אור ברסלב
שות אור המאיר סימן עד › ה

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן עד · ה

ד

ולעצם שאילתנו הדבר ברור דאפי' למי שצידד להתיר בשאילה דניוול המת בנדון דידן אין צד היתר כלל כי חקרנו ודרשנו היטב והנה נודע לנו כי במלאכת הפראזפקטוריום אברים רבים של מת אינם באים כלל לקבורה מהם נשלקים ומהם נגנזים בכלים והם מסומנים במספרים שומו שמים וכי זו צריך לפנים במקום שיש ביטול עשה דקבורה ול"ת דלא תלין ת"ו לא תהי' כזאת בישראל:

ואשר נטה אחד קל להקל דאפשר לקיים חצות קבורה ביתר האברים לא כן הדין והדבר מבואר בירושלמי בהיפוך שכן אמרו בירושלמי נזיר (פ"ז ה"א) תקברנו כלו ולא מקצתו תקברנו מיכן שאם שייר ממנו לא עשה כלום ע"ש:

ומה שאמר להקל בזה במעשה שהי' בגנב שחת במאסר ול"ה לו קרובים שידרשוהו להוציא לקבורתו גם בזה איננו מסכים עמו שהרי ש"ם מפורש בסנהדרין (מ"ו ע"ב) תניא אומר ר"מ משלו משל למה הדבר דומה לשני אחים תאומים בעיר אחת כו' ואחד יצא ללסטיות כו' צוה המלך והורידוהו ע"ש. הרי דגם בלסטים שייך לאו דלא תלין:

ואדרבה כל כעין זה עוד הוא יותר נחוץ לקבורתו וכמפורש בזוה"ק שמות (קנ"א פ"א) כמה טב לההוא גופא לידבק בארעא ולא יהי' לו קיומא כו' וסיים שם אם לצדיקיא כך לחייביא על אחת כמה וכמה ע"ש הרי להדיא דק"ו לחייביא:

ומה שטען שאין לו קרובים הרי אדרבה הו"ל כמת מצוה והגע עצמך אם התירה תורה לכה"ג ונזיר ועושה פסח לטמאות למת מצוה וא"כ ודאי הי' חוב קדוש על הח"ק להשתדל ולהביאו לקבורה וע' רמב"ם בה' זכי' (פי"א) דאסור להניחו בלא קבורה כל שאין לו קרובים ומוטל על הצבור ומבואר בש"ס דמו"ק ודף כ"ז:) ובשו"ע יו"ד דהיכא דאיכא חבורה הכל מוטל על החבורה ע"ש וע' עוד בירושלמי נזיר שם כשם שמטמא למת מטה כך מטמא לאבר ממת מצוה ע"ש:

ולא עוד אלא דאפי' אם הי' מסכים בחיים שלא לקברו הא קיי"ל דהאומר אל תקברוני אין שומעין לו וע' רמב"ם ה' אבל (פי"ב ה"א) שכ' אם צוה שלא יקבור אין שומעין לו שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו וע' לח"מ שם שהקשה דהא בגמ' היא איבעיא אי משום בזיונא אי משום כפרה וא"כ הו"ל לרמב"ם ז"ל לפרש הטעם משום ספק ותירץ בזה דעיקר הספק הוא רק למאן דס"ל קבורה דרבנן אבל לדידן דקיי"ל דקבורה דאוריתא ואית בי' משום עשה ול"ת א"כ ממילא אין שומעין לו לבטל עשה ול"ת ע"ש וע"ע בתשו' הרדב"ז ח"ב (סי' תש"פ) שכ' דאע"ג דלא נפשטה בעיין אי קבורה משום בזיונא אי משום כפרה מ"מ חייבין כל ישראל לקבור מתיהן מן התורה וכ' וז"ל וא"ת א"כ מאי נפ"מ מאי דקמיבעיא לן אי משום בזיונא או משום כפרה וי"ל דאי אמרינן משום כפרה ואמר אל תקברוני קוברין אותו ואין לו כפרה כיון שהוא לא רצה בו ע"ש שדקדק כן מלשון רש"י ז"ל וכ' דכ"ט שלא הביא הרי"ף ז"ל איבעיא זו ע"ש. ולפי דברי הרדב"ז ז"ל אלו מיושב שפיר לשון הרמב"ם ז"ל שלא כתב דספק הוא וכ' בפשיטות דאין שומעין לו משום שהקבורה מצוה וז"פ:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה