שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן עד · ז
וכן יש ללמוד מד' התשב"ץ בתשו' ח"ג (סי' קפ"ח) שכ' שם בענין השאלה באשה שנשאת ע"פ העדאת עדים שנתגרשה והתשב"ץ ז"ל לא רצה להתירה עד שתבא ידיעה מהמקום ההוא שנתגרשה והרבה אמרו שתשתמד עי"ז והניחה להנשא אלא שהוא ז"ל לא חתם בכתובתה ע"י ערעור דבעל וכ' שם באריכות גופא דעובדא היכי הוה ומברר שהיתה מותרת ע"פ דין להנשא בהעדאת העדים וסיים שם וז"ל ולא מפני פחד שמד התרתי' שלא כדין שהיא מותרת היתה לפי העדיות אלא שהייתי מחמיר שלא כדין כראוי לכל ירא וחרד וחושש לכל הספיקות ומפני פחד השמד לא עכבתי' להחמיר עלי' והנחתי' לרצונה כדין כו' ומבואר דאילו ל"ה מן הדין להתיר לא הי' חושש כלל לפחד השמד ע"ש:
וכן מצאתי עוד גם להרדב"ז ז"ל בתשו' ח"א (סי' קפ"ז) שכ' שאלת ממני אודיעך דעתי באלו הפריצים העוברים עבירות כו' וכשבאים ליסר אותם אומרים שימירו כו' כל ימי אני מצטער ע"ז כי פ"כ תפוג תורה ואין כח לכוף את הרשעים וע"ז אני מתפלל בכל יום שלא תארע תקלה ע"י כו' אבל להתיר דבר האיסור כדי שלא תצאנה אין לט וכ"ש שלא נתיר לעבור על שום מצוה מפני חששא זו סו' וע"ש שהביא ג"כ הך ראי' עצמה מש"ס דקדושין בהא דשמתינהו ר' אחי בר יאשי'. ואף שהזהיר שם שהמנהיג יהי' מתון בדברים כאלה היינו רק לענין ליסרם ולנדותם אבל לענין להתיר איסור פשיטא לי' דלא נחוש להאי חששא שיצאו לתרבות רעה: