אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן עו

סימן עה

ב"ה פיעטרקוב י' אלול תרפ"ה שוכט"ס לכ' תלמידי הרב הגדול החו"ב מו"ה שלמה שיקלער נ"י בעיר פמארן יצ"ו.

ע"ד השאלה בדין בהמ"ד שנשרף בידי חיל המלחמה ועתה כבר זכו ב"ה לבנותו ויש איזה סיבה לשנות העמוד שהש"ץ יורד לפניו אי רשאין לשנות וגם בדין אה"ק אי רשאין לשנותו למקו"א וכבר חזו עיניך דברי הפוסקים בזה ופלפלת בחכמה:

תשובה

א

הנה בדין שינוי אה"ק ממקום למקום יש בזה לצדד לאיסורא מתרי טעמי, הא' מהא דאיתא בירושלמי שבת (פי"ב ה"ג) א"ר אימי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא איזהו קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום פ"ש, וע' במג"א בה' ציצית (סי' ח') שהביא בשם השל"ה ז"ל שיש להקפיד שלא לשנות הטלית מה"ט. ואף שהביא שם שהאר"י ז"ל ל"ה מקפיד בזה כבר ביארו הפוסקים בטעם הדבר דהוא משום דטלית הוי רק תשמישי מצוה ולא תשמישי קדושה ע"ש וע' בתשו' חת"ס (סי' כ"ח) שכ' מה"ט לאסור לשנות הבימה בבהכנ"ס והביא הא דקרש בשם הפסיקתא ובאמת נמצא כן בירושלמי שבת הנ"ל וכ"ה בירושלמי הוריות (פ"ג ה"ה):

ולפום ריהטא עלה בלבי להעיר בהא דר' אימי הנ"ל דאמר קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון מהא דאמרינן בירושלמי מגילה (פ"ג ה"א) מהו ליקח אבנים מעיר זו ולבנות בעיר אחרת כו' הורי ר' אימי אפי' ממזרחה למערבה אסור מפני חורבן אותו המקום ע"ש ול"ל לר' אימי הטעם משום חורבן אותו המקום הא לשיטתי' ממילא אסור משום דאבנים שזכו להנתן במזרח ינתנו במזרח כמו קרש הנ"ל וא"כ יהי' מוכרח לכאורה דבבהכנ"ס מותר בכה"ג ואכן באמת לק"מ דהתם הורי ר' אימי לענין להעתיק הבהכנ"ס כלו ממזרח למערב ובשעה שיעמוד במערב שוב יניחו כל אבן ברוח שהי' והרי גם במשכן הי' כן שהרי נסעו ממקום למקום וע"ז הורי לאסור משום חורבן אותו המקום וע"ע בתוס' יומא (מ"ד ע"א) מ"ש לחלק בין מקדש למשכן דמקדש אפי' בתר דנפיל מחיצה חייבין על המקום משום טומאה אבל במשכן לאחר שנסעו משם ופירקוהו והעמידוהו במקום אחר אין חייבין על מקומו הראשון וע' מנחות (צ"ה) בהא דהוגללו הפרוכת הותרו זבים ומצורעים ליכנס וע' זבחים (ס"א) ובתוס' שם:

ואכן אי משום הא לחודא דקרש שזכה להנתן בצפון הי' מקום להתיר בנ"ד דהא י"ל דז"א שייך רק באותו אה"ק עצמו שכבר קנה מקומו אבל בנ"ד שהכל נשרף ועשו אה"ק חדש א"כ הסברא נותנת דבכה"ג ל"ש כלל הא דקרש שזכה להנתן בצפון:

ב

אבל יש אתי מקום לצדד להחמיר מטעמא אחרינא דהנה הרמב"ם ז"ל בתשו' פאה"ד (סי' ע"ד) כ' ז"ל שאלה בעלי' אשר על בהכנ"ס ובה צד אחד מכוון על ההיכל אשר בו ספרי תורה המקודשים אם מותר לדור בבית זה ואת"ל שבכל הבית אשר הוא מכוון על בהכנ"ס יכול לדור אך הצד אשר הוא מכוון על ההיכל מה דינו כו' תשובה יכול לדור בבית אבל המקום אשר על ההיכל לא ואינו יכול לישן שם ולא להניח כלי מלאכתו אבל בשאר הבית יעשה כרצונו עכ"ל, הנה מפורש יוצא מדברי הרמב"ם ז"ל דיש חילוק בין שאר בהכנ"ס למקום שהאה"ק עליו דאפי' העלי' שכנגדו קודש הוא, וא"כ מעתה אם משנה את האה"ק למקום אחר הרי מוריד אותו מקום שהי' האה"ק עלי' והעלי' שכנגדו מקדושתם והו"ל הורדה מקדושה דאסור ובזה שוב אין נפ"מ אם עשה האה"ק מחדש שהרי עדיין איכא משום הורדת קרקע המקום והאויר שכנגדו וכהא דירושלמי מגילה הנ"ל דהורי ר' אימי דאסור משום חורבן אותו המקום:

והנה יש להוסיף עוד בזה לבאר בטעם הרמב"ם ז"ל דמחלק בין עלי' שעל הארון לשאר בהכנ"ס עפ"ד המרדכי במס' שבת (פ"א) שכ' ז"ל כ' ר"מ אינו יודע איסור גמור להשתמש בעלי' שע"ג בהכנ"ס דאפי' גגין ועליות בעזרה לא נתקדשו כו' ושמא דמי לעליות היכל דנתקדשו דמקדש מעט שלנו יש לנהוג קדושה קצת מעין קדושת היכל ועליות היכל נתקדשו ע"ש, וע' בתשו' מהרי"ט ח"ב (יו"ד סי' ד') שחולק ע"ז וכ' דעליות בהכנ"ס אין להם קדושה דמסתי' שנדחה בהכנ"ס לקדושת עזרה ע"ש, ומעתה י"ל דשיטת הרמב"ם ז"ל דכל בהכנ"ס יש לו דין עזרה אבל מקום אה"ק יש לו קדושת היכל דהוא דוגמת הארון שבהיכל ומה"ט קורא לו היכל וכן בה' תפילה (פי"א ה"ב) כ' ובונין את ההיכל וכונתו על האה"ק וע' בכ"מ שם ובטואו"ח (סי' ק"נ) ומשו"ה מחלק בין עלי' שע"ג שאר בהכנ"ס לעלי' שע"ג ההיכל כיון דקיי"ל דעליות היכל נתקדשו:

ג

ובזה אמרתי לתרץ ג"כ קושית החת"ס ז"ל על שי' הר"מ שבמרדכי דשרי להשתמש בגג בהכנ"ס שהרי משנה שלימה שנינו במס' מגילה (כ"ח ע"א) אמר ר' יהודא בהכנ"ס שחרב אין שוטחין על נגו פירות והרי לשי' הנ"ל הגג לא נתקדש אפי' בבנינו ודוחק הוא לומר דזהו הוי כמו תשמיש של גנאי שכ' המרדכי שם דאסור]:

והנראה לומר בזה דר יהודא לשי' אזיל דהנה בש"ס דפסחים (פ"ו ע"א) פריך הש"ס אהא דגגין לא נתקדשו מהא דתניא וגגו קודש ומשני לאותן ב' אמות ופי' התוס' ז"ל שם דגגו של היכל קודש להצניע שם כלי קודש ולא שיהי' כלי הקודש צריכין מקום מקודש אלא הך קדושה אית להו להניחם שם עיי"ש וא"כ מעתה יהי' נמצא דאף דשאני גג מעלי' ולא נתקדש אפי' בהיכל לענין לחייב שם הנכנס בטומאה וכמו שהוכיחו התוס' במס' שבועות (י"ז ע"ב) מ"מ הך קדושה אית לי' לגג היכל דמניחין שם כלי קדש דוקא:

ובזה א"ש ליישב דברי המהרי"ט בתשו' הנ"ל שכ' דכל גובה היכל של רום מאה אמה קדוש דהכל בכתב ותמה הב"ש בזה דהא בחשבון הרום מאה גם הגג בכלל והרי הגג אינו קדוש ולהנ"ל נכון דעכ"פ יש חילוק בין גג היכל לגג עזרה לאותן כלי קדש:

ומעתה יהי' נמצא דהאי דינא דגג בהכנ"ס אי רשאין להשתמש עליו בדבר שאינו של קדושה יהי' תליא בפלוגתא דר' יהודא ורבנן במשנה דברכות (כ"ו ע"א) תפילת המנחה עד הערב ר"י אומר עד פלג המנחה וכ' התוס' שם (כ"ו פ"ב) דטעמא דר יהודא דס"ל דתפלה כנגד קטרת תקנוה דכתיב תכון תפלתי קטורת לפניך ומשו"ה השיעור עד פלג המנחה ופי' ירושלמי ברכות (פ"ד ה"א) שם לא הוקשה תפלת המנחה. לתמיד של בה"ע אלא לקטרת ופי' במרה"פ שם:

והנה הקרבת התמידין הי' בעזרה והקטרת הקטורת בהיכל וא"כ א"ש הכל דלדידן דקיי"ל תפילות כנגד תמידין תקנום א"כ כיון דבהכנ"ס עיקר קדושתו ע"י התפלה וכמבואר בר"ן מגילה ובמהרי"ט שם פ"כ יש בו קדושת עזרה כדין התמידין שהי' מקומם בעזרה אבל לר"י דס"ל דתפילה כנגד קטורת והרי הקטרת הקטורת הי' על מזבח הזהב שבהיכל וא"כ ע"כ יש לבהכנ"ס מעין קדושת היכל:

וא"כ שפיר קאמר ר"י לשי' דאין שוטחין פירות על גג בהכנ"ס כיון דלדידי' הו"ל כמו גג היכל דקדוש להניח עליו דברים מקודשים דוקא אבל לדידן דתפילות כנגד תמידין שפיר כ' הר"ם דרשאי להשתמש בגגו:

ד

והיוצא לנו מזה לנ"ד דלשי' הרמב"ם ז"ל המקום שנגד האה"ק יש לו קדושת היכל ומש"ה אסר לדור בעלי' שע"ג וא"כ ממילא יש טעם לאסור לשנות מקום הארון מפני חורבן אותו המקום שהרי לא יהי' לו עוד קדושת היכל רק קדושת עזרה והרי בהדיא מבואר ברמב"ם ה' תמורה ופ"ד הי"א) דאפי' בקדשי בה"ב אין משנין מהיכל למזבח ע"ש ובראב"ד:

והן אמת דמדברי התוס' ב"ב (כ' ע"א) שכ' בהא דאמר רבא דלו תיבותא דע"כ כשלא ביטל לההוא תיבה התם דהרי אסור לשנותה ע"ש והרי מבואר עיקר הטעם בתוס' רק משום דמשנה הארון אבל לא משום שינוי מקום הארון וא"כ לפ"ד התוס' הי' מקום לכאורה להתיר בנ"ד שעשאו ארון מחדש:

איברא דאין ראי' משם דהתם הי' מניח הס"ת במקומו ורק התיבה בעי לסתימה שהרי התוס' כ' בגירסתם דלו תיבותא אותבי' אבבא והרי הפתח הוא בצד שכנגד הארון וכמבואר בה' בהכנ"ס וכבר ביאר זה הגאון ב"ש ז"ל בתשו' וא"כ כיון שהס"ת הי' נשאר במקומו ממילא נשאר על המקום קדושת היכל וע' עוד בב"ת באו"ח בדין תיבה דהוא מקום לס"ת מלבד הארון פ"ש, וע' עוד במג"א (סי' קנ"ד ס"ק י"ד) במ"ש בדברי התוס' ב"ב הנ"ל:

ה

והנה עדין יש מקום לצדד להתירא ע"פ הש"ס דע"ז (נ"ב ע"ב) בהא דאבני המזבח ששקצום אנשי יון דאמרינן החם הטעם דיצאו לחולין דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה וא"כ ה"נ כיון שנשרף בידי עכו"ם במלחמה יצא מקדושתו וע' שיטה מקו' ב"מ (כ"ד) שהביא בשם תשו' הרמב"ם ז"ל דכל שהי' בגזירת המלך אפי' כתבי הקדש יצאו מקדושתן ע"ש וע' בנדרים (ס"ב ע"א) דאר"י כן לענין כ"ש וע' רש"י שם:

איברא דגם ז"א דכיון דאנן חוששין לקדושת הקרקע והרי קרקע אינה נגזלת ואינה יוצאת מקדושתה וכמ"ש הרמ"ע מפאנו ז"ל בתשו' (סי' כ"ה) לענין שאלה אם מחוייב הנכנס בטומאה במקדש בזה"ז וז"ל שם ומה שבקשת לפטור מטעם דכיון שחללוהו פריצים פקע קדושתי' לאו מילתא הוא כו' קרקע אינה נגזלת ואינה נאסרת וליכא למימר שתצא לחולין עכ"ל:

וע' עוד בריטב"א במס' מכות (י"ט ע"א) שכ' וז"ל וליכא לתרוצי דההיא דהתם דסבר קדשה לעתיד מיירי לענין קדושת הארץ לתרומות ומעשרות והכא דמיירי לענין קדושת הבית לא קדשה לעת"ל כי משבאו פריצים חללוהו דהא ליתא כו' דלמ"ד קדשה לעת"ל מקריבין אע"פ שאין בית כו' ע"ש והיינו ע"כ מטעם הנ"ל דקרקע אינה נגזלת, וע"ע במלחמות להרמב"ן ז"ל במס' ע"ז (נ"ב שם) שחלק על בעה"ח ז"ל שכ' דהא דובאו בה פריצים הוא מטעם מעילה שהרי הנביא התנבא כך על הבית והרי אין מעילה בקרקעות וגם ל"ש מעילה בעכו"ם וע"כ דגזה"כ הי' במקרש ע"ש:

וכן מצאתי בתשו' תשב"ץ (ח"ג סי' ה') לענין בהכנ"ס שנחרבה בידי עכו"ם שצידד בתחילה להתיר מטעם ובאו בה פריצים ושוב כ' דגזה"כ הוא במקדש דוקא פ"ש:

ו

ויש להעיר עוד בנידון שאילתנו דהכא יהי' צד היתר בממנ"פ דהרי אפי' כשלוקח האה"ק מהמקום ההוא הא לא יהי' גרע מבהכנ"ס בחורבנו דקיי"ל בקדושתן הן אף כשהן שוממין וא"כ ממילא נשאר על המקום ההוא קדושת היכל כבתחילה וראי' שהרי ר"י דקאמר דאין שוטחין ע"ג פירות אפי' בחורבנו דריש לי' מהא דוהשמותי את מקדשיכם וא"כ פ"כ דנשאר עליו אותה קדושה ממש כבתחילה דהיינו קדושת היכל וכנ"ל וא"כ ממילא גם לדידן במקום הארון כך הוא. [וע' מנחות (כ"ז ע"ב) אלא דמקדש שני דלא הוי ארון וכפורת ה"נ דלא עביד הזאות ומשני וכפר את מקדש הקדש מקום המקודש לקדש ע"ש] וא"כ אין כאן הורדה מקדושה כלל:

ואכן היינו דוקא לשי' זו דדין זה שייך אפי' בבתי כנסיות שבחו"ל דרק בתי כנסיות שבבל על תנאי הן עשויות ושריין בחורבנן וכמ"ש המג"א (בסי' קנ"א סקי"ב) אבל לשי' המ"ב ובסי' ל"ג) דה"ה בכל בתי כנסיות שבחו"ל הדין כן א"כ איכא משום חורבן אותו המקום וא"כ אנו חוששין לשי' זו לבלי לשנות האה"ק ממקומו, וא"כ כ"ו רק בעלמא אבל כאן שנשרף מקודם א"כ ממנ"פ יהי' שריא דאי נשארת הקדושה במקומה א"כ הרי אפי' אם ישנה הארון לא תזוז קדושתו מהמקום ההוא ואי בחורבנה אזלה הקדושה א"כ הרי משעת שריפתו בידי עכו"ם כבר אזלה קדושתי' כן הי' נראה לכאורה לסברא אבל לדינא מפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה דיש הרבה לחלק בנידון זה, וכבר הבאת תשו' גדולי האחרונים בזה ופ' בתשו' ד"ת להגה"ק מצאנז זצ"ל בת"ב (סי' י"ד) בדין שינוי אה"ק וע' בתשו' ב"י (סי' כ"ב) שכ' שגם הגאון שו"מ ז"ל לא רצה בעירו לעשות מעשה בזה להתיר ולכן דעתי אין נוחה לחפש היתרים בזה:

ז

וכ"ז רק לענין אה"ק אבל העמוד הדבר פשוט דיש להתיר לשנותו שאין כאן משום קרש שזכה בצפון כיון דעשאוהו מחדש ואין כאן משום קדושת אותו המקום דאין על העמוד קדושת היכל רק קדושת בהכנ"ס וכמבואר בירושלמי מגילה ופ"ג ה"א) כל כלי בהכנ"ס כבית הכנסת כו' בימה ולווחין אין בהן משום קדושת ארון ויש בהן משום קדושת בהכנ"ס ע"ש וא"כ פשיטא דמותר לשנות ובפרט לשנותו למקום אחר באותו הצד עצמו ודאי אין חשש וע' מג"א בה' תפילין (סי' מ"ב) לענין רצועה שכ"כ ויש להביא עוד בזה מרש"י זבחים (ט"ו ע"א) שכ' דכשר להושיב השלחן בסמוך לפתח ולסדר עליו הלחם וע' ב"י בטויו"ד (סי' רפ"ו) דמקום המזבח א"א לשנות מקומו וע' זבחים (ס"ב ע"א) אחד העיד על מקום המזבח ופ' רמב"ם ה' בהב"ח (פ"ב) דצורת המזבח מכוון ביותר וע' זבחים (ס' ע"א) וברש"י שם דקידש להעמיד שם מזבח ע"ש, ועכ"פ בנ"ד ודאי הדבר פשוט דהעמוד מותר לשנות ובכן יפה הורית לשנות את העמוד ולא את האה"ק, וכן פ' בעקרי הד"ט בה' בהכנ"ס בפשי' דמותר לשנות הבימה ולא האה"ק ע"ש:

ח

ועד"מ שהקשית בדברי המג"א (ס' קכ"ח) שכ' ועד א דא"ר יוסי אם אמרו לי חברי עלה לדוכן הייתי עילה דהיינו משום דלר"י לטעמי' דס"ל נשים סומכות רשות ה"ה הא דכה תברכו ולא זרים ג"כ רשות והקשית בזה מהא דאמרינן בכתובות (כ"ד ע"ב) א"ל רנב"י לרבא מהו להפלות מנשיאות כפים ליוחסין וא"ל אנא מתניתא ידענא דתניא רי יוסי אומר גדולה חזקה שנאמר ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ולתומים א"ל הרי אתם בחזקתכם כו' ואס"ד מעלין מנשיאות כפים ליוחסין הני כין דפרסי ידי' אתי לאסוקינהו ע"ש והשתא מאי ראי' מברייתא דר' יוסי הא עיקר הטעם דמ"ד מעלין היינו משום דנשיאת כפים לזרים איכא איסור עשה וא"כ מאי ראי' מר"י הא לדידי' אינו אלא רכות ומשו"ה לא אתי לאסוקינהו וכבר הקשה כן השעה"מ בה' שבת:

ולענד"נ לתרץ בפשיטות ע"פ הש"ס דסוטה (ל"ז ע"ב) במקדש אומר את השם ככתבו ובמדינה בכנויו ע"ש וא"כ שפיר ניחא דהא ר' יוסי בברייתא דכתובות שם קאי אזמן המקדש שהזכיר השם ככתבו והרי זה לא אשתרי רק לכהנים דכתיב בהו ולברך בשמו אבל לא לזרים וכמבואר ברש"י עירובין (י"ח ע"ב) וכן מבואר בגמ' לעלם כתיב ע"ש ופ' בתשו' מהר"י אסאד שהאריך בדין זה, וא"כ שפיר הוכיח מדר"י דאיירי בזמן המקדש דאיכא איסור גם לדידי' לזרים בזמן המקדש לדידן דאיכא עשה דכה תברכו ולא זרים אפי' בזה"ז וז"פ:

ט

וע"ד מה שפלפלת בד' התוס' פסחים (ס"ט ע"א) בהא דאמרינן החם דהזאה לא דחיא שבת משום גזירה דשמא יעבירנו וכ' התוס' שם וז"ל וא"ת ואמאי חיישינן להכי הלא נושא מי חטאת טמא ויחזור ויטמא את המים י"ל דמעביר בכלי אבנים ובכלי גללים דלא מקבלי טומאה עכ"ל ותמה בזה הרש"ש ז"ל דאמאי לא תי' התוס' ז"ל דמעביר בכ"ח דהא כ"ח אינו מקבל טומאה מגבו והניח בצ"ע והארכת ליישב זה:

ואשר לי נראה בזה בס"ד לתרץ דברי התוס' ז"ל הוא ע"פ המשנה דפרה (פי"א מ"א) דאין החטאת ניצולת בצמיד פתיל והרמב"ם והר"ש ז"ל שם הביא מה דדרשינן בספרי קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהל המת טמא שנאמר במקום טהור ואין זה מקום טהור ע"ש, וא"כ מעתה יש להקשות בחי' התוס' הנ"ל דמאי הועילו בזה דמעביר בכלים דלא מקבלי טומאה הא כיון דהאדם המעביר טמא והוא נושא המ"ח א"כ נהי דהכלי טהור אפ"ה יהי' המ"ח נפסלים דהא מקומן טמא ולא עדיף מכלי המוקף צ"פ ומונח פ"ג שרץ או באהל המת דקיי"ל דפסול משום דבעינן והניח אותו במקום טהור וליכא:

וליישב זה נראה עפ"ד הר"ש ז"ל במס' אהלות (פ"י מ"ג) שהביא התוספתא קלל של חטאת שהוא נתון בארובה אם משולשל טמא אם אינו משולשל טהור כו' בד"א בשל חרס אבל בשל אבן בין משולשל בין אינו משולשל טהור ופי' הר"ש ז"ל דבשל חרס טמא משום שאין החטאת ניצולת באהל המת אפי' בכ"ח המוקף צמיד פתיל אבל בשל אבן כיון דלא מקבל טומאה כלל ניצולת ע"ש ולמדנו דבר חדש בזה דבכלי אבנים או כלי גללים דלא מקבלי טומאה לא איכפת לן מה שנתונים במקום תמא:

וא"כ א"ש דברי התוס' פסחים הנ"ל שתי' דמעביר בכלי אבנים וכלי גללים דבכה"ג אף דהמקום טמא כשרים המ"ח, ומיושב קו' הרש"ש דהא בשל חרס לא מצי לאוקמא דהא נהי דהכלי טהור אבל הרי המקום טמא והרי בשל חרס בעינן דוקא מקומו טהור:

י

ודע דבעיקר הדבר שהבאתי בשם הר"ש ז"ל דבכלי אבנים לא בעינן שיהי' מקומו טהור שיטת הרמב"ם ז"ל אינו כן אלא דגם בכלי אבן בעינן מקומו טהור דוקא וכמבואר בדבריו בה' פרה (פי"ד ה"א) ומפרש הא דאמרינן בתוספתא דבכל אבן טהור קאי אאינו משולשל דוקא וכמ"ש בכ"מ שם בשם מהר"י קורקוס ז"ל ע"ש:

ובזה יש לפרש החילוק שבין פי' הרמב"ם להר"ש ז"ל המשנה דפרה (פ"י מ"ג) בקלל של חטאת שנתון ע"ג שרץ דטמא שכ' הרמב"ם ז"ל בפהמ"ש שם ח"ל קלל הוא הכד כו' ודברי פה בכד של חרס או של אבן כו' והר"ש ז"ל שם כתב דקלל הוא כ"ח ולא הזכיר אבן כלל והיינו דהרמב"ם ז"ל לשי' דס"ל דגם בשל אבן בעינן מקומו טהור ומשו"ה גם קלל של אבן שנתנו ע"ג שרץ נטמא כיון דל"ה מקומו טהור אבל הר"ש ז"ל לשי' דבשל אבן לא בעינן כלל מקומו טהור ומשו"ה מוכרח לפרש דקלל הוא כ"ח:

והנה מעתה לשי' הרמב"ם ז"ל שוב תקשה קושית התוס' דאמאי חיישינן שמא יעבירנו הא יחזור ויטמא המים דהשתא אין לומר דמעביר בכלי אבנים דהא לשי' זו גם בכלי אבנים בעינן מקומו טהור.

ואכן יש ליישב גם לשיטה זו ויתיישבו גם דברי רש"י ז"ל במשנה דפסחים שם (ס"ה ע"ב) שכ' דהזאה לא דחיא שבת משום דמחזי כמתקן גברא ותמהו בזה דהא בגמ' מבואר הטעם משום שמא יעבירנו ולהנ"ל י"ל פ"פ המשנה דעדיות (פ"ז מ"ה) העיד ר"י על חטאת שגחנו ע"ג השרץ שהוא טמא שר"א מטהר ופי' שם הרמב"ם ז"ל דחכמים מטמאין משום דמונח במקום טמא ור"א ס"ל הואיל והכלי שהאפר בתוכו לא נטמא קרינן בי' שפיר במקום טהור ע"ש, וכ"ה במס' פרה (פ"י מ"ג) ובפי' הרמב"ם והר"ש שם, וא"כ שפיר ניחא דבגמ' דפסחים ס"ט שם דקאי לר"א דפריך מכדי טלטול בעלמא הוא לדחי שבת ושפיר משני אליבא דר"א גזירה שמא יעבירנו דאף אם יהי' נטמא האדם מ"מ כיון דהכלי טהור שפיר חשיב לי' ר"א במקום טהור, משא"כ רש"י ז"ל במשנה דקאי אליבא דהלכתא מוכרח לפרש משום מתקן דאילו משום. שמא יעבירנו אין לחוש לדידן דהא אנן לא קיי"ל כר"א אלא דגם המקום צריך להיות טהור:

ובזה סיימתי בטהרה בעזהשי"ת:

סוף הספר

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה