שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן סח
לח"א יחי'.
ע"ד קושיתו בסוגיא דשבת (קל"א ע"א) בהא דאר"א מכשירי שופר ומילה דוחה שבת ויליף לה מקראי יתירי ומפרש התם בגמ' דממצה ליכא למיגמר משום דמה למצה שכן נוהגת בנשים כבאנשים ע"ש וע"ז הקשה מהש"ס דפסחים (מ"ג ע"ב) דאיצטריך לר"א היקשא דמצה לחמץ בקרא דלא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות. דנשים חייבות במצה ע"ש ול"ל לר"א האי קרא הא לדידי' איכא ילפותא אחריתא דנשים חייבות במצה דאל"כ ל"ל קראי למכשירי שופר ומילה שדוחין שבת נילף ממצה וע"כ משום דמה למצה שכן נוהגת בנשים וא"כ ע"כ דנשים חייבות במצה ול"ל היקשא:
תשובה
א
בש"ס דקידושין (ל"ז ע"ב) אמרינן דמשו"ה מ"ע שהז"ג נשים פטורות משום דהוי מצה והקהל שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין. והנה בש"פ דשבת (שם קל"א) ילפינן דמכשירי מצה דוחין שבת מגז"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות. ומבואר בסוגיא דפסחים (מ"ג שם) דלר"א איצטריך קרא דכל מחמצת לרבויי נשים לאיסור חמץ כי היכי דלא ניקש חמץ למצה לפטורא גם מחמץ והקשו התוס' שם דל"ל קרא תיפוק לי' דלחומרא מקשינן ותי' משום דהו"א דנשים פטורות ממצה מגז"ש דט"ו ט"ו מחה"ס והיקשא לפטור נשים גם מתמץ ולהכי איצטריך קרא ע"ש:
ועפי"ז מיושבת שפיר קו' דאי ל"ה כתיב קרא דלא תאכל וכו' לחייב נשים במצה הו"א דגז"ש דט"ו ט"ו מחה"ס אתי לפטור נשים ממצה ואי אמרת דלזה לא איצטריך קרא, משום דפטורות ממילא דהוי מעשהז"ג, ז"א דהא פטורא דמעשהז"ג הוא רק מטעם ב' כתובים והשתא הא ליכא שני כתובים ואיכא רק קרא דהקהל וס"ד למילף מצה מהקהל דנשים חייבות ולהכי אתי גז"ש לפטורא וא"כ ליכא קרא דמכשירי מצה דוחין שבת דהגז"ש הא איצטריך לפטור נשים ממצה והו"א דלעולם מכשירי מצה אין דוחין שבת ולהכי איצטריך קרא למכשירי שופר ומילה דדחי שבת דממצה ליכא למילף דהא במצה גופא ליכא קרא דדחי:
ולהכי כתיב קרא דלא תאכל וכו' לאקושי חמץ למצה דחייבות נשים במצה וממילא גז"ש דט"ו ט"ו אתי למכשירי מצה דדחי שבת וכיון דכתיב קרא דלא תאכל שפיר ידעינן מהיקשא דנשים חייבות:
ב
ואכן כל זה א"ש לפי הסוגיא דקידושין שם דאיכא רק שני כתובים דמצה והקהל ומשמחה נשים פטורות דאשה בעלה משמחה אבל למ"ד דנשים חייבת בשמחה ואליבי' מסיק שם הש"ס דאיכא ג' כתובין וממילא גם אי ליכא קרא במצה לחיובא אפ"ה לפטורא לא איצטריך גז"ש דממילא פטורות ככל מעשהז"ג דבאיכא ב' כתובין מלבד מצה וע"כ הגז"ש קאי למכשירי מצה דדוחין שבת והדקו"ל:
ובזה אמינא בדרך החידוד דר"א לשי' בזה דס"ל דאשה בעלה משמחה ול"ה שמחה בכלל ב' כתובים:
דבש"ס דזבחים (כ"ט ע"א) אמר ר"א כוף אזנך לשמוע וכו' אותו בזבח הוא מדבר ואינו מדבר בכהן ובן עזאי ס"ל דאותו לדרשא דאין מאחר נדרו בלא ירצה ופריך ולב"ע דאין מדבר בכהן מנ"ל ומשני דנפ"ל מדאחרים וכו' ע"ש ולכאורה תקשה ג"כ לר"א דמנ"ל דאותו אתיא דבזבח מדבר והא איצטריך לי' לרבן עזאי:
והנ"ל לתרץ דר"א לשי' בזה בהקדם גמ' דר"ה (ו' ע"ב) בעי ר"ז יורש מהו בבל תאחר וכו' בעי ר"ז אשה מה היא בבל תאחר וכו' ע"ש:
ובלימוד התלמידים אמרתי לפרש דהני תרתי דר"ז חדא תליא באידך:
ג
דהנה השאג"א ז"ל הקשה דל"ל קרא דאותו דאין הקרבן נפסל במאחר נדרו תיפוק לי' דהא ברגל א' עובר בעשה דובאת שמה והבאת שמה ולפי"ז ברגל ראשון כבר נפסל להרצאה דמה לי אם עובר בלאו או בעשה וכיון שכן איך יעבור על קרבן שנפסל בבל תאחר לאחר ג' רגלים:
והנראה בישוב קו' זו בהקדם הגמ' דר"ה שם דאמרינן מוצא שפתיך זו מ"ע תשמור זו מל"ת לה' אלקיך אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים בפיך זו צדקה והדר פריך ל"ל הני קראי תיפוק לי' עשה ובאת שם ול"ת מבל תאחר ומשני חד דאמר ולא אפריש וחד דאפריש ולא אקריב ע"ש:
ולפי"ז איכא כאן תרי קראי קרא דכי תדור נדר וכו' לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו מעמך וקרא דמוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקך נדבה וכו' חד היכי דאמר ולא אפריש ואידך היכי דאפריש ולא אקריב:
והנה זה ודאי דלאמר ולא אפריש לא איצטריך קרא דאותו דאין הזבח פסול דהא עדיין לא הפריש ומה נפסל וע"כ קרא רק להיכי דאפריש ולא אקריב:
וא"כ שפיר י"ל קו' השאג"א הנ"ל דקרא דמוצא שפתיך קאי היכי דאפריש ולא אקריב וקרא דכי תדור דכתיב בי' לא תאחר קאי היכי דאמר ולא אפריש דל"ש בי' אינו ראוי להרצאה ומשו"ה אית בי' לא תאחר אבל באפריש ולא אקריב הו"א דנפסל הזבח וה"ה דל"ש גבי' בל תאחר ואי דל"ל קרא דתשמור לל"ת הא הזבח נפסל כבר ברגל ראשון י"ל דתשמור קאי אקדשי ב"ה וצדקה דכתיבי בהאי קרא וקרא דה' אלקיך דמרבה קרבנות הוא רק לענין עשה דמוצא שפתיך ולהכי איצטריך קרא דאותו דאין הזבח נפסל:
ד
ואמנם כ"ז ניחא רק אי אמרינן דמוצא שפתיך לאפריש ולא אקריב וכי תדור דכתיב גבי' לא תאחר לאמר ולא אפריש:
אבל אי אמרינן איפכא דכי תדור לאפריש ולא אקריב הדרא קו' השאג"א ז"ל לדוכתא דמאי אמרת לא תאחר קאי רק לענין צדקה וקדשי ב"ה א"כ קרא דלה' אלקיך לרבות קרבנות ל"ל דל"ל לענין חיוב עשה דהא בהאי קרא לא כתיב עשה כלל דחיוב עשה נלמד מקרא דמוצא שפתיך:
וע"כ תי' הנ"ל לא אתיא רק אי אמרינן דכי תדור לאמר ולא אפריש ומוצא שפתיך לאפריש ולא אקריב וכנ"ל:
ואולם לפי"ז תקשה קו' אחרת דהא בקרא דכי תדור כתיב מעמך ובגמ' דרשינן מעמך פרט ליורש והרי בקידושין (י"ג) מבואר דהיינו רק כשהפרישו אביו מחיים דהא שיעבודא לאו דאורייתא וא"כ ע"כ קרא דכי תדור להיכי דאפריש ולא אקריב והדקו"ל דל"ל קרא דאותו הא ע"כ אין הזבח נפסל מדאיתא בבל תאחר דהא ברגל ראשון כבר עבר אעשה:
ואכן אי אמרינן דאשה חייבת בבל תאחר א"ש ממילא הקו' הנ"ל דהא בעשה דובאת שמה פטורות דהוי מעשהז"ג וממילא אין הזבח נפסל ברגל ראשון ואיכא לאוקמא גבייהו בל תאחר ואיצטריך קרא דאותו למילף דגם מאחר נדרו אינו בבל ירצה, ול"צ לתי' הנ"ל:
ואמנם לפי"ז יש ראי' מזה דאשה חייבת בבל תאחר ומאי קמבעיא לי' לר"ז:
ולהכי מקדים הש"ס איבעיא דר"ז לענין יורש קודם האיבעיא לענין אשה דהא בהא תליא דאי אמרינן דיורש אינו בבל תאחר ולא דרשינן מעמך פרט ליורש שוב לפי"ז אפשר לומר דכי תדור היכי דאמר ולא אפריש ולהכי איצטריך קרא דאותו וכנ"ל ושפיר נוכל לומר דאשה אינה בבל תאחר, ואמנם אי אמרינן דדרשינן מעמך ע"כ כי תדור היכי דאפריש כבר ול"ל קרא דאותו וע"כ דנשים חייבות בבל תאחר:
ה
העולה מדברינו אלה דאותו איצטריך רק אי אמרינן דמוצא שפתיך באפריש ולא אקריב אבל אי אמרינן דקאי היכי דאמר ולא אפריש ל"ל קרא דאותו דאין הזבח נפסל. ומעתה נראה לומר דזה תליא בפלו' דר"א ורבנן:
דבריש זבחים ר"א אומר אף האשם פסול שלא לשמו ובש"ס שם (ה' ע"א) פריך אם כשרים הם ירצו וכו' ומשני מצינו בבאים לאחר מיתה שכשרים ואינם מרצין ופריך אשם דלא אתי לאח"מ מא"ל לרבנן דס"ל גם באשם כשר ואינו מרצה ומשני מדכתיב מוצא שפתיך וכו' אשר נדרת לה' אלקיך נדבה קרי לי' נדר וקרי לי' נדבה אלא אם כמה שנדרת עשית יהא נדר וא"ל יהא נדבה ע"ש:
מבואר מזה דקרא לא איצטריך רק לאשם דלא אתי לאח"מ ועתו"ס שם ד"ה אשם וא"כ קשיא לר"א דס"ל דאף האשם פסול קרא דנדר ונדבה ל"ל:
ואכן אם נאמר דמוצא שפתיך היכי דאמר ולא אפריש יהי' א"ש שהרי התוס' דזבחים (ב' ע"ב) כ' וז"ל אע"ג דדרשינן להאי קרא דמוצא שפתיך לענין בל תאחר הכא דריש מפשטי' דקרא דקרי לנדר נדבה ע"ש:
ובסוגיין ר"ה (ו' ע"א) פריך הש"ס ומי מצית אמרת דאמר ולא אפריש והא נדבה כתיבא ומשני דאמר הרי עלי עולה ע"מ שאיני חייב באחריותה ופי' התוס' ז"ל דהרי עלי הוא כמו נדר ורוצה לעשותה נדבה כשמבאר בה דין נדבה שאינו מקבל עליו אחריות ע"ש:
ולפי"ז איצטריך שפיר נדר ונדבה דכתיבי בהאי קרא לגופה לענין בל תאחר ול"צ לאוקמא לענין של"ש. ואכן זה רק אי דרשינן מוצא שפתיך היכי דאמר ולא אפריש:
ומעתה שפיר ניחא קו' הנ"ל דמנ"ל לר"א לאוקמא קרא דאותו לענין דבזבח הוא מדבר ולא בכהן דילמא לכדב"ע דאין מאחר נדרו בלא ירצה דהא לר"א לשי' דפוסל אשם של"ש וע"כ קרא דמוצא שפתיך ונדר ונדבה לאמר ולא אפריש וכי תדור ולא תאחר לאפריש ולא אקריב וא"כ אי אמרינן דהזבח נפסל שוב אינו ראוי להרצאה מרגל ראשון והיכי משכח"ל לא תאחר וע"כ דאין הזבח נפסל וא"כ קרא דאותו דבזבח הוא מדבר ודו"ק:
וא"כ ע"כ מוכרח לומר דר"א ס"ל אשה בעלה משמחה דאי נימא לדידי' דאשה חייבה בשמחה חייבת ג"כ בבל תאחר וכדאיתא שם וא"כ שוב משכח"ל באשה ואיצטריך אותו לפסול הזבח ומנ"ל לדרשא דבזבח וכו' וע"כ דס"ל לר"א דפטורה משמחה והוי רק מצה והקהל ב' כתובים ואי ל"ה כתיב קרא במצה הו"א דגז"ש לפטור נשים ממצה ומכשירי מצה אינן דוחין וכנ"ל ולהכי איצטריכי כל הני קראי אליבא דר"א:
אוהבו: