שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן עו · ו
ויש להעיר עוד בנידון שאילתנו דהכא יהי' צד היתר בממנ"פ דהרי אפי' כשלוקח האה"ק מהמקום ההוא הא לא יהי' גרע מבהכנ"ס בחורבנו דקיי"ל בקדושתן הן אף כשהן שוממין וא"כ ממילא נשאר על המקום ההוא קדושת היכל כבתחילה וראי' שהרי ר"י דקאמר דאין שוטחין ע"ג פירות אפי' בחורבנו דריש לי' מהא דוהשמותי את מקדשיכם וא"כ פ"כ דנשאר עליו אותה קדושה ממש כבתחילה דהיינו קדושת היכל וכנ"ל וא"כ ממילא גם לדידן במקום הארון כך הוא. [וע' מנחות (כ"ז ע"ב) אלא דמקדש שני דלא הוי ארון וכפורת ה"נ דלא עביד הזאות ומשני וכפר את מקדש הקדש מקום המקודש לקדש ע"ש] וא"כ אין כאן הורדה מקדושה כלל:
ואכן היינו דוקא לשי' זו דדין זה שייך אפי' בבתי כנסיות שבחו"ל דרק בתי כנסיות שבבל על תנאי הן עשויות ושריין בחורבנן וכמ"ש המג"א (בסי' קנ"א סקי"ב) אבל לשי' המ"ב ובסי' ל"ג) דה"ה בכל בתי כנסיות שבחו"ל הדין כן א"כ איכא משום חורבן אותו המקום וא"כ אנו חוששין לשי' זו לבלי לשנות האה"ק ממקומו, וא"כ כ"ו רק בעלמא אבל כאן שנשרף מקודם א"כ ממנ"פ יהי' שריא דאי נשארת הקדושה במקומה א"כ הרי אפי' אם ישנה הארון לא תזוז קדושתו מהמקום ההוא ואי בחורבנה אזלה הקדושה א"כ הרי משעת שריפתו בידי עכו"ם כבר אזלה קדושתי' כן הי' נראה לכאורה לסברא אבל לדינא מפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה דיש הרבה לחלק בנידון זה, וכבר הבאת תשו' גדולי האחרונים בזה ופ' בתשו' ד"ת להגה"ק מצאנז זצ"ל בת"ב (סי' י"ד) בדין שינוי אה"ק וע' בתשו' ב"י (סי' כ"ב) שכ' שגם הגאון שו"מ ז"ל לא רצה בעירו לעשות מעשה בזה להתיר ולכן דעתי אין נוחה לחפש היתרים בזה: