שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן עד · ו
וע"ד שבאו אחדים מהם בטענה כי באם לא נסה להם קו להקל ויתרחקו עי"ז מחכמה זו יצאו אלה קלי הדעת לתרבות רעה ח"ו. הנה הרמ"א ביו"ד (סי' של"ד ס"א) כ' וז"ל ומנדין למי שהוא חייב נידוי ואפי' יש לחוש שעל ידי כן יצא לתרבות רעה אין לחוש בכך ע"כ ומקורו מפסקי מהרא"י ז"ל שהביא כן בשם הקובץ והוכיח זה מש"ס דקדושין (ע"ב ע"א) שאמר רבינו הקדוש בשעה פטירתו דשמתינהו ר' אחי בר' יאשי' לבירתא דסטיא שבבבל על שצדו דגים בשבת ואישתמדו ולמאי ניבא רבינו הקדוש דבר זה אלא לאשמעינן דאפי' אם נראה לחכמים שבשביל כך יצאו לתרבות רעה לא יניחו מלעשות כהלכה פ"ש. ואכן הטו"ז ז"ל שם יצא לחלוק על דברי הרמ"א ז"ל בזה מש"ס דקדושין (כ' פ"א) דתני דבי ר"י הואיל והלך זה ונעשה כומר לעכו"ם אימא לדחי אבן אחר הנופל ת"ל גאולה תהי' לו וכ' דק"ו יש כאן דמה התם שכבר נעשה כומר לעכו"ם ואפ"ה הזהירה תורה בקו"ע שחייבין לפדותו ק"ו בזה שעדיין לא התחיל בעכו"ם כלום פשיטא שצריכין אנו להיות נזהרים כו' ע"ש:
והנה בעיקר הראי' שהביא הטו"ז ז"ל וכ' דק"ו הוא לזה שעדיין לא התחיל בעכו"ם יש להעיר מדברי התו"כ בהר (פ' ח') בא ואמר לו הרי אני נמכר יכול הזקק לו ת"ל אחרי נמכר הא אין אתה נזקק לו אלא משימכר ע"ש והרי בהדיא דאדרבה כל שאינו נמכר עדיין יותר אין נזקקין לו:
ואכן אפ' לשי' הטר"ז ז"ל הא כ' בפירוש דו שלא נעשה מעשה לנדותו אבל להתיר לו איסור בשביל חשש דתרבות רפה זה לא שמעינן כלל מראי' זו אפי' לשי' הטו"ז ז"ל:
והנה הטו"ז ז"ל הביא עוד מתשו' מהר"י מינץ ז"ל שהתיר מינקת חבירו מחשש דתרבות רעה ע"ש ואכן גם בעיקר דין זה דמינקת הנה שיטת הראשונים ז"ל דלא כמהר"י מינץ בזה שהרי הריב"ש ז"ל בתשו' (סי' ש"ס) כ' בהדיא וז"ל ואין לנו לחוש לחרבן ביתו ולא לקלקול הבחורה דלא עקרינן תקנתא דרבנן משום הני טעמי פ"ש וכן הובא בב"י אהע"ז (סי' י"ג). וכן מצאתי עוד בתשו' להבית יוסף ז"ל בדיני כתובה (סי' א') שהביא שהתיר מורה אחד במינקת מחשש דתרבות רעה והרבה להשיג עליו והשיב על כל ראיותיו ע"ש: