיל מה שמעבה האותיות דעדיין אינו מוקף גויל כיון שנוגע לפסול ועי' פמ"ג בא"א סי' ל"ב ס"ק כ"ב שכתב כן דדוקא בהי' מכשירים הפוסקים דיש לה ג' מחיצות ובזה יש ליישב דברי המג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ט שכ' דעוקץ שמאלי של יוד האלף שנוגע בגג האלף כשר כיון דגם בחסר העוקץ כשר והקשו עליו כולם דאכתי פסול מטעם שאינו מוקף גויל ובפמ"ג שם כתב דבעי גרירה ולשון המג"א שם לא משמע כן ועי' בס' קסה"ס ולהנ"ל נראה דיוד שעל האלף נגד הגג של האלף יש לה ג' מחוצות דהיינו ראשו של הי' ורגלו המיני וגג האלף שכנגדו והו"ל תוך גמור שם כמו ה' וא"כ אם נמשך העוקץ לגג האלף שם לפי שיטת ש"ס דילן כשר דתוכו של אות ל"ב מוקף גויל אלא דאנו חוששין מספק לירושלמי וירושלמי הא מכשיר בנגיעת אות לאות לאחר כתיבה כמבואר בתשו' הרשב"א וא"כ הכא שנעשה הנגיע לאחר כתיבה ממ"נ כשר ודו"ק, ע"כ לדינא הנני מסכים לעשות כעצת כת"ר:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה