שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן ב
לכבוד הרב הגדול החו"ב מו"ה יצחק הכהן שטערינבערג ני' מו"ץ בק' אנטווערפין:
ע"ד שאלתו שאלת חכם בדבר היתר הטלטול בעירו אשר בג' רוחותיו היינו צפון דרום מזרח יש שם מחיצות גמורות ומצד מערב העיר הולך הנהר סעלדא וגדודי הנהר עמוקים י"ט רק שגשרים רחבים יותר מי"א מונחים על הנהר מעבר לעבר והגשרים עשוים לפתוח ולסגור כדלתות להיות וניתקין ממקומן בכל עת שתעבור ספינה כי אי אפשר לספינה להלוך תחת הגשרים ועוד יש גשרים בנהר שכל גשר הוא פחות מעשרה אמות והם גשרים קבועים שאינם ניתקין רק שאינם מעבר לעבר רק כלים באמצע הנהר ומשם מטילין סחורות להספינות הבאים סמוך לשם וכ"ת פלפל בחכמה להתיר הטלטול ודרש מאתי חוו"ד:
והנה בגוף דין הגשרים אם כי ראיתי למחברים שנטו קו קצת להקל בעניותי דבריהם תמוהים בעיני דהדבר פשוט לאיסור מדין גג הבולט ד"ט דמבואר בסי' שע"ד דכל הגג הוא כרמלית משום דלא אמרינן גוד אסיק במחיצות שאינם ניכרין ולדעת ק"נ ר"פ כל גגות בבולט מקצת אף שאינו ד"ט הוי הגג כרמלית דכיון דבולט קצת אין המחיצות ניכרים לעומד על הגג וממילא הוי כרמלית ולדעת מג"א ומהרש"א הוא בבולט ד' טפחים דוקא וטעמם דאף שהמחיצות אינן ניכרות כיון דלמטה רה"י גם למעלה הוי רה"י אף בלי גוד אסיק רק בבולט ד"ט כיון דהבליטה היא כרמלית א"כ כל הגג נפרץ במילואו לכרמלית וכוותייהו פסק הרב רש"ז זצ"ל באו"ח סי' שמ"ה ועכ"פ בשהגג בולט ד' הלאה ממחיצות הבית נעשה כל הגג כרמלית וא"כ בגשר הא כיון שמונח על גדודי הנהר וכלה מעבר השני של העיר בשוה לקרקע עולם וא"כ הוא נפרץ לרה"ר או לכרמלית ואפילו לתוס' עירובין פ"ט מהירושלמי דגם כשהגג בולט ד"ט מותר לטלטל עליו וטעמייהו דכל למעלה מעשרה ליכא כרמלית רק מקום פטור הוא היינו בגג דהגג נפרץ למקום ד' שהוא למעלה מי' אבל הכא אף שהגשר למעלה מעשרה מן המים אבל בקצה הגשר הוא בשוה עם קרקע עולם שהוא רה"ר או כרמלית בוודאי וממילא דכל הגשר נפרץ למקום האסור וממילא דאסור לטלטל בכל העיר מחמת פרצת הגשר וע' בשבת ק' האי מאן דזרק ונח אגודא דגמלא חייב שהרי רבים בוקעין בו ומשמע מסתימת דברי הגמ' דמיירי אף בגשר גבוה י' ולכאורה בכה"ג לא הוי רק כרמלית ולירושלמי אפילו כרמלית לא הוי אלא ע"כ דהכא שאני דקצה הגשר מונח בשוה לקרקע עולם שהוא רה"ר לכך הגשר גופא נעשה רה"ר ומיירי כשהגשר רחב ט"ז אמה כדין רה"ר וע' בחדושי הר"ן בשבת שם והדבר פשוט שגם אם יש תחת הגשר משני הצדדים שהם לצד הנהר כמו בצד צפון ודרום מחיצות תחת הגשר הניכרות או אפילו שיש מחיצות מלמעלה על הגשר מב' הצדדים צפון ודרום אעפ"כ אסור לטלטל בעיר דהא בהתחלת הגשר לצד העיר במערב הוא מוטל על גדודי הנהר ובצד ההוא אין שום מחיצה ניכרת וכן מעבר השני לעיר במזרח כשכלה הגשר לקרקע עולם שם אין מחיצה ניכרת כי שפת הגשר כלה בשוה לקרקע עולם והעומד שם על שפת הגשר אינו רואה שום מחיצה א"כ נפרץ כל הגשר במילואו למקום האסור לו וראיתי בתשו' מהרי"א הלוי ח"א סי' קל"ט מקיל באם עמודים כמו צוה"פ עומד תחת הגשר ונפלאתי עליו דאין זה מועיל כלום כיון דבסופו כלה לקרקע עולם ואין שום מחיצה ניכרת וקיי"ל כרב בעירובין פ"ט דבמחיצה שאינה ניכרת לא אמרינן גוד אסיק ולא עוד דאפילו לשמואל שם בעירובין דפליג על רב ולא בעי מחיצות ניכרות הא קאמר שם דביש דיורין ע"ז וע"ז הו"ל מחיצה הנדרסת ולא אמרינן גוד אסיק יעי"ש וה"נ מחיצה נדרסת הוא וראיתי בתשו' ח"ס או"ח סי' פ"ט שכתב דההוא דמחיצה נדרסת ס"ד דגמרא הכי ולא קאי כן במסקנא ול"ח למחיצה נדרסת יעו"ש ותמהני עליו דהא סתימת הגמ' בעירובין צ"ב ולשמואל גג דומיא דחצר מה חצר דקדרסי לה רבים אף גג דדרסי לה רבים וכתבו תוס' שם דהיינו כלישנא קמא דרב יוסף דמחיצה הנדרסת לאו מחיצה הוא וטפי הוי לי' לח"ס לומר דמחיצה הנדרסת שמואל קאמר לי' אבל רב דהילכתא כוותי' לא חייש רק שיהי' מחיצות ניכרין אבל למחיצה נדרסת לא איכפת לי' אבל לענ"ד נראה מוכרח דכ"ע מודים דמחיצה הנדרסת לאו מחיצה הוא ולא גוד אסיק דהא בעירובין ע"ח בחריץ שבין ב' חצירות עמוק ו' ורחב ד' מערבין שנים ומבואר דהיינו ברחב ד' דוקא אבל אם אין החריץ רחב ד' מערבין אחד ושם גם בחריץ שאינו רחב ד' טפחים מחיצת החריץ ניכרת ואעפ"כ לאו מחיצה הוא כיון דפסעו עלה דפחות מד' טפחים נקל לפסוע וא"כ מוכח מהמשנה דמחיצה הנדרסת לאו מחיצה הוא וכן מבואר בירושלמי פ"ו דלהתיר רוח רביעית של מבוי עושה חריץ עמוק י' ורחב ד' והובא בתשו' ח"ץ סי' ס' וע"כ הטעם דבאין החריץ רחב ד' פסעו עלה וכן מוכח נמי מדברי תה"ד הובא בס' שנ"ח סעי' ב' בהג"ה בתקנתא דמילוי עפר סביב החומה בפנים ובחוץ דעי"ז נתבטלה המחיצה ושם מחיצה ניכרת הוא דהא מקצת הכותל גבוה מהעפר ובכה"ג מחיצה ניכרת מיקרי כיון שניכר מקצתה כריטב"א עירובין פ"ט והביאו להלכה בבית מאיר או"ח סי' שע"ד וע"כ הטעם משום דנוח לדרוס עלה וכ"ה להדיא הטעם בתה"ד וצ"ל לפי"ז דהא דקאמר רב במחיצות שאינו ניכרות דאינן מטלטלין אלא בד' ותיפוק לי' באם המחיצות מחורבות הנ"ל מחיצה הנדרסת משום דהוא מיירי דאין דיורין על הגגין וא"כ אין נדרס מיקרי דמה בכך שיכול לעלות על הגג ולדרוס מגג לגג הא לעלות על הגג הוא י"ט ודמי לנידון תה"ד כשמניחין עפר בחוץ ולא בפנים דאינו מועיל אף דאפשר לדרוס מהכותל לעפר שע"פ חוץ אבל להכותל גופא הא גבוה י"ט ולאו נדרס מיקרי אבל ביש דיורין על הגגין דנוח להם לדרוס מזה לזה מודה רב דגם בלי הטעם דאין מחיצות ניכרות אין מטלטלין אלא בד' משום דמחיצה הנדרסת הוא וכדמוכח מהא דחריץ הנ"ל דבעינן רחב ד"ט דלא ליפסעו עלה והן אמת שהי' אפשר לומר דדוקא בחריץ דאע"ג דהחריץ נעשה בידי אדם מכ"מ הא דבעינן לומר גוד אסיק הוא חודו של חריץ ובזה לא שלטו ידי אדם רק שחפרו ממנו והלאה ונעשה מחיצת גובה בקרקע מאליו ובמחיצה בידי שמים אמרינן אתי רבים ומבטלין למחיצתא עכ"פ במידי דניחא תשמישתי' כתוס' עירובין כ"ב ד"ה ודלמא וכמו שביארו המחברים דבריהם אבל בגג העשוי בידי אדם לא אתי רבים מבטלין למחיצתא לדידן דלא קיי"ל כר"י ולית לי' לרב דינא דמחיצה הנדרסת בגג אבל מדברי תה"ד הנ"ל דמיירי בכותל שעשוי בידי אדם ואפ"ה ע"י מילוי עפר נתבטלה המחיצה משום דפסעי עלה והיינו מחיצה הנדרסת מוכח דסובר דאין לחלק כלל בהכי דאל"כ הי' לנו לפסוק כרב באיסורי דבעשוי בידי אדם מחיצה הנדרסת הוי מחיצה ומוכרח לומר דהא דלא אמר שם רב הטעם דמחיצה הנדרסת משום דמיירי באין דיורין על הגגין. ולפי"ז צ"ל דאע"ג דתל המתלקט נידון משום מחיצה עכ"פ לרוח רביעית לכ"ע אף דרבים בוקעין עליו כמ"ש מג"א ורש"ז זצ"ל סי' שס"ג היינו משום דלא ניחי' תשמישתי' כל כך כיון דמתלקט י' מתוך ד' ושופע אבל חריץ שאין ברחבו ד"ט נוח לפוסעו וניחא תשמישתי' הו"ל מחיצה הנדרסת ובכה"ג אינו מועיל אף לרוח רביעית שבמבוי כדמוכח בירושלמי הנ"ל דגם לרוח רביעית שבמבוי בעי חריץ רוחב ד"ט ואפילו במחיצה הנעשית בידי אדם כדמוכח מתה"ד הנ"ל וקצ"ע ע"ד תה"ד דהא עכ"פ משמע מלישנא דגמ' עירובין צ"ב מה חצר דקדרסי רבים אף גג דדרסי רבים דמחיצה הנדרסת היינו בשרבים דורסין עליו ונהי דרבים דשם ע"כ אינם ס' רבוא דעל הגג אין ס' רבוא בוקעין אבל עכ"פ בעינן שיהי' דיורין דשם רגילין לדרוס וע"י כן נתבטל המחיצה אבל בממלא עפר סמוך לכותל שאין רגילין כלל לדרוס על העפר ומשם לכותל מנ"ל לתה"ד שדבר זה יבטל המחיצה וצ"ע:
ועפ"י יסוד הנ"ל דסברת שמואל דמחיצה נדרסת לאו שמה מחיצה נובע מהא דחריץ דבאינו רחב ד"ט הוי פרצה יש להקשות בהא דעירובין פ"ט א"ל אביי את אמרת ניהלן כו' ל"ש אלא שיש דיורין ע"ז וע"ז דהו"ל הא דקטן מחיצה הנדרסת ופירש רש"י אלמא אף במחיצות שאינן ניכרות אית לי' לשמואל גוד אסיק דאי לאו דמחוברין הן אין דריסה מזה ע"ז יעו"ש וקשה דלמא מיירי שמואל ברחוקים קצת הגגים זה מזה ואין ביניהם רוחב ד' טפחים דשפיר הו"ל מחיצות הניכרות כיון דיש הבדל ביניהם ובכ"ג הוא דהוצרך שמואל לאסור מטעם מחיצה נדרסת דנוח לפסוע פחות מד"ט כמו בחריץ אבל במחוברות שפיר אית לי' לשמואל דאסור אף באין דיורין כיון דאין המחיצות ניכרות ולולא פירש"י ז"ל הי' נראה לומר דהוכחת הגמ' דשמואל לית לי' דבעינן מחיצות הניכרות הוא דהא לרב נמי דסובר מחיצות ניכרות בעינן מכ"מ מודה רב דגג יחידי מותר לטלטל בכולו דהא המחיצות ניכרות לעומד על שפת הגג כדמפרש רש"י שם בגמ' דף צ"ב וברש"י שם ד"ה קשיא דרב אדרב ובתשו' מהרי"א ח"א סי' קל"ט אשתמיטתי' דברי רש"י שם ונדחק לבאר דברי הגמ' יעו"ש ומוכח מזה דבאפשרי לעמוד על שפת הגג ממש ולראות המחיצה שלמטה דאם נימא דאדם ירא לנפשו לעמוד על שפת הגג א"כ אף בגג יחידי יהי' אסור לטלטל דבאמצע הגג אין מחיצות ניכרות ועל שפת הגג אי אפשר לעמוד מחשש נפילה מהגג ולכאורה כיון דאפשר לעמוד על שפת הגג נהי דמחיצה ניכרת אכתי ניתסר לטלטל אף בגג יחידי דהו"ל כל מחיצות הגג מחיצה נדרסת דהא עומד עליהם אבל זה אינו דהא רב מיירי באין דיורין על הגגין ובכה"ג דלא דרסי רבים לאו מחיצה הנדרסת הוא אבל מחיצה ניכרת שפיר הוי כיון דאפשר לו לעלות על הגג ולעמוד בשפתי' ויראה המחיצות אבל לשמואל דמוקי לה בשיש דיורין על הגגים ואפ"ה מותר לטלטל בגדול מטעם מחיצות שבסביבותי' העודפות על הקטן וא"כ אם איתא דבעי מחיצות ניכרות א"כ ע"כ היינו שהדיורין יעמדו על שפת הגג ויראו המחיצות וא"כ הדר הו"ל מחיצה נדרסת וע"כ דשמואל דחייש למחיצה נדרסת סובר דל"ב מחיצות ניכרות ומצי למיסבר דבשפת הגג אין אדם עומד כלל מחשש נפילה וא"כ לאו נדרס הוא רק המחיצה שבין גג לגג דפסעי עלה ולמחיצות שאינו ניכרות לא חייש ודו"ק:
ומכ"מ זה דוחק דהא גם לשמואל יש לומר דאינו רגיל לעמוד על שפת הגג רק כיון דאפשר לי' לעמוד שם ולראות הו"ל מחיצה ניכרת ואינה נדרסת כיון דאין רגיל לדרוס שם ומפשיטות דברי רש"י מבואר דלשמואל לא מיקרי נדרסת רק במחוברין הגגין ממש זה לזה וצ"ע דמאי שנא מחרין ואין לומר דשמואל מחלק דבחריץ דהו"ל מחיצה בידי שמים לכך אף שאינו נוח כ"כ לדרוס אפ"ה מבטל מחיצה בידי שמים אבל בגגין דמחיצה בידי אדם הוא אין הדריסה מבטל רק כשמחוברים ממש ונוח לדרוס מזה לזה דהא בתה"ד שבס' שנ"ח הנ"ל ג"כ כותל בידי אדם הוא ואינו נוח לדרוס כל כך על העפר שגבוה ז"ט ומעפר לכותל שגבוה ממנו ג"ט ואפ"ה מבטל למחיצה וצ"ע טובא מזה:
ועכ"פ נתברר דגשרים שעל הנהרות מבטלין מחיצות גדודי הנהר שתחתיהם מטעם מחיצה שאינה ניכרת ומטעם מחיצה הנדרסת וביותר מי"א הוי פרצה גמורה ויפה הביא הנוב"י באו"ח סי' מ"ב ראי' לאיסור הגשרים מנסר שהוא רחב מעשר שנתנו על החריץ שמערבין אחד דשם נמי הטעם דהנסר מבטל להמחיצה שתחתי' כולן דאין המחיצה ניכרת וגם דהוי מחיצה הנדרסת והוא ממש דין הגשר באופן שהגשרים הרחבים יותר מי"א אוסרין כל העיר לטלטל ותשו' ח"ס סי' פ"ט צ"ע טובא:
אמנם בנידון שאלתו שהגשרים אינם קבועים ועומדים לפרקן בכל יום בעת שספינות עוברות כי אי אפשר להם לעבור תחת הגשר ובעת שמסלקין הגשר הדר נראה מחיצת גדודי הנהר אשר מלפנים הי' מכוסה בגשר וכן אין אז שום דריסת הרגל על הגדודים שפיר חזו עוני כ"ת דברי שע"ת סי' שס"ד בשם אוהל יעקב דמתיר שאין הגשרים ההם קרוים פירצה ומדמה לה לדלת הראוי' לנעול וה"נ להיפוך דראוי לפרקה והוא דמיון רחוק קצת ומכ"מ נראה דהא בנסר גופא שנתן על החריץ לדעת רוב הפוסקים ביטול לעולם בעינן וע' בש"ע הרב ז"ל סי' שע"ב דהכי קיי"ל דלהחמיר לא מחמירין לבטל המחיצה ע"י נסר או מילוי קש רק בביטלו לעולם והכא כיון דעשוי לסלקו משם בכל עת שתעבור ספינה לא מיקרי ביטול אף דעתיד להחזיר אח"כ כשתעבור הספינה. וע' באו"ח סי' שי"ג בפקק החלון ואפשר דאפילו להפוסקים דמחמרי בביטול לשבת א' הכא לא מיקרי ביטול כלל כיון דאין שום זמן מוגבל ובכל עת שתעבור ספינה הם נסלקין וע' כה"ג בתוס' ב"ב כ"ז ד"ה לא דאף דק"פ כקה"ג דמי היינו בקנין לזמן מוגבל עכ"פ אבל הכא דאם נתייבש האילן אין לו קרקע גרע מקנין פירות לזמן יעו"ש. והיינו כיון דאין מוגבל שום זמן לזה וכעין זה כמו בנ"ד וכ"ת כתב בשם הגה"ק מסאכטשוב ראי' דזה לא מיקרי ביטול מתוס' ב"ב י"ט שהקשו בהא דפקקו את המאור בטפיח הא לא מבטלי' לי' דאין לומר דמיירי בביטלו דא"כ הו"ל בונה בשבת ודלמא מיירי כשבטלו שם רק שפקקו ע"מ להוציאו כשיצטרך ולהחזור ולהכניסו שיהי' עתיד לפתוח ולסתום דלענין שבת בכה"ג שרי כמבואר בסי' שמ"ג וע"כ דבכה"ג לאו ביטול הוא ואין האוהל מתבטל ע"י זה וה"נ בנ"ד והוא ראי' נכונה:
ובעיקר הדבר דבעינן ביטול בחריץ שבין שני חצירות אם נתן עליו נסר או מילאו קש כבר תמהו הראשונים מהא דשבת ק' דבור מלא פירות הזורק לתוכו פטור דפירות מבטלי מחיצתא ואף דאינם מבטלו שם לעולם כמ"ש תוס' שם וכן פסק בש"ע הרב סי' שמ"ה ובמאירי שבת ק' מחלק דבהאי דעירובין מחיצה לחילוק רשיות הוא וזה לא נתבטל ע"י מילוי קש לשעה אבל בבור מלא פירותגוף הרה"י נתבטל ונראה בהסבר הדבר דהנה ברה"י בעינן ד' מחיצות לחלל ד"ט דהיינו אויר ואם אין אויר ד' בין המחיצות אינו רה"י וכמבואר סי' שמ"ה וע' בש"ע רש"ז זצ"ל שם והשתא הא דמילאו פירות הזורק לתוכו פטור הוא משום שהאויר נתבטל דכיון שהאויר הוא דבר בלתי ממשי הוא נוח להתבטל ע"י דבר ממשי אף שאינו מבטל דבר ממשי שם לעולם אבל במחיצה שבין חצר לחצר או בין רה"י לרה"ר הא נשאר האויר דהיינו ד"ט חלל להלאה מן המחיצה ובאנו לבטל גוף המחיצה וכיון שהמחיצה דבר ממשי הוא אינו מתבטל רק ע"י דבר שביטלו שם לעולם והוא סברא נכונה אלא שעדיין לא נתיישב בזה קושי' תוס' בעירובין ע"ח הא דלענין אוהל הטומאה בעינן ביטול לעולם יעו"ש והא שם נמי בעינן אויר חלל טע"ט וכשמילאו דבר ממשי יתבטל האויר כמו לענין שבת בור מלא פירות: ובתשו' ח"ס או"ח סי' פ"ט מחלק דלענין רה"י דשבת שאני דבעינן ראוי' לתשמיש משא"כ לענין אוהל דל"ב חזי לאשתמושי' בי' ועפי"ז חידש שם לחלק בין מים דלא מבטלי מחיצה לפירות דמבטלי מחיצה משום דכשמילאו פירות אי אפשר להשתמש בו מידי אבל במילאו מים הא אפשר להניח דברים גושים לתוכו וממילא יצאו המים יעו"ש וכבר קדמו בזה המאירי ז"ל בשבת ק' יעוש"ה. ואע"ג דעמוד גבוה י' ורחב ד' העומד ברה"ר הוא למעלה רה"י הרי דחזי לאישתמושי' עליו אף שאין לו תוך התם משום שמוגבה מקרקע רה"ר י' מיקרו חזי לאשתמישי' בי' אבל בור שמולאו פירות לא מיקרי רה"י ע"י דחזי לאשתמושי' בי' למעלה על הפירות כיון דהוא שוה לרה"ר ואינו מובדל ממנו והיינו דנקיט בש"ס בור מלא פירות אבל מקום מוקף מחיצות שגבוה י' מרה"ר אף שמילאו פירות הוי למעלה רה"י וגדולה מזו אשכחן בעירובין ע"ח דבור וחוליתה מצטרפין אע"ג דאין בחלל ד' ואין תוכו רה"י ע"ג הוי רה"י כיון דחזי להניח עליו מידי ולהשתמש עליו וע' בתוס' עירובין שם דדוקא במוגבה י' מרה"ר הוי על גביו רה"י אבל באינו גבוה י' מרה"ר רק בצירוף הבור אין על גביו שם רה"י יעו"ש ונראה הטעם כמ"ש דכיון דאינו מוגבה י' מרה"ר אינו מובדל מרה"ר ולא חזי לאישתמושי עליו ובני הרב החריף מו"ה דוד נ"י הראני שבמהרש"א שם כתב הטעם משום דהא אי אפשר להשתמש בו רק ע"י שינתן עליו נסר מלמעלה ואז לא יהי' המחיצות ניכרות יעו"ש ואני תמה דהא הח"ס שם מיירי אף כשיש בחללו ד' טפחים דתוכו הוי רה"י וכן כתב מהרש"א שם וא"כ גם כשיניח נסר ע"ג ליהוי רה"י אף דאין מחיצות ניכרות לשיטת מהרש"א גופא בעירובין פ"ט דכל שתוכו רה"י אף שאין המחיצות ניכרות דרה"י עולה עד לרקיע ול"ב גוד אסיק רק בעמוד שאין לו תוך וע' בש"ע הרב סי' שמ"ה ובשלמא כשאין בחללו ד' רק בצירוף המחיצות דאז און תוכו רה"י בזה שפיר יש לומר כסברת מהרש"א הנ"ל אבל בתוכו ד"ט צ"ע דהא רה"י עולה עד לרקיע בלעדי גוד אסיק:
וראיתי בריטב"א שם בשם תוס' דאם תוכו יש חלל ד' גם ע"ג החוליא הוי רה"י אף שאינו גבוה י' מרה"ר אבל באין תוכו חלל ד' רק בצירוף המחיצות אז אין גב החוליא רה"י רק בגבוה י' מקרקע רה"ר יעו"ש וצ"ע דבתוס' שם משמע דבכל גווני אין ע"ג רה"י רק בגבוה י' מקרקע רה"ר וכ"כ תוס' שבת צ"ט ד"ה לאחרים דבחוליא שאינה גבוה י' מרה"ר לא שייך לומר ק"ו דלאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש כיון שאין החוליא עצמה עושה רה"י רק בצירוף הבור יעו"ש ועכ"פ מוכח מתוס':
דאף בגוונא דתוכו רה"י אפ"ה ע"ג החוליא אינו רה"י וע' בחבורי מ"פ ליו"ד בשירי מנחה לאו"ח סי' שמ"ה הבאתי דברי התוס' הנ"ל ודברי הר"ן ומאירי שבת ק' דסברי דהוי רה"י ע"ג החוליא אף שאינו גבוה י' מרה"ר וא"כ נראה דמיירי דיש בתוכה חלל ד' דהוי תוכו רה"י לכך גם ע"ג הוי רה"י מק"ו דלאחרים עושה מחיצה ולית להו סברת תוס' שבת צ"ד אבל באין חללו ד' גם ע"ג אינו רה"י בלתי בגבוה י' מרה"ר אבל בירושלמי שבת פ' הזורק ה"ב לפירוש הפ"מ שם מבואר דגם באין חלל הבור ד"ט רק בצירוף החוליא ואין החוליא גבוה י' רק בצירוף הבור אפ"ה ע"ג רה"י וצ"ל דסובר דכיון דעכ"פ מוגבה ג"ט מקרקע רה"ר שפיר חזי לאישתמושו' עלי' ע"י הנחת נסר אבל צ"ע דהא כיון דאין תוכו רה"י האיך נעשה רה"י ע"י הנחת נסר הא בעינן למימר גוד אסיק ואין המחיצות ניכרות דהא ליכא י' עד רה"ר כסברת מהרש"א הנ"ל ואפשר כיון דגבוה ג"ט מרה"ר הו"ל מקצת מחיצות ניכרות ושפיר אמרינן גוד אסיק כריטב"א שהבאתי למעלה או משום דאפשר ליטול הנסר ויהי' המחיצות ניכרות בפנים וזה דוחק דהא אם ינטל הנסר לא יהי' רה"י כלל כיון דאין בו חלל ד' טפחים:
ובדבר הגשרים שכלים באמצע הנהר ואינם רחבים י' אמות הנה בפרצה פחות מעשר רבו המקילין וע' באבן העוזר סי' שס"ד דמקיל במבוי הניתקן בצוה"פ בפרצה פחות מעשר אפילו כמה פרצות אם הם ברוח אחת וע' תשו' בי"ש או"ח סי' נ"ג ובתשובה כתבתי באריכות לחזק דברי המתירין דברוח אחת ודאי ניתר בעומד מרובה על הפרוץ ובנדון שאלתו בכל שלש רוחות יש מחיצות גמורות וברוח רביעית העומד מרובה על הפרוץ ובנ"ד נוסף עוד קולא כיון דהגשר למעלה מי"ט מן המים א"כ אף שאין מחיצות תחת הגשר מן הצדדים וכן בסופו כשכלה בנהר מכ"מ כיון דגבוה י"ט מהמים הא לירושלמי שהובא בתוס' עירובין פ"ט מקום פטור הוא וכ"ה דעת ריטב"א שם בשם תוס' שאנן ואם שבש"ע נפסק כהאוסרים עכ"פ סעד הוא להקל לענין פרצה פחותה מעשר וגם מצאתי למהר"ל מפראג בעירובין ר"פ כל גגות שחולק על האוסרים ופוסק להלכה כירושלמי דגם גג הבולט ד"ט מותר לטלטל עליו יעו"ש ע"כ הנני מסכים לדינא לדעת הג' מסאכטשוב וכאוזא להתיר הטלטול שמה רק על הגשרים לא יטלטלו כמובן הטעם: