אור ברסלב
שות אמרי יושר ח"א › סימן טז

שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק

ח"א · סימן טז

סימן טו

להרב החריף ובקי מו"ה משה פעלדמאן נ"י מקאפיטשיניץ בעהמ"ח

ס' סדר ברכות:

ע"ד ספיקו בהא דמבואר בפ"ה דמכשירין בשוקל בכף מאזנים דהיין שבכף טהור עד שיערה לכלי ומבואר בר"ש שם דה"ה דאינו עושה יי"נ ונסתפק אם מברך על יין זה כששותהו בכף בפה"ג, והנה מה דאינו נעשה יי"נ אינו מגרע כלל לענין הברכה כמבואר במ"א סי' ר"ב ס"ק כ"ז דמברך על היין בפה"ג אף שלא משך היין דאינו נעשה יי"נ אכן שם ביין שלא נמשך נהי דלא נעשה יי"נ אבל משקה היא ומכשיר ומק"ט כדמוכח בשבת י"ז בבוצר ענבים לגת דהוכשר שונא יבצרכו בקופות וחופפות יעו"ש הרי דמכשיר אף שלא נמשך היין עדיין ולכך מברכין בפה"ג אבל בשוקל ענבים בכף כיון דהיין יצא שלא לרצון ואינו מכשיר דאין תורת משקה עליו שפיר יש לומר לכאורה דאינו מברך בפה"ג וכמו משקין היוצאין משאר פירות דמברך שהכל ומ"ש מע"כ דכיון דאשכחן דמחשבתו משויא לי' אוכלא ה"נ כיון דשותה ממנו חשוב משקה ומברך עליו בפה"ג, ליתא דאף דזה ודאי דכל היכא דמחשבה מועיל אכילה גופה מחשבה היא כמ"ש תוס' חולין קכ"א ד"ה והוא שכנסו וביתר ביאור במנחות ס"ט ד"ה דבלע אבל הכא בשוקל ענבים בכף הא מבואר בתוספתא מובאת בר"ש שם דגם חישב עליו לא מועיל לשוי' משקה א"כ גם שתייתו לא מהני לכאורה אכן נראה דיסוד הדבר דבעינן שיערה לכלי היא כמו שמצינו במים שבקרקעות שאינם מכשירים עד שיתלשו לרצון ועי' רמב"ם פי"ב מט"א ה"ג דאם נתלשו שלא לרצון אף שנפלו פירות לתוכן לרצון אינם מכשירים כיון דלא נתלש לרצון הו"ל כאילו עדיין הם בקרקע יעו"ש ומוכח שם דאם נתלשו אח"כ ממקום ההוא לרצון נעשה משקה ומכשיר, וכ"כ הגאון רב"פ ז"ל בשו"ת עטר"ח חו"מ סו"ס י"ט יעוש"ה וה"נ בזתים וענבים כיון דתחלתן אוכל אין היוצא מהם חשוב משקה עד שיתלש מהענבים לרצון ממש כמו מים שבקרקעות ועי' בסוף מכשירין ולכך השוקל בכף מאזנים כיון דנתלשו מהענבים שלא לרצון לא נעשה משקה עד שיתלוש משם לרצון ע"כ בעי' שיערה לכלי כדי שיהי' תלישה לרצון וא"כ לענין ברכה כיון ששותה מהם מה שבא לתוך פיו הו"ל תלישה לרצון וכמו בשוחה לשתות מים בנהר דמה שעולה לפיו מכשיר דהוי תלישה לרצון כמבואר ברמב"ם פי"ב מט"א ושפיר מברך בפה"ג וזה ברור לדינא. וראיתי בתשו' מהרי"א הלוי ח"א סי' קס"ו שהבין מדברי ש"ך יו"ד סי' ק"ב ס"ק י"ב דמיירי בגיגית מלאה ענבים העומדות ע"ג חבית והיין זב מהגיגית לחבית ותמה דא"כ אמאי מיקרי בא לעולם ע"י תערובות הא תיכף שיצא היין מהגיגית עמד בפ"ע עד שירד ונתערב ביין שבחבית ותירץ דיין כ"ז שלא הומשך אין תורת יין עליו והו"ל מבשא"מ עם היין שבחבית שכבר נמשך רק כשירד ונתערב ביין שבחבית נעשה אז מב"מ עם היין שבחבית ואז כשנעשה מב"מ בא לעולם ע"י תערובות יעו"ש ונפלאתי עליו דהדבר פשוט דאף דיין שלא הומשך אינו נעשה יי"נ מכ"מ לענין שאר דברים תורת יין גמור עליו והו"ל מב"מ עם היין שבחבית הן בטעמא הן בשמא וכדמוכח להדיא בתוס' ע"ז נ"ו ד"ה אבל החזיר גרגותני יעוש"ה ולא הועיל בתירוצו כלום. וקושיתו מעיקרא לא ק"מ כי לא מיירי המרדכי והש"ך כלל באופן זה שעומד על חבית רק היין הוא בהגיגית גופא וכיון שיש בהגיגית יין מע"ש וכל הגיגית מלאה מליחלוח יין א"כ היין שיוצא בשבת תיכף שיוצא נתערב ביין שבגיגית שיצא מכבר והוי שפיר בא לעולם ע"י תערובות ועי' במרדכי פ"ק דשבת דאין זכר למו דמיירי שעומד הגיגית על החבית יעו"ש:

ב):

וע"ד שתמה כ"ת ע"ד ס' גן המלך הובא בשע"ת ובהגהות רעק"א ז"ל א"ח סי' ר"י דפחות מכזית שנתפח ועמד על כזית יש ספק אם מברך עליו ברכה אחרונה דמאי מספקא לי' הא אמרי' במנחות נ"ד דכל היכא דמעיקרא לא הוי בי' והשתא אית בי' מדרבנן טמא ומבואר שם דאף בטומאה דרבנן כן א"כ ה"כ אף לענין ברכה אחרונה יברך מדרבנן ונראה דל"ד דבתשו' הרשב"א ח"א ס' תס"ב כתב לענין שיעור חלה דאם מעיקרא לא הי' שיעור חלה ועכשיו נתפחה באפיה דא"צ להפריש חלה דל"ד להאי דמנחות נ"ד דהיכא דהשתא אית בי' מדרבנן דהתם גזרו משום הרואים דסברו דמעיקרא הוי בי' שיעורא אבל בחלה מימר אמרי שכבר הפריש חלה מקודם או שיפריש אח"כ בחלת ח"ל דאוכל והולך וכו' אבל בשר נבילה שמטמא במגע אפילו לאלף ויש בו עכשיו לרואים כיעור אם נטהר הנוגע בזה ודאי יש בו משום גזירת הרואים עכ"ל וכיון דחידש לן הרשב"א ז"ל דהאי איסורא דרבנן משום גזירת הרואים היא ובחלה דל"ש האי טעמא מוקמינן אדינא וה"נ לענין ברכה כ"ש כ"כ מראית עין דמימר אמרי שמברך ברכה אחרונה בחשאי ועוד דלא אשכחן כלל שתיקנו חכמים ברכה והזכרת שם שמים משום מראית עין והא אפילו במקום שתיקנו לעשות מצוה משום מראית עין כגון שחיטת ב"פ נחלקו האחרונים אם מברך עי' פר"ח ותב"ש סי' י"ג ומכ"ש דלא תיקנו ברכה לחודא משום מראית עין ועוד יש להוסיף ולדקדק בלשון הרשב"א שכתב שמטמא במגע אפי' לאלף דהאי מראית עין ל"ש רק לענין טומאה דיתכן שהרבה אנשים יגעו בכזית זה ואם נטהר כולם אוושא מילתא ויאמרו שכזית שלם אינו מטמא כי לא ידעו דמעיקרא לא הוי בי' אבל לענין ברכה על אכילה בכזית דאי אפשר שיאכל רק אדם א' ואם הוא לא יברך ברכה אחרונה לא אוושא מילתא ול"ש בזה גזירת הרואים ודו"ק:

אך כ"ז בנתפח מאיליו אבל בנתפח מחמת מי גשמים שנבלעו לתוכו והגשמים שבתוכו משלימים לשיעור כזית נראה דלענין ברכה יש לברך כיון דעכ"פ היא רק מיעוט ומשלים לרוב שצריך לברך עליו מעין שלש כמבואר סי' ר"ח דבנתערב דבר שיש בו מחמשת המינין בדיהיב טעמא צריך לברך לפניו בורא מ"מ ולאחריו מעין שלש ומוכח שם אף דליכא מהמזון שיעור כזית וכל שאינו מין ג' הולכין אחר הרוב ומשמע ודאי דה"ה לענין ברכה אחרונה אף דליכא שיעור ברוב רק בצירוף המועט וא"כ לא מיבעיא אם נבלעו גשמים בבשר ותפח על כזית דברכתו האחרונה היא בורא נפשות דפשיטא שמברך דמה בכך דנבלע בו מים הא עתה בין הכל כזית ומברך בנ"ר ואף שהגשמים שבתוכו הם משקה ואין אוכל ומשקה מצטרף הא משקה הבא לאוכל כאוכל דמי כמבואר בשבת קמ"ד והכי קיי"ל בא"ח סי' תק"ה יעו"ש אלא אפילו נבלע גשמים בפרי שמברכין עליו מעין שלש כיון דהפרי הוא הרוב שפיר מצטרף המיעוט להשלים השיעור וכ"ה פשטות דברי המג"א סי' ר"י, וגדולה מזו נראה דבאוכל עם מעט רוטב אף דליכא שיעור רק בשניהם כיון שאוכלם כאחד והאוכל הוא הרוב מברך ברכה אחרונה על הרוב האוכל והרוטב משלים לכשיעור דג"ז מיקרי משקה הבא לאוכל כיון שבא להכשיר האוכל ועי' בש"ע הרב סי' תק"ה סעי' ב' והא דלענין קבלת טומאה היא רק מדבריהם במנחות כ"ד שם ול"א דהגשמים משלימין לכשיעור ויקבל טומאה נראה דשם מיירי בכזית נבילה דכיון דאין בו כזית אף שהגשמים משלימין לכשיעור מכ"מ לא נהפכו הגשמים לנבילה כמ"ש המ"כ בכ"ד דאין היתר נהפך להיות איסור ומכ"ש לענין טומאה וכ"נ מתשו' הרשב"א הנ"ל דהסוגיא דמנחות מיירי לענין כזית נבילה, וכה ראיתי גם לרש"ש בהגהותיו שם שכתב דמקבל טומאה מכאן ולהבא מה"ת וכ"כ בתשו' בי"צ א"ח סי' ל' באורך אבל מרש"י מנחות כ"ד ד"ה כי פליגי מבואר להדיא דסובר דאינו מקבל טומאה מכאן ולהבא רק מדבריהם וכ"כ בחי' רשב"א שם ותמהני על רש"ש ובי"צ שלא הרגישו בזה וצ"ע לדינא:

תוכן העניינים

שות אמרי יושר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה