שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן ט
לכבוד הרב הגדול מו"ה שלום יוסף נ"י מו"צ במסמאטרישו:
ע"ד אשר נסתפק בהא דמבואר בא"ח סי' ת"ט דשולח עירובו ביד קטן אינו עירוב באם הקטן הוא בתום שנת י"ג ובכניסת ליל שבת נעשה גדול אם מועיל העירוב דהא קיי"ל תחלת היום קונה ערוב ואז הוא גדול ומה בכך דבשעת הנחה הי' קטן אטר הנחה עושה מצוה והא הטעם דאין משלחין עירוב ביד קטן משום דלא אלים למיקני רשותא כמ"ש מג"א שם והכא בשעת קנית העירוב גדול הוא ואלים למיקני נראה פשוט דלא מהני עירובו דטעמו של רש"י הוא משום דבעי' אמירה שיאמר השליח שביתת פלוני במקום הזה כמ"ש הר' יונתן בעירובין שם ולשון הש"ע סי' ת"ט משונה קצת מלשון הר"י הנ"ל דבש"ע איתא דצריך השליח לומר בעירוב זה יהי' מותר לפלוני לילך ועכ"פ אמירה בעינן ואמירת הקטן לאו כלום הוא וזה עיקר ההבדל בין ע"ח לתחומין דבעירובו חצרות כשהי' שותף לזה ביין ושמן סגי דממילא יערבו אבל הכא כיון דבעי' אמירה לשם עירוב ואין אמירת קטן כלום וא"כ גם כשנעשה גדול בשעת קנית העירוב אינו מועיל כיון דאמירה הי' בקטנו ולרש"י הנ"ל הא דאמרי' במעילה כ"א נתנו על הפיל והוליכו ה"ז עירוב מיירי בעומד ורואה שהניח והמשלח אומר אז שביתתי שם דבכה"ג הקטן מעשה קוף בעלמא עביד כמ"ש ריטב"א ור"י שם וכ"ה בתוס' מעילה כ"א ולתוס' עירובין ל"א דפליגו על רש"י מיירי האי דמעילה כ"א ברואהו שהניח הפיל אבל לא בעי' שיאמר המשלח כלום רק כיון שנתנו לפיל להניחו לעירוב והפיל הניחו סגי בהכי ולא בעי' אמירה בשעת הנחת העירוב ומה"ט לשי' תוס' בקטן דאינו עירוב היינו משום דלא מיהמן אבל אי וניהונן שהניח הוי עירוב אף דאין אמירתו ומחשבתו כלום ועי' במג"א סי' ת"ט ס"ק י' דגם במחשיך ברגליו בעי' עכ"פ כוונה לקנות שביתה שם ומתוס' משמע דאפי' בלי כוונה כלל סגי וצ"ל דכיון דהמשלח נתן לפיל בכוונת המשלח סגי אבל מרש"י הנ"ל מוכח דאדרבא בעירב בפת בעינן אמירה ממש ולא סגי בכוונה וגרע מעירב ברגליו ועי' מג"א סי' תט"ז דדוקא בשני יו"ט הסמוכים כשעירב בפת שעירב מאתמול ל"ב אמירה אבל מתחילה כשמערב בפת אמירה בעי ואם לא אמר הר"ז עירוב או כדומה ללשון זה אינו כלום וכמ"ש מג"א סי' תט"ו ס"ק ה' דאם לא אמר אינו עירוב ועי' פמ"ג שם ובנתיב חיים שם הגיה דאם לא אמר הוי עירוב והגהתו תמוה ואולי נמשך אחר שי' תוס' בעירובין כ"א אבל כמעט כל הפוסקים סברי כרש"י ולדידי' אמירה בעינן בעירב בפת וכ"כ בגאון יעקב עירובין כ"א ועי' בפמ"ג באשל סי' ת"ט ס"ק ט"ז כתב מיהו באומר בעה"ב בזה הפת שמניח שלוחי אהי' מותר מהני לרש"י יעו"ש ומשמע דמיירי באומר כן בשעה שנתנו לשליח ולפע"ד אינו מועיל לרש"י וסתמא קתני השולח ביד חש"ו אינו עירוב ואם איתא דבכה"ג מועיל היה לו להתנא להשמיעני זה וע"כ דאינו מועיל דבעי' אמירת השליח בשעת הנחה או אמירת המשלח בשעת הנחת השליח. ואני מסופק במי שיש לו פת במקום אחד שלא הונח שם ע"ד עירוב אם מועיל שיאמר שביתתי שם כיון דמעיקרא לא הונח לשם עירוב ועי' תוס' עירובין ס"ח ד"ה אמר רב כתבו דלב"ש גם בעירובו חצרות בעינן הנחה לשם עירוב ונהי דבע"ח אין הלכה כן אבל בעירובי תחומין אפשר דלכ"ע בעי' הנחה לשם עירוב ולכאורה יש להביא ראי' לזה דהא לרש"י קטן נאמן והא דשולח ביד קטן אינו עירוב הוא רק משום דלא אלים למיקני שביתה וכמו שהוכיחו תוס' בעירובין מדבריו ומשמע מתוס' שם דלרש"י הקטן נאמן היינו אף שלא בא הקטן לפנינו לומר שעשה שליחותו רק דמסתמא ודאי עשה שליחותו ועי' בתוס' רעק"א ז"ל במשנה עירובין שם מ"ש ע"ד התוס' וא"כ תקשה לרש"י דסתם במשנה אינו עירוב הא יוכל המשלח סמוך לכניסת השבת לומר בביתו שם תהי' שביתתי דהא ברור לן שהקטן כבר הניח העירב שם ומה בכך דלא הונח לשם עירוב מכ"מ עתה עושיהו המשלח לעירוב וע"כ כיון דמתחלה לא הונח לשם עירוב אינו מועיל אבל יש לומר דהא באמת הקשו תוס' על רש"י דקטן נאמן מהא דפריך בש"ס גופא שם גבי קטן וליחוש דילמא לא ממטי לי' ומוכח דלא אמרי' דמסתמא עשה הקטן כן והיא תמיה עצומה ובאמת שהר' יונתן במשנה שם מפרש קו' הגמרא שם דקאי על מי שאינו מודה בעירוב דהוא חשוד לאותו דבר ואינו נאמן אבל קטן נאמן יעו"ש אבל רש"י גופא שם מפרש קו' הגמרא דקאי על קטן לכן נראה דהא התוס' שם בעירובין כ' בס"ד דש"ס דאע"ג דחזקה שליח עושה שליחותו היינו בסומך עליו כל השליחות אבל בעושה רק מקצת השליחות על ידו לא אמרי' חזקה זו אלא דמסיק בש"ס דגם בזה אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו והשתא י"ל דהיינו דוקא בגדול אבל בקטן נחתינן חד דרגא ולא אמרי' גבי' חזקה שליח עושה שליחותו רק בעושה כל השליחות ע"י ולא בעושה מקצת דלא סמך עליו לגמרי וא"כ שפיר הוכרח רש"י לפרש טעמא דעי' קטן לא דלא אלים למיקני שביתה דאי הי' אלים למיקני שביתה הוה אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו דהא עושה הכל ע"י אבל באומר לאחר לקבלו מיד קטן פריך שפיר ודילמא לא ממטי לי' והוכרח לאוקמי בעומד ורואהו דכיון דאין כל השליחות נעשה ע"י בזה גם לפי האמת לא אמרי' בקטן שליח עושה שליחותו ולפי"ז שפיר יש לומר דגם בלא הונח לשם עירוב מועיל כשאומר אח"כ שם תהא שביתתי ואפ"ה בשולח ע"י קטן לא יוכל המשלח לומר בכניסת השבת עירובי שם דילמא הקטן לא הניח העירוב כלל דכיון דבאמת קטן לא אלים למיקני שביתה וא"כ נעשה שליח רק להנחה בעלמא ועירוב לא הוי עד שיאמר המשלח וא"כ אין כל הדבר נגמר על ידו ובזה לא אמרי' חזקה דשליח עושה שליחותו, וגם בלא"ה בנידון ספיקו הנ"ל נראה דאינו מועיל דהא דשולח ביד קטן אינו עירוב כתב ר' יונתן דלאו בני דיעה ולאו בני שליחות נינהו יעו"ש והיינו דכיון דבעי' אמירת ה"ז עירוב וא"כ אין אמירת קטן כלום וגם השליחות אינו כלום דאין שליחות לקטן וא"כ מה בכך דנעשה גדול בשעת קנית העירוב הא בשעה שעשאו שליח הי' קטן ונראה דקטן לעצמו שפיר מערב בפת או ברגליו כדמוכח בא"ח סי' תי"ד סעי' ב' ונ"מ דיוכל הגדול לשלחו בשבת לילך אלפים אמה ממקום שביתתו ולא הוי כספי לי' איסור בידים דלעצמו שפיר אלים למיקני שביתה וכן אחרים מערבין לו דזכין לקטן אבל הוא לאחרים אינו נעשה שליח ולכך השולח ביד קטן אינו עירוב. ושוב מצאתי בירושלמי עירובין פ' בכל מערבין איתא דהא דשולח ביד קטן אינו עירוב אבל בקטן ב' ט' ועשר עירובו עירוב ועי' בגאון יעקב עירובין ל"א שהעתיקו ולפ"ז אין מקום כלל לספיקו של מעלתו כמובן אבל לדינא מסתימת כל הפוסקים משמע דכל שלא הגיע לי"ג שלמים קטן מיקרי והשולח עירובו בידו אינו עירוב ואין להאריך יותר בזה: