שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן עד · ב
והנה מדברי המג"א בה' שבת (סי' ש"ל) בדין דמקרעין בטן יולדת שמתה להוציא הולד דשמא יחי' ואף דזה חשיב ניוול וכמבואר בהדיא בגמ' דעירוכין (ז' ע"א) יש ללמוד לכאורה דכל היכי דאיכא לפנינו אפי' ספק פקו"נ רשאין לנוול ואכן באמת אין ראי' משם דהא מבואר בגמ' סנהדרין (מ"ח ע"א) דלגבי יורשיו אחולי אחיל המת בזיונו וכן הלכה בשו"ע יו"ד (ס' שנ"ו) וא"כ גם כאן כיון דטובת הולד הוא אחולי אחלה לבזיונה ולית כאן משום ניוול ולכאורה הי' מקום להעיר בזה מש"ס דב"ב (קנ"ד ע"א) בהא דאמרינן התם במעשה באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן הי' ובאו ושאלו את ר"ע מהו לבודקו וא"ל אי אתם רשאים לנוולו ואמרינן בגמ' התם אי אמרת בשלמא בני משפחה קא מערמרי משו"ה אשתיקו כו' ואמאי לא נימא דאדרבה לגבי יורשים מחיל בזיונו וע"כ דשאני הא דסנהדרין דאיכא ודאי טובה ליורשים משא"כ כאן דהוא רק ספק וא"כ גם בהא דיולדת דהוא רק ספק פקו"נ דשמא לא יחי' הולד מהיכי תיתי דמחיל ואכן באמת אין ראי' מהתם דהתם הי' רק טובת ממון משא"כ ספק לענין הצלת נפש י"ל ודאי דאחיל ועוד שכ"כ השיטה מקובצת (ב"ב שם) דהתם רק לפנים משוה"ד חייבים היורשים לוותר לכבוד המת על ממונם וא"כ ביולדת דהוא לענין פקו"נ ל"ש זה וע"ע בתשו' מהרי"ט (סי' צ"ז) ובתשו' רמ"א (סי' מ') לענין הא דולד ושו"ר בהגהות לס' האשכול (בה' מילה) שהביא תשו' הגאון ר' קאפיל האבד"ק ווארמס ז"ל לאיסורא אפי' היכי דאיכא פקו"נ והעיר קצת מהא דיולדת וע"ש מ"ש בזה משי' רש"י ב"ק (ס' ע"ב) דאסור להציל עצמו מסכנה בממון חבירו ואפי' ישלם לבסוף וע' חו"מ (סי' שנ"ט):