שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן סב · ב
אבל באמת נראה להצריכו גט משום תקנתא דידה כדי שתדון כפנוי' וכ"ה בתה"ד בפסקים (סי' רנ"ו) דנוהגים באושטרייך לזכות לה גט כשירצה לישא משום דבודאי מזנה היא מוטב שתזנה פנוי' ולא אשת איש ע"ש:
והאמנם דבתשו' פמ"א (סי' מ"ב) הביא בשם הגאון מוה"ר גבריאל זצ"ל שהקשה על הא דאמרינן דהגט זכות היא לה כדי שתדון כפנוי' והא אדרבא אמרינן בש"ס דנדרים דניחא באיסור דמים גנובים ימתקו ע"ש דהגאון בעל פמ"א ז"ל השיב לו דמסקנת הש"ס בנדרים אינו כן:
אבל לענד"נ דבמחכ"ה הקו' מעיקרא ליתא דודאי לא תעלה על הדעת דזה יחשב לה לזכות בשביל שתטעום טעמא דאיסורא עיקר הזכות הוא רק שתנצל מאיסור ול"א סברא זו רק גבי נכרי שאינו מצוה במצות ע' כתובות (י"א ע"א) וכבר הרגיש בסברא זו גם כת"ה:
וגדולה מזו כתב הרשב"א בחי' בקידושין (כ"ג) דאף דקיי"ל דאם אמר אי אפשי בזכות זה אין זכין לו בע"כ היינו דוקא בזכות דממון דבאמת אין זה זכות ורק שנפשו של אדם מחמדתו אבל בזכות דמצוה זכין לו בע"כ ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד דמזכין לה הגט שלא בפני' משום תקנתא דידה, ומה גם לפי דברי הד"מ שהבאתי דבמקום שנהגו ביבום מזכין לה גט משום צרתה: