שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן ח
לכבוד הרב הצדיק וכו' מו"ה יצחק יעקב דוד האגער שליט"א האבד"ק טשאדין יצ"ו:
נעימת ימינו הגיעני נכון, ע"ד השו"ב ה' משה בן ירחמיאל אשר בא לכפר פעטראוויץ בגליל מעכ"ה להשיג גבול השו"ב דשם שנתקבל מקודם בהסכמת רוב הקהל והוד מעכ"ה, הנה הדבר פשוט שהשו"ב הבא להשיג גבול רעהו הוא גזלן גמור וגרע מעני המהפך בחררה כי השו"ב הקבוע כבר זכה הפרס מכל דבר הנשחט במקומו וא"כ זה ששוחט ומקבל הפרס לעצמו הו"ל גזלן גמור ואף אם נימא דלא מיקרי גזלן כי אין המעות דבר מסוים וחובה אקרקפתא דבעל הבית השוחט לשלם לשו"ב הקבוע וכמ"ש בזה בתשו' משמרת הקדש סי' א' עדיין עכ"פ השו"ב הזה מסייע לגזול דעי"ז שהוא שוחט כו הוא גוזל פרס השו"ב הקבוע ועון גדול הוא כמבואר בחו"מ סי' שנ"ו ועובר בפ"ע לא תתן מכשול וכיון שכן דינו ככל שו"ב המועד לעבור על עבירה דאורייתא דצריך לבדוק לו סכין להרמב"ם כמבואר ביו"ד סי' ב' ואע"ג דמשמע שם דבעי' עבירה שיופסול ע"י לעדות וע"י לפ"ע לא נפסל לעדות כדמוכח מהא דכתבו הפוסקים בחו"מ סי כ"ב בשטר שיש בו רבית דאין העדים נפסלים משום דלא תשימון לא משמע להו לאינשי דקאי על העדים והא אכתי עברי בלפ"ע ודוחק גדול לומר דגם לפ"ע לא משמע לאינשי איסורא דבשלמא לא תשימון יסברו דקאי על המלוה אבללפ"ע הכל יודעים דכל המכשיל לחבירו בדבר איסור עובר בלפ"ע אכן נראה דבלפ"ע לא נפסל לעדות דהו"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו כמ"ש הכ"מ פי"ז מ"ה עדות והא דהוצרכו הפוסקים לומר הטעם דלא נפסלו העדים משום דלא משמע להו דלא תשימון קאי עלייהו הא בלא"ה גם בלאו דלא תשימון ליכא מלקות דהו"ל לאו הניתן לתשלומין ודמי ללאו שבכללות ועי' תומים סי' ל"ד ס"ק א' כ' דלאו הניתן לתשלומין נפסל לעדות ול"ד ללאו שאין בו מעשה ודבריו תמוהים דלהדיא מבואר בכ"מ פ"י מה' עדות וב"י סי' כ"ד סעי' י"ב טעמא דגנב וגזלן פסולין לעדות משום דהו"ל רשע דחמס וא"כ בעדים שחתמו על שטר שיש בו רבית דל"ש בהו רשע דחמס דהא אין להם הנאת ממון ומה למה נפסלו וכמו שהק' המנ"ל פ"ד מה' מלוה ותירוץ התומים סי' ל"ד הנ"ל תמוה כמ"ש אכן נראה שהדבר נכון דהא טעמא דעדים אין לוקין על לאו דלא תשימון אף דבאמת ל"ש בהו תשלומין כלל כ' החינוך סי' ע"ד והביאו המנ"ל פ"ד מה' מלוה דכיון דהמלוה אין לוקה משום דניתן לתשלומין אינו בדין שהעדים דאתו מחמתי' יגרעו ממנו יעו"ש והשתא נראה דעכ"פ לעדות שפיר הי' נפסלין העדים אי הוי משמע להו איסורא דהא כל פטורם ממלקות משום דלא גריעי ממלוה אבל עכ"פ לא עדיפי מיני' א"כ לענין פסול לעדות כיון דהמלוה נפסל לעדות אף דאינו לוקה כיון דרשע דחמס הוא דעובר משום חימוד ממון לכך גם העדים נפסלים לעדות אף דבדידהו ליכא ח"מ כיון דכל עיקר שפטורין ממלקות היא רק שלא יהי' גרועים ממלוה ממילא נמי דלא עדיפי מיני' וא"ש ועכ"פ מבואר דמשום לאו דלפ"ע לא נפסלו לעדות א"כ הכ"נ לא נפסל השו"ב לעדות משום לפ"ע אבל באמת הא ליתא דדוקא שם שאין העדים עוברים משום חימוד ממון בזה אין נפסלים לעדות מטעם לאו שבכללות אבל הכא עובר השו"ב בלפ"ע משום חימוד ממון שנוטל הפרס לעצמו א"כ הו"ל רשע דחמס ונפסל לעדות וכמבואר בסמ"ע סי' כ"ד ס"ק ט"ז וא"כ לרמב"ם בעי בדיקת סכין ואף להפוסקים שחלקו עליו כבר כ' בד"מ סי' א' דלדידן שאין מראין סכין לחכם משום שממנין לשחיטה אנשים כשרים וזריזין אסור לבדוק סכין רק המוחזק בכשרות וביאר בש"ע הרב רש"ז ז"ל סי' א' קוב"א ס"ק ב' דלפי"ז הא דחשוד לעבירה אינו פסול לשחיטה היינו לשחוט באקראי אבל לא להיות שו"ב קבוע יעוש"ה וכיון שכן שו"ב המשיג גבול עכ"פ אינו כשר ובעי מדינא להראות סכין לחכם ואם לא הראה סכינו שחיטתו אסורה ואע"ג דמבואר ביו"ד סי' י"ח דבנמצא יפה מעברין לי' אבל מה ששחט כשר היינו בנמצא יפה אבל בנמצא פגום הא מבואר דשחיטתו אסורה וביאר בריטב"א חולין דף י"ח דה"ה בנאבד הסכין ולא נבדק שחיטתו ששחט אסורה ועי' בש"ע הרב דקו"א סי' י"ח דהא דצריך להראות סכינו לחכם אינו מפני כבודו של חכם בלבד רק דלא האמינו חז"ל כלל על בדיקת סכין לטבח הממונה לרבים ושוחט בשכר ואי לאו כבוד חכם הי' די להראות הסכין לפני שאר יודעי ד"ת ודין שבעיר יעו"ש ובר מן דין כתבתי בחיבורי מ"פ יו"ד סי' א' דיש פנים לומר דשו"ב המסיג גבול בשחיטה כיון דעושה איסור בשחיטתו הו"ל כחשוד לאותו דבר דשחיטתו אסורה לדברי הכל כשלא בדקו לו סכין: