שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן טו
אלטיר שו"ב נ"י בזאסטאוונא יצ"ו:
ע"ד שאלתו בעופות המובאין מאנשי הכפרים הדרים חוץ לתחום ע"י גוי לעיר לשו"ב שישחטם אם מותר לשוחטם ביו"ט:
והנה מה דפשיטא לי' למע"כ דהעופות ההם לאחר שחיטה כשיוחזרו מותרין לבעליהן כדין פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בא"ח סי' ת"ה יש לעיין טובא, והנה לכאורה נראה דהאי התירה היא דוקא בישראל להוציא בעצמו חוץ לתחום והחזיר דבזה היא דשרי דהא אינו כהנה ממלאכה כלום לא ונהליכה ולא מחזרה דהא הפירות עמו בכ"מ שהוא אבל הכא ששלחם ע"י נכרי וכשבא הנכרי לעיר וכבר היו הפירות מחוץ לתחום בעליהן ולא היה באפשרי לבעליהן לבא אליהם ולאכלם כשהחזירן הנכרי והביאם אצלו אסור כדין כל דבר הבא מחוץ לתחום ע"י גוי דאסור למי שהובא בשבילו והכי דייקא לכאורה לישנא דהרב רש"ז ז"ל בש"ע סי' ת"ה במוסגר וז"ל אבל פירות אלו היו ראוים לו כשהי' עמהם ולא הועיל לו כלל לאכילתם במה שהחזירם עכ"ל אבל לשון רמב"ן ז"ל בלקיטיו כמרובין מ"א כן דודאי מעשה שבת אסורים בשבת מה"ת או מד"ס שלא יהנה במלאכת שבת כגון מבשל וכן כיוצא בהן אבל מי שהי' לו פירות בביתו והוציאן לר"ה והחזירן לביתו למה יאסרו וכי באיסורי שבת באו לידו והלא בביתו היו עמו ואינו נהנה במעשה שבת כלל אבל ודאי לאכלן ברה"ר כיון שבאיסור שבת באו לידו אסור עכ"ל ומבואר דאין הטעם משום דהיה עמהם ברה"ר רק כיון דהיו בביתו מעיקרא ועכשיו ג"כ הם בביתו כמקדם שריין כפשטא דלישנא דגמרא דחזרו למקומן שרי א"כ גם בשלח ע"י גוי והוחזר ע"י שרי ועיקר טעמו של הרב צל"ע דהא באמת כשהוציא הישראל הפירות חוץ לתחום במזיד בהיותם חוץ לתחום אסורים לו כמבואר בש"ע שם וכמ"ש הרב גופי' א"כ גם כשהי' עם הפירות חוץ לתחום נאסרו ושפיר הועיל בחזירתן להתיר לו ומה"ט גופא לא נתיר לו ובע"כ דעיקר ההיתר כיון דמעיקרא היו עמו בתחומו ועכשיו חזרו למקומן הראשון ואין האיסור ניכר כלל כיון דהם עתה במקומן הראשון שריין וגם הר"ב ז"ל גופא הא כתב ביצאו חוץ למקומן וחזרו דשרי גם לאותו ישראל שהחזירם לצרכו יעו"ש אף שישראל הזה היה בביתו וכשהיו חוץ לתחום לא היה באפשרי ללכת אליהם ואפ"ה כיון דהיה באפשרי לאוכלם טרם שיצאו וגם עתה הכם במקום שהיו בתחלה שריין ונראה שהרב ז"ל לא הוסיף האי טעמא במוסגר שם רק אהא דס' דגם למחזיר עצמו מותרין אף שעשה איסור בידים והיה ראוי לקונסו ביותר ע"ז כתב דהוא הא לא נהנה כלל דהא עמו היו גם בחוץ לתחום אבל ישראל שהוציא זה לצרכו והחזירו בלא"ה שרי כיון דלא עבד איסורא בידים וחזרו למקום שהיו בתחלה, א"כ גם בנ"ד בהוציא ע"י גוי וחזרו מותרין לבעליהן אמנם יש לומר דדוקא בפירות שיצאו וחזרו שריין כיון דהיה באפשרי לאוכלם במקומם בטרם שהוציאם לא מיקרי נהנה מאיסור כלשון הרמב"ן הנ"ל אבל בעופות חיים דבספר אין שוחט ואי אפשר ליהנות מהם במקומן בלתי ע"י הוצאה חוץ לתחום לשוחט היו דינו ככל דבר הבא מחוץ לתחום ע"י גוי דאסור למי שהובא בשבילו, אמנם יש לומר כיון דעכ"פ העופות היו עמו בטרם שהוציאן א"כ מהולכת חו"ל לא נהנה כלל רק גרם הנאה ששוחטן שם ודאי מילתא אחריתי היא דהא שחיטה ביו"ט שריא, וביותר יש להטעים דהא כשהוציא הפירות חוץ לתחום במזיד אסורין לו ולכל העולם אף דלא אהני לי' מידי ההוצאה אפ"ה כיון שהם שלא במקומן אסורין ועיקר ההיתר בחזרו דעכשיו אין האיסור ניכר עליהם כלל דהא חזרו למקומן ואין ניכר עליהם שם איסור ושחיטה אין שום איסור ביו"ט והדבר צריך הכרע ואם נימא דאסורין לבעליהן גם בחזרו פשיטא דאסור לשו"ב לשוחטן כיון דלא יהנה מהם שום אדם ביו"ט אבל גם אי נימא דמותרין לבעליהן בחזרו דהוי לגמרי כמו פירות הנ"ל אכתי הא אי אפשר לאוכלם דהא עכ"פ השוחט אסור ליתן קוויטיל ושום סימן לגוי שנשחטו בהכשר להוליך הדבר חוץ לתחום ועי' א"ח סי' רמ"ז בשליחות אגרות דבשבת ויו"ט גופא אין שום היתר יעו"ש וא"כ ממילא דיהי' אסור לבעליהן לאוכלן מחשש שלא נשחט כראוי דהא אין העכו"ם נאמן ע"ז ומ"ש מע"כ דמותר באמת לשלוח לכתחלה מהכפר ע"י גוי עופות לעיר לשחטם אף שהיא חוץ לתחום כיון דבשר צורך יו"ט היא והוי כשבות דשבות דשרי במקום מצוה כמו לומר לגוי להביא שופר מחוץ לתחום כמבואר בא"ח סי' ש"ז ליתא ומה דמות יערוך מצות שופר שהיא חיוב גמור מה"ת או מד"ס ביום שני של ר"ה למצות עונג שבת ויו"ט שאין הדבר מוגבל במה יתענג ואין אכילת בשר חוב כל כך כמבואר במג"א סי' תקע"ב ס"ק ה'. ואע"ג דבסי' שכ"ה איתא דנהגו להביא שכר לצורך שבת מכרמלית או חוץ לעירוב כמה חילוקים יש בדבר דשם כיון דעכ"פ בדיעבד מותר מה שהובא מכרמלית כשי' ר"ת כיון דישראל בעצמו יכול לילך שמה א"כ עכ"פ אין זה איסור בדיעבד יש מקום להתיר גם לכתחלה לצורך שבת אבל דבר הבא מחוץ לתחום דאסור אף בדיעבד דהא אין היתר לילך שמה וכיון דאסור אף בדיעבד לא שייך להתיר משום עונג שבת. וגם יש צירוף דעת כלבו דר"ת מתיר גם לכתחלה אמירה לגוי להביא מכרמלית כיון דיכול לילך שמה בעצמו וכמ"ש רמ"א שם בשם כלבו וגם יש צירוף דעת ראבי"ה דל"ש אמירה לעכו"ם להביא מרה"ר כיון דאפשר בהיתר ע"י מחיצות בני אדם וכמ"ש להדיא בד"מ שם סי' שכ"ה לצרף היתר זה להא דנהגו להביא דרך כרמלית וכ"כ הב"ח שם יעו"ש והני טעמי ל"ש בדבר הבא מחוץ לתחום דהא אי אפשר לישראל לילך שמה וגם מחיצות בנ"א אינו מועיל לילך חוץ לתחום כמבואר באו"ח סי' כ"ג דמי ששבת בבקעה והקיפוהו מחיצות דאינו מהלך רק אלפים ומכ"ש ע"י מחיצות בנ"א יעו"ש וכן כתב להדיא בחיי אדם כלל ס"ג סעי' ז' דאף דנהגו היתר להביא מכרמלית מחוץ לתחום אין היתר כלל אף לצורך שבת ובנשמת אדם שם והדבר מוכרח דהא בסי' תקט"ו דבר הבא מחוץ לתחום אסור אף בדבר שהיא צורך שבת ויו"ט כמו דגים ועיקר הטעם שמא יאמר לגוי להביא ומוכח דשבות דשבות דחוץ דתחום לא הותר לצורך עונג שבת ויו"ט כלל ול"ד לכרמלית לכן גם בנ"ד לשלוח עופות לעיר שהיא ח"ל ע"י עכו"ם אף שאין לו בשר כלל לצורך יו"ט אף גם נימא דבחזרו מותרין לבעליהן בדיעבד א"כ דמי קצת לכרמלית כיון דשרי בדיעבד מותר לכתחלה משום עונג דמכ"מ ל"ד דשם יש לזה היתר ע"י מחיצות בנ"א וגם יכול לילך בעצמו ולאכלו שם משא"כ חוץ לתחום, וכה ראיתי במג"א סי' תקט"ו ס"ק י"ט כתב בדבר שהובא מח"ל דמותר למי שלא הובא בשבילו אלא דאסור לטלטלו חוץ לד"א דאם א"א לבשלו רק כשיטלטלו חוץ לד"א שרי לטלטלו ע"י גוי דהוי שבות דשבות דשרי במקום מצוה ה"נ צורך יו"ט יעו"ש, והנה מאי דמייתי מג"א מסי' ש"ז שם מבואר דשרי להביא שופר שהיא מצוה חיובית משא"כ עונג שבת ויו"ט ומהא דסי' שכ"ה סעי' י' דנהגו להביא שכר דרך כרמלית ל"ד לכאורה דשם יכול ישראל לילך בעצמו לכרמלית ולאכלו שם אבל הכא נהי דישראל הוא עם הפירות הא צריך לבשלו וא"א לבשל בלתי טילטל חוץ לד"א וא"א להנות בהיתר ואזדא לי' היתר ר"ת הנ"ל ונראה דסובר כיון דעכ"פ הפירות עמו אף דאי אפשר ליהנות רק ע"י בישול כ"ד למוציא חוץ לתחום וא"כ גם בנ"ד כן כיון דהעופות עמו אף דאין לו שוחט לשחטן מותר גם לכתחלה אבל יש לומר דשם שאני דאיכא עכ"פ צירוף היתר של הראבי"ה הנ"ל דיכול לטלטלן חוץ לד"א ע"י מחיצות ב"א כיון דכבר יצאו חוץ לתחום ואין להם רק ד"א תו כשהוקפו במחיצה כל מקום המחיצה כד' אמות כמ"ש מג"א סי' ת"ג יעו"ש אבל בנ"ד לילך חוץ לתחום אין שום היתר בעולם וגם דברי המג"א שם לדינא יש להתיישב ובש"ע הרב ז"ל השמיט ההיתר של המג"א כנראה דלא ס"ל משום דזה חמיר מכרמלית ומכ"ש בנ"ד דגם המג"א יודה דאסור ע"כ אינני רואה שום היתר לשלוח עופות וגם בעבר ושלח אין לשו"ב לשחוט בלתי אם יקח דבר מה מהעוף ויאכלנו כהיתר מג"א סי' תקט"ו בשם מהרי"ל וקוויטל בחזרה אסור ליתן כמ"ש: