אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן סו

סימן סה

כבוד ידידנו הרב הה"ג חריף עצום חו"ע וכו' כש"ת מהור"ר צבי הירש שליטא

האבד"ק אדזיוואל יצ"ו.

מכתבו הגיעני וע"ד מה שפלפל ליישב קו' המדרש תלפיות לר"ל דס"ל בש"ס דיומא (ע"ד ע"א) דר"ש מותר מה"ת מהא דאיתא במדרש דחוה לקחה כזית מעה"ד וחלקה אותו לאדה"ר וכל הבריות וא"כ הי' ח"ש ומדוע נתחייב אדה"ר מיפה ע"ז וכת"ה דן בזה לתרץ משום דעה"ד כתיב בי' לא תאכל וקיי"ל כר"א דאחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע והרי מודה ר"ל באיה"נ דח"ש אסור מה"ת וכמבואר בירושלמי תרומות (פ' ו') עכ"ד:

תשובה

א

המהרי"ל ז"ל בתשו' (סי' קס"א) כ' שם באמצע התשובה דלא תאכל הנאמר קודם מ"ת לא משמע איסור הנאה שהרי עיקר הלימוד דר"א הוא מדכתיב בנבילה לגר אשר בשעריך וזה לא נאמר קודם מ"ת עכ"ד ז"ל וא"כ ממילא גם לא תאכל דעה"ד לא משמע איה"נ לר"ל:

ובזה אמרתי ע"ד החידוד לפרש המדרש וישב (פ' פ"ז) אמר יוסף אדה"ר על מצוה קלה נצטוה ועבר ונטרד מג"ע ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת ע"ש והיינו דהא בהא תליא:

דהנה בעיקר הדין דמהרי"ל ז"ל דלא תאכל דכתיב קודם מ"ת לא משמע איה"נ כיון דילפינן מקרא דאחר מ"ת יש להעיר מש"ס דסנהדרין (נ"ו ע"ב) אדה"ר נצטווה על ג"ע דכתיב ויצו ה"א על האדם לאמר לאמר זה ג"ע שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו וכ' התוס' ז"ל אע"ג דהאי קרא במחזיר גרושתו כתיב וב"נ לא הוזהרו בה מ"מ מייתי ראי' דבלשון לאמר גם ג"ע בכלל ע"ש:

וא"כ גם הכא בנ"ד כיון דילפינן מנבילה דבלשון לא תאכל גם איה"נ בכלל ממילא ילפינן גם על אדה"ר כמו גבי לאמר:

וזהו כונת המדרש דיוסף הביא ראי' דב"נ הוזהרו על ג"ע דהרי אדה"ר נטרד מג"ע בחטא דעה"ד אף דלא אכל רק ח"ש וע"כ משום דהוי איה"נ מחמת דילפינן מלא תאכל דלאחר מ"ת וממילא ילפינן גם מלאמר דלאחר מ"ת דג"ע נאסר לב"נ ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת:

ב

וע"פ הקדמה זו יש לפרש ג"כ מדרש תמוה (בפ' וישב) שם וחטאתי לאלקים וחטאתי לה' אין כתיב כאן אלא לאלקים לאלקים איני עושה את הדבר הרע הזה והוא פלא:

והנראה בזה דהנה הי' אפשר להביא ראי' דהעה"ד הי' מותר בהנאה ע"פ קו' הרמ"ע מפאנו ז"ל שהקשה בהא דאחז"ל דאדה"ר נענש במיעוט המאורות דהא אין אדם מת ומשלם דקלב"מ והמג"א ז"ל תי' בזה דמדאגבהי' קניא מתחייב בנפשו ל"ה עד דאכל והרי השיטה מקובצת בכתובות (ל"א) פי' דמה"ט האוכל תרומת חמץ בפסח פטור מתשלומין ול"א מדאגבהי' קניא וכו' משום דחמץ אסור בהנאה ע"ש ומעתה מוכרח דעה"ד הי' מותר בהנאה מדאמרינן בי' מדאגבהי':

ואכן המג"א ז"ל שם תי' עוד תי' אחר בזה דמיעוט המאורות הי' מטעם קנס ובקנס קיי"ל דמת ומשלם וא"כ שוב אין ראי' להיתר הנאה:

ונראה דזה יהי' תליא בפלו' דתנאי בש"ס סנהדרין (נ"ו שם) ויצו אלו הדינין ר"י תני אלקים זו דיין ופריך והא במרה נצטוו אדינין ומשני לא נצרכא אלא לדיני קנסות וכו' ופירש"י ז"ל דבמרה הוסיפו דיני קנסות דב"נ לא הוזהרו ע"ז דכיון דילפינן מויצו גמרינן מאשר יצוה והתם צדקה ומשפט כתיב ולא קנסות ע"ש:

ומבואר מזה דמ"ד דדינין ילפינן מויצו ב"נ לא נזהרו אקנסות כלל וא"כ מוכרח לתרץ כתי' הראשון משום דאגבהי' קניא וע"כ דמותר בהנאה ואכן כ"ז אי ילפינן מויצו אבל אי ילפינן מקרא דאלקים שפיר אמרינן דגם אקנסות נצטוו וכמבואר בזה בתשו' רמ"א (סי' י') ע"ש:

ומדויקים שפיר ד' המדרש שאמר לאלקים אינו עושה הדבר הרע הזה דכיון דכתיב אלקים וא"כ הוזהרו אקנסות ול"ק קו' הרמ"ע מפאני ז"ל ושפיר י"ל ואסור בהנאה מקרא דלאחר מ"ת ולאמר קאי אג"ע ולהכי אינו עושה וכו':

ג

ואפשר בזה להמתיק ד' הש"ס דסנהדרין (ק"ח ע"א) שלא נחתם גז"ד של דור המבול אלא על הגזל דהנה דור המבול השחיתו דרכם בג"פ והאיסור מדכתיב לאמר וע"ז תקשה קו' התוס' ז"ל דהא זה נאמר לאחר מ"ת וב"נ לא הוזהרו בזה ואכן מצינו הוכחה דילפינן מאחר מ"ת מדנפנש אדה"ר על ח"ש דעה"ד וע"כ משום דעה"ד אסור בהנאה והיינו מטעמא דלא תאכל איסור הנאה במשמע דילפינן מנבילה וכנ"ל אף דהוי אחר מ"ת:

ואולם ע"ז י"ל דלעולם לא ילפינן מאחר מ"ת ועה"ד מותר בהנאה דלא ילפינן מנבילה והא דנענש אדה"ר על ח"ש הוא משום דח"ש נאסר לאדה"ר דשיעורין לא נאמרו לב"נ וכשי' הרמב"ם ז"ל (פ"ט ממלכים). והנה בירושלמי סנהדרין (פ' ט') איתא כי מלאה הארץ חמס היינו פחות מש"פ ע"ש ומבואר בסמ"ע (סי' שנ"ט סק"ב) דהא דב"נ נהרג אפחות מש"פ היינו משום לא נאמרו שיעורין לב"נ וכ"ה בסי' (ש"ס סק"ח) ותיו"ט (פ"א דחלה) בזה:

וממילא א"ש דהרי על הא דהשחתה הי' אפשר לומר דלאמר לא משמע ג"ע והא דעה"ד הי' משום דשיעורין לא נאמרו לב"נ וא"כ ל"ה אפשר לגזור דינם אבל כיון שחטאו גם בגזל דפחות מש"פ אז נחתם גז"ד בממנ"פ:

ידידו דו"ש:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה