שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ע · ג
ועמ"ש לפרש במשנה דפסחים (ס"ו ע"א) דקא"ל ר"א לר"ע עקיבא עקרת מה שכתוב בתורה במועדו ואפי' בשבת דהא דמדייק עקיבא דוקא היינו ע"פ המשנה דנזיר (נ"ו ע"ב) דאר"ע דנתי לפני ה"א מה אם עצם כשעורה כו' וא"ל ר"א דאין דנין ק"ו מהלכה והנה במועדו י"ל דקאי אטומאה דוקא ואך דע"ז קשיא דהא טומאה ילפינן מקראי אחרינא וכמבואר בסוגיין דפסחים שם (ס"ז ע"א) ואך דעדיין י"ל דאיצטרך כדי שנילף טומאת התהום דמרצה בתמיד בג"ש דבמועדו מפסח וכש"ס דפסחים (פ"א ע"ב) ואכן בגמ' שם אמרינן דהא דלא יליף טומאת התהום בתמיד מק"ו דפסח הוא משום האי טעמא דאין דנין ק"ו מהלכה ע"ש וזה"ש ר"א לר"ע עקיבא עקרת מ"ש בתורה במועדו ואפי' בשבת דהיינו דכיון דאתה ס"ל דנין ק"ו מהלכה וא"כ לא איצטרך במועדו אטומאה כלל רק אשבת את"ד:
אם כי ראיתי להאו"ח ז"ל שכ' ג"כ כעין זה אבל לדעתי לא יתכן כאן לומר כלל דכיון במה שא"ל עקיבא לדברי ר"ע שדן לפניו במקום אחר משום דהלכה הראשונה שדן ר"ע לפני ר"א היתה הלכה זו לענין פסח דוחה שבת שכן למדנו מהירושלמי פסחים (פ"ו ה"ג) שלש עשרה שנה עשה ר"ע נכנס אצל ר"א ולא הי' יודע בו וזו היא תחילת תשובתו הראשונה לפני ר"א וא"ל ר"י הלא זה העם אשר מאסת בו צא נא עתה והלחם בו ע"כ הרי להדיא דר"א לא שמע עד עתה שום הלכה מר"ע וא"כ א"א כאן לפרש כלל דקאי אהא דדן לפניו בדין דעצם כשעורה:
ומלבד זה יש להעיר עוד מד' התוס' ר"ה (ט' ע"א) דגם ר"ע ס"ל הא דאין דנין ק"ו מהלכה ומד' התוס' פסחים שם ובדף (ע"ז ע"א) לענין משמעות דמועדו ודו"ק:
ידידו אוהבו: