שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן עו · י
ודע דבעיקר הדבר שהבאתי בשם הר"ש ז"ל דבכלי אבנים לא בעינן שיהי' מקומו טהור שיטת הרמב"ם ז"ל אינו כן אלא דגם בכלי אבן בעינן מקומו טהור דוקא וכמבואר בדבריו בה' פרה (פי"ד ה"א) ומפרש הא דאמרינן בתוספתא דבכל אבן טהור קאי אאינו משולשל דוקא וכמ"ש בכ"מ שם בשם מהר"י קורקוס ז"ל ע"ש:
ובזה יש לפרש החילוק שבין פי' הרמב"ם להר"ש ז"ל המשנה דפרה (פ"י מ"ג) בקלל של חטאת שנתון ע"ג שרץ דטמא שכ' הרמב"ם ז"ל בפהמ"ש שם ח"ל קלל הוא הכד כו' ודברי פה בכד של חרס או של אבן כו' והר"ש ז"ל שם כתב דקלל הוא כ"ח ולא הזכיר אבן כלל והיינו דהרמב"ם ז"ל לשי' דס"ל דגם בשל אבן בעינן מקומו טהור ומשו"ה גם קלל של אבן שנתנו ע"ג שרץ נטמא כיון דל"ה מקומו טהור אבל הר"ש ז"ל לשי' דבשל אבן לא בעינן כלל מקומו טהור ומשו"ה מוכרח לפרש דקלל הוא כ"ח:
והנה מעתה לשי' הרמב"ם ז"ל שוב תקשה קושית התוס' דאמאי חיישינן שמא יעבירנו הא יחזור ויטמא המים דהשתא אין לומר דמעביר בכלי אבנים דהא לשי' זו גם בכלי אבנים בעינן מקומו טהור.
ואכן יש ליישב גם לשיטה זו ויתיישבו גם דברי רש"י ז"ל במשנה דפסחים שם (ס"ה ע"ב) שכ' דהזאה לא דחיא שבת משום דמחזי כמתקן גברא ותמהו בזה דהא בגמ' מבואר הטעם משום שמא יעבירנו ולהנ"ל י"ל פ"פ המשנה דעדיות (פ"ז מ"ה) העיד ר"י על חטאת שגחנו ע"ג השרץ שהוא טמא שר"א מטהר ופי' שם הרמב"ם ז"ל דחכמים מטמאין משום דמונח במקום טמא ור"א ס"ל הואיל והכלי שהאפר בתוכו לא נטמא קרינן בי' שפיר במקום טהור ע"ש, וכ"ה במס' פרה (פ"י מ"ג) ובפי' הרמב"ם והר"ש שם, וא"כ שפיר ניחא דבגמ' דפסחים ס"ט שם דקאי לר"א דפריך מכדי טלטול בעלמא הוא לדחי שבת ושפיר משני אליבא דר"א גזירה שמא יעבירנו דאף אם יהי' נטמא האדם מ"מ כיון דהכלי טהור שפיר חשיב לי' ר"א במקום טהור, משא"כ רש"י ז"ל במשנה דקאי אליבא דהלכתא מוכרח לפרש משום מתקן דאילו משום. שמא יעבירנו אין לחוש לדידן דהא אנן לא קיי"ל כר"א אלא דגם המקום צריך להיות טהור:
ובזה סיימתי בטהרה בעזהשי"ת:
סוף הספר