שות אמרי יושר· רבי מאיר אריק
ח"א · סימן א
לכבוד ידידי הרב הג' חסידא ופרישא בנש"ק מו"ה משה אייכענשטיין ני' אבד"ק זידטשוב:
מכתבו הגיעני, וע"ד שאלתו בס"ת ששכח הסופר לכתוב א' מן הסימן בי' שמו בראש העמוד דקיי"ל בדיעבד כשר ובאפשרו עוד לתקן ע"י טרחא מרובה אם מיקרי דיעבד וכ"ת הביא ראי' מזבחים ע"י דפריך ר"י שם האיך נעביד וכו' והא יש עצה לחלק הירק והשמן מעט מעט לכמה ב"א שיאכלו אותו תיכף דבכה"ג שרי כדאי' בירושלמי הובא ברמב"ם פ"ה מה' שמיטה ה"ד וע"כ כיון דזה טורח לחלק לכמה ב"א הוי בדיעבד. והנה בגוף הדין דמותר לבשל מעט מעט צ"ע לפי טעמא דש"ס דילן דאסור לבשל ירק בשמן של תרומה משום דממעט באכילת תרומה א"כ מה יועיל אם יבשל מעט מעט הא אמרינן בבכורות דף ס"א דמעשר ושלמים שנתערבו ירעו משום דממעט בזמן אכילתן של חזה ושוק והא החזה והשוק מתחלק לכל הכהנים שבאותו בית אב ומגיע לכ"א דבר מועט ויאכלו תיכף ואפ"ה אסור וע"כ לחלק דדוקא לבשל דבר מועט שבעה"ב בעצמו יאכלנו שרי לירושלמי אבל דבר המתחלק לכמה ב"א יתכן שא' מן הכהנים יתעצל מלאכלו תיכף ויביאנו לידי נותר ואכתי אסור משום דממעט זמן אכילה וא"כ לא קשה קושיתו שיחלק לכמה ב"א. אך עיקר הדבר אם ע"י טורח מיקרי דיעבד כבר האריך בזה התב"ש סי' א' ס"ק ג' והביא מכ"ד בזה ומסיק דהכל לפי ענין הטורח עיי"ש. אמנם בנידון שאלתו שכפי הנראה אי אפשר בתיקון בלתי שימחוק כמה שיטין שלימים ולקצר הכתב נראה פשוט דאין לעשות כן כיון דבדיעבד כשר אין להתיר למחוק כמה תיבות ולקצר או להרחיב הכתב דהא לשיטת הרמב"ם ביו"ד סי' ער"ה בפתיחה שכתבה סתימה יגנוז מה"ט ואף להפוסקים החולקים וכוותייהו קיי"ל היינו בדבר שפסול גם בדיעבד וכדי שלא להצריך ליריעה גנוזה התירו למחוק ולקצר הכתב אבל הכא הא בדיעבד כשר ואף שבמג"א סי' ל"ב ס"ק מ"ז כתב בשם ר"י מפוזנא ז"ל באותיות השם שיצאו חוץ לשיטה למחוק כמה שיטין ולתקן אף דכשר בדיעבד בתפלין דליכא שום תקנתא יעו"ש אבל לא כל הענינים שוים דשם כמה פוסקים פוסלין גם בדיעבד והר"י מפוזנא סמך על המכשירין בדאי אפשר לתקן משא"כ בנ"ד דכמעט אין שום פוסק שיפסול בדיעבד אם לא כתב בריש העמוד כמ"ש בנוב"י ודעת כמה פוסקים דגם לכתחלה לא יהדר אחר זה וע' תשו' מהרמ"ל סי' ס"ח דלא כל עניני דיעבד דס"ת דמי והכל לפי הענין יעו"ש וע' תשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' קנ"ד והאי ענינא דלכתוב בריש העמוד קיל טובא כפי משמעות הש"ע סי' רע"ד. ומכ"ש שאין לגנוז יריעה שלימה ולכתוב יריעה אחרת כדי שיהי' בריש העמוד דאף שבח"ץ סי' מ"ה כתב דאף יריעה כשירה מותר לגנזה כשיש נאה הימנה יעו"ש היינו משום דמצוה להדר אחר כתיבה יפה לכ"ע משום דזא"ו אבל הכא לרוב הפוסקים אין אנו צריכין כלל להדר אחר סימן הנ"ל אף לכתחלה ובפרט דגם עיקר דין הח"ץ הנ"ל אינו מוסכם ובתשו' נט"ש חולק עליו וע' תשו' בי"ש יו"ד ח"ב סי' קל"א וגה"ק סי' רע"ד:
והנה הח"ץ מביא ראי' לשיטתו הנ"ל דשרי משום הידור מצוה להביא יריעה לידי גניזה ממנחות ס"ד בשתי חטאות של צבור א' כחושה וא' שמינה דאם שחט הכחושה אומרים לו הבא שמינה ושחוט אף שעי"ז נפסלה הכחושה יעו"ש ולי צ"ע דהא בתמורה כ"ג אמרינן דלרבנן עשו תקנה בקדשים דאמרינן לי' לך התכפר באבודה ושאינה אבודה תרעה ורבי סבר לא עשו תקנה בקדשים ובתוס' שם כתבו דע"כ מיירי באבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה דאל"כ מ"ט דרבי יעו"ש ואנן קיי"ל כרבנן דאמרינן לי' התכפר באבודה כחושה כדי להציל השמינה ומכ"ש דאין לאבד הכחושה בידים וזה סותר לכאורה הסוגיא דמנחות ס"ד הנ"ל דאחר ששחט הכחושה שוחטין השמינה ומביאין הכחושה לידי פסול. ולחומר הקושיא היה נראה דהא דמנחות ס"ד דמיירי בחטאות צבור טעמא אחרינא איכא דהא שליחות קדשים בעי שליחות וע' ברשב"א קדושין כ"ג דבשחיטה לכ"ע כהנים שלוחי דידן נינהו והנה דעת צבור מסתמא לשחוט שמינה כשישנה לפנינו כחושה ושמינה כדי לקיים המצוה בהידור ומקרא מלא היא את מבחר נדריך וע' יומא ל"ד וא"כ זה ששחט כחושה אף ששמינה לפניו שינה בשליחותו דסתמא דעתם על שמינה וכיון דשינה בשליחות ממילא הקרבן פסול וצריך לשחוט שמינה אבל בההוא דתמורה דמיירי בקרבן יחיד שפיר אומרים לו שישחוט אבודה הכחושה ויתכפר בה דכיון דהוא גופא שחוט לה או מצוה לשחוט הכחושה אין כאן שינוי בשליחות. ועפי"ז אין ראי' הח"ץ הנ"ל מכרעת דיש לומר דלעולם משום הידור מצוה אין להביא יריעה לידי גניזה וקדשים לבית הפסול ושם במנחות ממילא נפסל הקרבן הראשון כיון דהי' שמינה לפניו ושחט כחושה הוי שינוי בשליחות וקצת ראי' לזה דבכה"ג הוי שינוי בשליחות דהא בב"מ כ"ב אמרינן דבאומר לשליח צא תרום וסתמא דבעה"ב מבינונית תרם והוא תרם מן יפות הוי שינוי בשליחות ולא הוי תרומה והא דסתמא דבעה"ב אף דמצוה לתרום מן היפה צריך לומר דגם בינוני מיקרי יפה וא"כ בתורם מן הרעות הוי שינוי בשליחות כמו תורם מן היפות אף דבדיעבד כשתרם מן הרעה תרומתו תרומה ונראה דלזה כוונו תוס' בכתובות צ"ט ד"ה פיחת שכתבו ל"ד לתורם מן היפות כו' אבל הכא יפות ורעות הוי כמו טעות עכ"ל ויפלא לכאורה מ"ש ורעות דגם כוונתם על בינונית האיך קרי לי' בשם רעות הא רעות אסור לתרום מה"ת וע"כ דבינונית לאו רעות מיקרי אלא נראה דכוונתם דמשמע להו מהסוגיא הנ"ל דסתמא דבעה"ב מבנונית תרם ותורם מן היפות הוי שינוי ומכ"ש בתורם מן הרעות ע"כ כתבו דיפות ורעות הוי טעות לגבי בינונית ודו"ק ומזה ראי' למ"ש לענין קרבן צבור אם יש שמינה לפניו ונטל כחושה הוי כשינוי בשליחות אף דבדיעבד כשר ואין ראי' להתיר לגנוז יריעה להחליפה ביפה ובפרט בנ"ד דיפה היא רק מחמת הסימן הנ"ל שלרוב הפוסקים גם לכתחלה א"צ להדר אחרי'. ובעיקר יסוד הנ"ל דכיון דשמינה לפניו הוי כשינוי בשליחות יש לדון דהא במנחות שם קמבע"ל בנמצאת ראשונה כחושה בב"מ מאי ופירש"י שם דמעיקרא כי שחט לשני' לא שחט ברשות יעו"ש דהא גם אם שחט אח"כ לשמינה אינו ברשות כיון דבשעת מעשה לא היה מכר שהוא כחושה א"כ אין כאן שינוי בשליחות והי' כשר בדיעבד ואסור לו לשחוט השמינה ומוכח דאף שאין שינוי בשליחות והקרבן כשר בדיעבד יוכל לשחוט אחר אף בשבת ולהביא הראשון לידי פסול וכהח"ץ הנ"ל וצ"ע דזה עד הגמרא בתמורה ועכ"פ בנ"ד דהסימן לרוב פוסקים א"צ אף לכתחלה נראה ברור דאין לגנוז היריעה: