שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן ז
לכבוד הרב וכו' מו"ה שלום יוסף נ"י האבד"ק לאקאטש:
מכתבו הגיעני בדבר שאלתו באשה שבעלה חלה ונסע לווארשא לדרוש ברופאים והאשה נדרה בעת צרתה לכתוב ס"ת אם יבא בעלה ויסכים ובעלה נתרפא שם ובא והסכים ועתה לאשר בת אחותו הגיעה לפרק נישואין ואין לאל יד אבותיה להשיאה חפץ האיש הנ"ל להמיר נדרו לס"ת וליתן המעות לבת אחותו לצרכי נישואין, וכ"ת כתב שישאל על נדרו דגם נודר בעת צרה לדבר מצוה מתירין והכא הוי מצוה גדולה מהמצוה שנדר דהא מוכרין ס"ת לישא אשה וה"ה להשיא יתומה כמ"ש ב"ש באה"ע סי' א'. ולי צ"ע בזה דהרי הש"ך ביו"ד סי' רנ"ב כתב בשם הדרישה דמוכרין ס"ת רק כדי שישא הוא אשה ולא אחר ובש"ך חולק עליו דגם בשביל אחר שרי כשא"א בענין אחר יעו"ש ראייתו מדברי הר"מ שבב"י בס"ת של רבים וראיתי במק"מ שסביב הדע"ק ליו"ד ה' ס"ת ס' ע"ר שכ' דאפשר הדרישה מיירי בס"ת שכתבו לצאת בו מצות כתבו לכם דזה אין מוכרין בשביל שישא אחר אשה כיון דמצות כתבו רמיא עליו גופי' וש"ך לא פליג רק מדברי ר"מ דמיירי בס"ת של רבים דלא מקיים בזה מצות כתבו יעו"ש ודבריו מסתברים וכ"נ מגמרא קידושין כ' הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם דמצוה דגופי' עדיף יעו"ש ועי' מג"א או"ח סוסי' תרנ"ו א"כ הכא בנ"ד שכפי הנראה לא קיים האיש הנ"ל עדיין מצות כתבו וכיון שנדר לקיים מצוה הנ"ל דחל על גופו זה עדיף ממצות לשבת יצרה של בת אחותו וא"כ לא מיקרי דבר מצוה להתיר נדר בעת צרה, ואם הי' זה דבר מצוה גדולה מכתיבת ס"ת הי' נראה דא"צ לישאל כלל על נדרו ורשאי לשנות נדרו מס"ת למצוה דחמורה מינה וזה ודאי אף בנודר בעת צרה מותר דרק שאלה אסור דהא לר"ב בתוס' עירוכין ו' עד שמא בא ליד גבאי מותר לשנות ממצוה למצוה ואף להחולקים על ר"ב נראה דדוקא בנודר לצדקה דעכ"פ הוא מנדר דבר להוציאו מרשותו לעניים או לגבאי לכך גם כשעודנו בידו אין בידו רשות לשנות אבל כשנודר לכתוב ס"ת הרי אין הנדר להוציא מרשותו כלל דאדרבא המצוה לכתוב לעצמו שיהי' שלו ובכה"ג לכ"ע רשאי לשנות דהא גם כשכבר כתב ס"ת מותר לשנות ללמוד תורה ולישא אשה אך לפמ"ש דס"ת שכותב לעצמו לקיים מצות כתבו לכם הוא מצוה יותר ממצות לשבת יצרה של ב"א ואין רשות בידו למכור ס"ת בשביל זה א"כ גם לשנות המעות אינו יכול, וגם שאלה אינו מועיל למצוה דפחותה מינה ונודר בע"צ אין מתירין אלא לדבר מצוה, אך בגוף הדבר לדון זה לנודר בעת צרה הנה כ"ת הביא בשם הרב מפאריצק שכ' דאין דינו כנודר בעת צרה כיון דהנדר היא לאחר שהסכים בעלה ואז כבר נתרפא וכ"ת חולק עליו כיון דהאשה נדרה לכתוב ס"ת כשיסכים הבעל חל הנדר עליה אף שאין לה מעות עתה לכשתתגרש ויהי' לה וכדומה וכשיסכים הוא תנאי וכשהסכים חל למפרע עליה והוי נודר בעת צרה. וזה אמת נכון אם הנדר הי' כן שהיא תכתוב ס"ת אבל אם הנדר הי' שבעלה יכתוב ס"ת א"כ אין בנדרה כלום רק ע"י הסכמת בעלה הוי כנדר אז ושוב לא מיקרי נודר בעת צרה, ודבר זה תלוי בלשון הנדר גם בכוונתה, אמנם אף אם קבלה ע"ע נראה דש"ד שישאל הבעל על הסכמתו שנדר הוא כיון דאינו נדר בעת צרה לדידי' ומצד הנדר שנדרה היא אף דהנדר הי' בעת צרה בלא"ה מותר לשנות לישא בת אחותו של בעלה דהא אשה אינה מצווה על מצות כתבי כמ"ש החינוך ונהי דגם לגבי דידה הוי מצוה אבל עכ"פ אינה מצוה דגופה ושוב עשה דלשבת יצרה של בת אחותו עדיף מזה כיון דגם שניהם אינם מצות שעל גופה. ומה שדן הרב מתאריצק לומר דהוי נדר בעת צרה גם לדידי' כעין דאמרי' ב"מ כ"ב גבי תרומה כיון דהשתא ניחא לי' גם מעיקרא ניחא לי' ולהרמב"ם אף בלא עשה שליח אמרי' כן מטעם ניחותא דמצוה כמ"ש הט"ז יו"ד סי' של"א נראה פשוט דגם להרמב"ם היינו בשנעשה מקודם מעשה כמו שם שא' תרם שלא בידיעתו ועתה גילה דעתו דניחא לי' גם מעיקרא הי' ניחא לי' והוי כשוי' שליח אז וכמ"ש בט"ז ובנ"ד הא ל"ש זה דאף אם נימא דשוי' שליח אז לנדור עבורו הא נדר ליתא ע"י שליח כמ"ש תוס' נזיר י"א ועי' ב"י א"ח סי' תל"ד. ובזה נסתרו דברי קצוה"ח סי' רס"ב שדן בביטל חמץ לאחר שש כיון דהשתא ניחא לי' יעו"ש דז"א רק אם הי' אחר מבטל חמצו שלא בידיעתו ועתה גלי דעתי' דניחא לי הוי כאילו עשאו מעיקרא שליח ומועיל להסוברים דביטול חמץ מהני ע"י שליח אבל בלא הי' שום ביטול כלל אף מאחר ל"ש כלל סברא הנ"ל דאין זה סברא רק שיועיל עי"ז מעשה חבירו וכפי הנראה שהקצוה"ח נשען בדבריו על הגמרא עירובין ע"א שהביא שם בביטל משחשיכה דמועיל מטעם הנ"ל אף דלא הי' שום מעשה של אחר, אמנם בריטב"א שם מבואר היטב דכיון דמבעו"י עירבו והשתא ניחא לי' הוי כאילו עשאן שלוחים לערב וכשעשאן שלוחים לערב הוי כביטול רשות יעו"ש וא"כ גם בביטול חמץ דליכא מעשה של אחר דנימא שעשאו שליח ל"א מדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי הי' ניחא לי' וזה ברור. לכן לדינא נראה דלא הוי כנדר בעת צרה ורשאי לישאל על נדרו לטובת בת אחותו אך כל נדרי מצוה אין ניתרין אלא מדוחק כדאי' ביו"ד סי' ר"ג ע"כ אין לישאל רק אם א"א להשיא ב"א רק במעות זה: