אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן סז

סימן סו

להחו"ב. שנון ומפולפל מר אלעזר אסטפעלד שיחי' בסקאדל יצ"ו.

ע"ד פלפולו בדין פירות נחל איתן אם אסורין באכילה או אפי' בהנאה. וכבר חזו עיניו דברי הר"ש מקינון ז"ל בס' הכריתות (סוף שפר ג'), שכ' בפשיטות דאסורין ובפר"ח יו"ד ביאר הטעם משום לא תאכל כל תועבה וממילא לפ"מ דקיי"ל כר' אבהו דלא תאכל איסור הנאה נמי במשמע גם פירות נח"א אסורין בהנאה וכ"כ המנ"ח וע"ז הקשה כ' מסוגיין דפסחים (כ"ג ע"ב) דפריך הש"ס מאי איכא בין חזקי' לר"א ומשני לענין חולין שנשחטו בעזרה ע"ש והשתא הוי מצי לאשכוחי נפקותא לענין פירות נח"א דלר"א דלא תאכל איסור הנאה משמע אסורין בהנאה ולחזקי' מותרין עכ"ד:

תשובה

א

הנראה ליישב בזה לפי הש"ס דחולין (קט"ו פ"ב) דיליף שם איסור אכילה דבב"ח מגז"ש דקודש קודש ואיסור הנאה מק"ו מערלה שלא נעבדה בה עבירה ואסור בהנאה בב"ח שנעבדה בו עבירה לכ"ש ופריך הש"ס דא"כ ל"ל גז"ש לאיסור אכילה תיפוק לי' ג"כ מק"ו ומשני דאיכא למיפרך חוסם פי פרה ודש בה יוכיח דנעבדה עבירה והדישה מותרת אפי' באכילה ולהכי כתיב גז"ש לאיסור אכילה וממילא הנאה ילפינן בק"ו מערלה וליכא למיפרך מחוסם דמה לחוסם שכן לא נאסר אפי' באכילה ע"ש ברש"י ותוס' ז"ל:

וא"כ מיושב שפיר קו' דאי נימא דפירות נח"א אסורין באכילה מלא תאכל כל תועבה ממילא אסורין בהנאה אפי' לחזקי' מק"ו דערלה דהא נעבד בהם עבירה בשלמא אי ליכא קרא לאיסור אכילה איכא למיפרך מחוסם אבל אי אמרינן דנאסרו באכילה משום תועבה ממילא אסורין גם בהנאה לכו"ע:

וא"ל דנפ"מ בין חזקי' לר"א לענין מלקות בהנאה דאי מק"ו לחוד הא אין מזהירין מה"ד ואי מקרא דלא תאכל לר"א יש מלקות ז"א דהא בהנאה ליכא מלקות אפי' לר"א בלא"ה וכמ"ש הרמב"ם בהמא"ס (פ"ט) ועי' משל"מ (פ"ה מה' יסוה"ת) מ"ש בשי' התוס' ז"ל בזה:

ב

ואולם עוד מקום אחר ליישב קו' הנ"ל:

דהנה בעיקר הדין אי פירות נח"א אסורין משום תועבה נלפענ"ד דיהי' תליא בפלו' דרש"י ותוס' ז"ל שם בחולין (קט"ו) דפריך הש"ס חוסם פי פרה ודש בה ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא ומשני השתא מעשה שבת דחמירא מותרין הני לא כ"ש וכ' רש"י ז"ל דאף דבב"ח אסרינן מטעם תועבה היינו משום דקאכל איסורא גופא אבל כאן הא אינו אוכל החסימה דהוא האיסור אלא הפירות ובהם ל"ש תועבה והוי כמו מעשה שבת ע"ש ולפי"ז גם בפירות נח"א הא אינו אוכל החרישה והזריעה רק הפירות ובהם ל"ש תועבה ואתי בק"ו ממעשה שבת דמותרין ולא עוד אלא אפי' לר"י הסנדלר דס"ל דמעשה שבת אסורין הא מודה דמותרין בהנאה מדכתיב לכם וכש"ס דכתובות (ל"ד ע"א) וא"כ פירות נח"א בהנאה עכ"פ מותרין לכו"ע מק"ו דמעשה שבת:

ואכן התוס' ז"ל שם, בחולין מביאין גי' אחרת בקי' הגמ' מחוסם דקאי לענין הפרה עצמה וע"ז משני השתא לגבוה שרי להדיוט לא כ"ש והקשו ע"ז דא"כ הדישה תהי' אסורה מטעם תועבה דהא בזה ל"ש ק"ו מגבוה ותי' דבהדישה ל"ש כלל תועבה משום דלא תחסם האיסור משום הבהמה ולא משום הדישה ע"ש:

ולפי"ז בפירות נח"א דהאיסור בהחרישה והזריעה גופה שייך שפיר כל שתיעבתי ואסורין וא"כ בדבר זה מצינו פלו' דרש"י ותוס' ז"ל:

ומעתה נראה דרש"י ותוס' לשי' בזה דהנה יש להקשות בסוגיא דפסחים הנ"ל דפריך מאי איכא בין חזקי' לר"א ומשני חשנב"ע וברש"י ז"ל שם דהיינו דוקא אליבא דר"י דלר"מ דיליף מנבילה אין נפ"מ כלל ע"ש דהלא יוכל למצא נפקותא בין חזקי' לר"א בין אליבא דר"מ ובין אליבא דר"י:

דבש"ס דע"ז (ס"ו ע"א) בהא דתניא תבלין ב' וג' שמות והן מין אחד או מין ג' אסורין ומצטרפין פרכינן והא האי מין לחוד והאי מין לחוד וכו' ומסיק שם הא מני ר"מ הוא דתניא ר"י אומר משום ר"מ מנין לכל איסורין שבתורה שמצטרפין זע"ז שנאמר לא תאכל כל תועבה כל כתיעבתי לך ה"ה בבל תאכל ע"ש הרי דבין ר"מ ובין ר"י דרשי קרא זה לאיסורין שמצטרפין וא"כ איסורי הנאה שנצטרפו לר"א אסורין גם עכשו בהנאה דצירופן נלמד מלא תאכל דמשמע לדידי' גם איסור הנאה ולחזקי' י"ל כיון דאיסורין אחר שנצטרפו הוא רק מטעם תועבה אינו אסור עכשו רק באכילה וא"כ יש נפ"מ בין לר"מ ובין לר"י בין חזקי' לר"א:

ואכן בגמ' שם לעיל מינה אמר חזקי' דלכך תבלין מצטרפין משום דראויין למתק בהן הקדירה ופירש"י ז"ל דחזקי' ל"ל קרא דתועבה לענין צירוף וא"כ לפירש"י ז"ל שוב ל"ל דנפ"מ בין חזקי' לר"א לענין איסורי הנאה שנצטרפו דלחזקי' דלא תאכל משמע רק איסור אכילה מותרין עכשו בהנאה דהא חזקי' ל"ל כלל קרא דלא תאכל כל תועבה לענין צירוף:

ואולם התוס' ז"ל פירשו שם דגם חזקי' ס"ל כר"י ור"מ דצירוף נלמד מלא תאכל ומחלק רק בין כשהאיסורים בעין ע"ש וא"כ הדקו"ל דלימא נפ"מ לענין צירוף וכנ"ל ולדעתם ע"כ מוכרח לתרץ כד' התוס' ב"ב (ה' ע"ב) ד"ה ואפי' שכ' דאין להביא ראי' מדקאמר מאי ביניהו וכו' דבכמה מקומות יכול למצא איכא ביניהו טובא ואינו חושב אלא דבר אחד או שנים ע"ש ולא כד' הרא"ש (פ"ב דמציעא) דאיכא ביניהו הוא דוקא:

והוא אשר אמרנו דרש"י ותוס' ז"ל לשי' בזה דלשי' רש"י ז"ל דחזקי' ל"ל ילפותא דצירוף מלא תאכל א"כ ל"ל נפקותא בין חזקי' לר"א לענין צירוף ושפיר ס"ל דא"ב דוקא כשי' הרא"ש הנ"ל וא"כ ק' דמדוע ל"ק נפקותא מפירות נח"א ומשו"ה ס"ל דמותרין מקו"ח דמעשה שבת דל"ש בדידהו תועבה אבל להתוס' ז"ל ע"כ מוכרח דא"ב ל"ד ולפיכך ס"ל דאסורין:

ובעיקר הקו' הנ"ל מע"ז יש מקום לדחות דאפשר שכיון דגלי קרא דאיסורי הנאה מצטרפין ממילא באיסורייהו קיימי גם לענין הנאה וע"ע בתוס' פסחים שם במה שהקשו מחמץ נוקשה ע"ש:

ג

והנה ראיתי להמנ"ח (במצוה תקל"א) שהביא שי' הר"ש מקינון והפר"ח הנ"ל והקשה עליהם מש"ס מכות (כ"ב ע"א) לענין יש חורש דפריך שם ולחשוב נמי הזורע בנחל איתן והלא כיון דהפירות נאסרים א"כ הו"ל מקלקל ואינו חייב משום יו"ט ואכתי לא יהי' אפושי לאוי עכ"ק:

ולדידי נראה ליישב קו' בהקדם דיוק בלשון הש"ס דפריך וליחשוב נמי הזורע בנח"א ואזהרתי' מהכא דכתיב לא יעבד בו ולא יזרע והי' מספיק להביא רק קרא דלא יזרע לחוד:

ואכן בגמ' אמרינן שם דמחפה היינו זורע דאית בי' חרישה וזריעה והרי חרישה ילפינן מלא יעבד וזריעה מלא יזרע והשעה"מ בה' רוצח חקר לומר דבחורש וזורע כאחד עובר משום תרי לאוי ואמטו להכי מדייק הש"ס ולחשוב הזורע בנח"א ואזהרתי' מדכתיב לא יעבד ולא יזרע וא"כ במחפה חייב משום שניהם וממילא אף דלא יתחייב משום יו"ט אכתי יהי' אפושי לאוי דביו"ט הא ליכא רק לאו א' דאין חילוק מלאכות ליו"ט כמבואר שם בגמ' משא"כ בנח"א יתחייב שתים:

ד

ובזה א"ש ג"כ ליישב קו' העולם בהא דמכות הנ"ל מש"ס, דפסחים (מ"ז ע"ב) דפרכינן אי אמרינן הואיל לא ליחייב מחרישה ביו"ט הואיל וחזי לכיסוי דם צפור ומשני שם במתונתא והיינו קרקע לחה דל"ת לכיסוי וא"כ מאי פריך דלחשוב נמי נח"א הא נח"א היינו קשה וא"כ הא לא יחייב משום יו"ט:

ולפי הנ"ל לק"מ דאעפ"כ יה' אפושי לאוי דבנח"א יתחייב שתים משום חורש ומשום זורע:

ה

ולפי דברינו אלה יש מקום לבאר דברי הירושלמי סוטה (פ"ט ה"ה) דפריך תמן תנינן יש חורש תלם אחד וכו' ר"ה בעי נתני החורש מקום עריפתה של עגלה הרי תשעה וכו' ע"ש והלשון תמוה דאמאי ל"ק נח"א וכלשון הש"ס דידן ואדרבא הא מצינו בש"ס ב"ק (י"ג ע"ב) בהא דפריך חייב מבעי' לי' ואמאי תני חב ומשני האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא ע"ש הרי דלשון הירו' הוא יותר בקיצור מתלמודא דילן:

ולפי הנ"ל א"ש דהנה בעיקר הקו' הנ"ל מהא דמתונתא דאי מיירי בנח"א לא ליחייב משום יו"ט לכאורה לק"מ דהא תנינן במשנה דסוטה (מ"ה ע"ב) איתן כמשמעו קשה אע"פ שאינו איתן כשר ע"ש דאיתן הוא רק למצוה וא"כ שפיר ק' קו' הש"ס דלחשוב הזורע במקום עריפת העגלה ומיירי שערפוה במקום שאינו איתן ויהי' בו משום עבודה בנח"א וגם משום יו"ט דהא ל"ח לכיסוי דמיירי שפיר במתונתא ואך עיקר הקו' הוא רק על לשון הש"ס דפריך מהזורע בנחל איתן ואיתן הא משמעו קשה ואולם הלא כבר תירצנו דבזורע דהיינו מחפה איכא תרתי משום לא יעבד ומשום לא יזרע וכדמסיים הש"ס שם ואזהרתי' מהכא וכו' אבל הירו' דפריך דליתני החורש וכו' והיינו דקאי דמחפה ל"ה זורע וא"כ אינו חייב רק א' משום לא יעבד ומשו"ה ל"ק לי' כלל מנח"א דהא בקרקע קשה יחסר יו"ט ול"ה אפושי לאוי ולפיכך מקשה דליתני החורש במקום עריפתה של עגלה כלומר דמשכח"ל שערף העגלה בקרקע לחה וחרש בה דשפיר יתחייב משום יי"ט ומשום חורש. ודו"ק:

ו

והנה לפי"ז הי' לכאורה מקום להוכיח דין פירות נח"א דמותרין עכ"פ מד' הירושלמי דפריך מחורש דל"ה רק לאו א' וא"כ אי הפירות אסורין הו"ל מקלקל ולא יתחייב משום יו"ט ולא יוסיף מידי וכקו' המנ"ת הנ"ל:

ואולם מלבד מה שדחה המנ"ח ז"ל שם בעצמו סברא זו דבזה ל"ה מקלקל י"ל עוד דהא בסוגיין דמכות פריך וליחשוב נמי שבועה שלא אחרוש ביו"ט ומשני מושבע ועומד מהר סיני הוא ע"ש והיינו דבזה שיוסיף שבועה יחסר יו"ט ול"ה אפושי לאוי וא"כ פריך שפיר דליתני החורש בנח"א ובאמת לא ליתני יו"ט ויחשוב שבועה במקומו ושפיר יהי' אפושי לאוי:

ידידו:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה