שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן עד · ג
והנה בש"ס דבכורות (מ"ה ע"א) מצינו מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך ובדקו ומצאו בה רנ"ב אברים כו' וא"כ מבואר לכאורה דמותר לנוול ללמוד חכמת ניתוח האברים וכמדומני שכבר תלו עצמם המקילים בברייתא זו ואכן באמת כבר העיר מש"ס זה הגאון חת"ס ז"ל בתשו' (סי' של"ו) והקשה לפי דרכו שחידש שם דאם ינתחו המת לצורך לימוד חכמת הרפואה יש בו מלבד איסור ניוול גם איסור משום הנאה דמת אסור בהנאה והקשה מהא דתלמידי ר"י הנ"ל ותי' בפשיטות דעכו"ם הי' וקיי"ל דמת עכו"ם חותר בהנאה ע"ש:
ומעתה נ"ל ליישב דלא תקשה גם מהא דאסור לנוול המת דהנה זה ודאי דניוול המת אסור מדאוריתא כדמוכח מהא דחולין (י"א ע"ב) דקאמר וכ"ת דבדקינן לי' והא קמינוול ויליף התם מרוצח דאזלינן בתר רובא א"כ מוכרח דאיסור ניזול מה"ת והיינו ע"כ מקרא דלא תלין דכתיב כי קללת אלקים תלוי ומבואר בגח' דהיינו משום דהו"ל בזיון שהרי כל לכבודו לית בי' משום מלין מתו וכמבואר בגמ' סנהדרין (מ"ז ע"א) ובפוסקים:
ומעתה נראה דדין זה דניוול במת עכו"ם יהי' תליא במחלוקת רש"י ורמב"ן ז"ל דהנה רש"י ז"ל בפ' תצא שם כתב וז"ל כי קללת אלקים תלוי זלזולו של מלך הוא שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו כו' והרמב"ן ז"ל כ' שם וז"ל איננו כאשר חשב הרב בישראל שנקראו בנים למקום כו' ע"ש הנה מבואר בזה מחלוקת רש"י והרמב"ן ז"ל אי הא דקללת אלקים תלוי קאי אישראל דוקא או אפי' אעכו"ם:
והנה נ"ל להביא ראי' מהירושלמי כשיטת רש"י ז"ל דבירושלמי נזיר (פ"ז ה"א) אמרינן אית דבעי מישמעינה דכהן גדול מוזהר אקבורת מת מצוה מן הדא דכתיב בקרא דקבר תקברנו כי קללת אלקים תלוי ודרשינן את שהוא מוזהר על קללת השם מוזהר הוא על מת מצוה ופריך הרי עכו"ם שהן מוזהרים על ברכת השם ואינה מזהרין על מת מצוה ומשני אלו שמיתתן בתלי' יצא זה שמיתתו בסייף ול"ה בכלל מקרא זה דכי קללת אלקים תלוי כו' ע"ש הרי להדיא דעכו"ם אינו מוזהר כלל אקרא זה דכי קללת אלקים תלוי ולא קאי כלל אעכו"ם כיון דמיתתו בסייף והיינו כשי' רש"י ז"ל הנ"ל:
וא"כ ממילא נם לענין ניוול המת כן דאין מוזהרין אעכו"ם כיון דאינו בכלל דכי קללת אלקים תלוי וא"כ שפיר ניחא הא דתלמידי ר"י ששלקוה כיון דבמת עכו"ם מיירי וכנ"ל:
ויש להוסיף עוד דיהי' דין זה תליא בפלוגתא לענין אי עכו"ם מטמאים לפמ"ש הרמב"ן ז"ל להביא ראי' דשייך אפי' בעכו"ם איסור דלא תלין מהא דהוריד יהושע למלכי עכו"ם וע' מהרש"א בסנהדרין מ"ש ליישב דהתם הטעם משום ולא תטמא את אדמתך עיי"ש וא"כ היינו דוקא למ"ד דקברי עכו"ם מטמאים אבל למ"ד דאין מטמאין א"כ ע"כ דעיקר הטעם משום קללת אלקים תלוי וא"כ מוכרח דשייך בעכו"ם:
וע' בגמ' יבמות (ס"א פ"א) תרי אוקימתא לענין אי עכו"ם מטמאים עכ"פ במגע ומשא ע"ש ודו"ק: