שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן סח · ד
ואמנם כ"ז ניחא רק אי אמרינן דמוצא שפתיך לאפריש ולא אקריב וכי תדור דכתיב גבי' לא תאחר לאמר ולא אפריש:
אבל אי אמרינן איפכא דכי תדור לאפריש ולא אקריב הדרא קו' השאג"א ז"ל לדוכתא דמאי אמרת לא תאחר קאי רק לענין צדקה וקדשי ב"ה א"כ קרא דלה' אלקיך לרבות קרבנות ל"ל דל"ל לענין חיוב עשה דהא בהאי קרא לא כתיב עשה כלל דחיוב עשה נלמד מקרא דמוצא שפתיך:
וע"כ תי' הנ"ל לא אתיא רק אי אמרינן דכי תדור לאמר ולא אפריש ומוצא שפתיך לאפריש ולא אקריב וכנ"ל:
ואולם לפי"ז תקשה קו' אחרת דהא בקרא דכי תדור כתיב מעמך ובגמ' דרשינן מעמך פרט ליורש והרי בקידושין (י"ג) מבואר דהיינו רק כשהפרישו אביו מחיים דהא שיעבודא לאו דאורייתא וא"כ ע"כ קרא דכי תדור להיכי דאפריש ולא אקריב והדקו"ל דל"ל קרא דאותו הא ע"כ אין הזבח נפסל מדאיתא בבל תאחר דהא ברגל ראשון כבר עבר אעשה:
ואכן אי אמרינן דאשה חייבת בבל תאחר א"ש ממילא הקו' הנ"ל דהא בעשה דובאת שמה פטורות דהוי מעשהז"ג וממילא אין הזבח נפסל ברגל ראשון ואיכא לאוקמא גבייהו בל תאחר ואיצטריך קרא דאותו למילף דגם מאחר נדרו אינו בבל ירצה, ול"צ לתי' הנ"ל:
ואמנם לפי"ז יש ראי' מזה דאשה חייבת בבל תאחר ומאי קמבעיא לי' לר"ז:
ולהכי מקדים הש"ס איבעיא דר"ז לענין יורש קודם האיבעיא לענין אשה דהא בהא תליא דאי אמרינן דיורש אינו בבל תאחר ולא דרשינן מעמך פרט ליורש שוב לפי"ז אפשר לומר דכי תדור היכי דאמר ולא אפריש ולהכי איצטריך קרא דאותו וכנ"ל ושפיר נוכל לומר דאשה אינה בבל תאחר, ואמנם אי אמרינן דדרשינן מעמך ע"כ כי תדור היכי דאפריש כבר ול"ל קרא דאותו וע"כ דנשים חייבות בבל תאחר: