שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן עו · ט
וע"ד מה שפלפלת בד' התוס' פסחים (ס"ט ע"א) בהא דאמרינן החם דהזאה לא דחיא שבת משום גזירה דשמא יעבירנו וכ' התוס' שם וז"ל וא"ת ואמאי חיישינן להכי הלא נושא מי חטאת טמא ויחזור ויטמא את המים י"ל דמעביר בכלי אבנים ובכלי גללים דלא מקבלי טומאה עכ"ל ותמה בזה הרש"ש ז"ל דאמאי לא תי' התוס' ז"ל דמעביר בכ"ח דהא כ"ח אינו מקבל טומאה מגבו והניח בצ"ע והארכת ליישב זה:
ואשר לי נראה בזה בס"ד לתרץ דברי התוס' ז"ל הוא ע"פ המשנה דפרה (פי"א מ"א) דאין החטאת ניצולת בצמיד פתיל והרמב"ם והר"ש ז"ל שם הביא מה דדרשינן בספרי קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת טמא שנאמר במקום טהור ואין זה מקום טהור ע"ש, וא"כ מעתה יש להקשות בחי' התוס' הנ"ל דמאי הועילו בזה דמעביר בכלים דלא מקבלי טומאה הא כיון דהאדם המעביר טמא והוא נושא המ"ח א"כ נהי דהכלי טהור אפ"ה יהי' המ"ח נפסלים דהא מקומן טמא ולא עדיף מכלי המוקף צ"פ ומונח פ"ג שרץ או באהל המת דקיי"ל דפסול משום דבעינן והניח אותו במקום טהור וליכא:
וליישב זה נראה עפ"ד הר"ש ז"ל במס' אהלות (פ"י מ"ג) שהביא התוספתא קלל של חטאת שהוא נתון בארובה אם משולשל טמא אם אינו משולשל טהור כו' בד"א בשל חרס אבל בשל אבן בין משולשל בין אינו משולשל טהור ופי' הר"ש ז"ל דבשל חרס טמא משום שאין החטאת ניצולת באהל המת אפי' בכ"ח המוקף צמיד פתיל אבל בשל אבן כיון דלא מקבל טומאה כלל ניצולת ע"ש ולמדנו דבר חדש בזה דבכלי אבנים או כלי גללים דלא מקבלי טומאה לא איכפת לן מה שנתונים במקום תמא:
וא"כ א"ש דברי התוס' פסחים הנ"ל שתי' דמעביר בכלי אבנים וכלי גללים דבכה"ג אף דהמקום טמא כשרים המ"ח, ומיושב קו' הרש"ש דהא בשל חרס לא מצי לאוקמא דהא נהי דהכלי טהור אבל הרי המקום טמא והרי בשל חרס בעינן דוקא מקומו טהור: