שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן סב
כבוד ידידי הרב הגאון החו"ב חו"ע כש"ת מוה"ר יוסף שליט"א האבד"ק קניאז ברוסיא.
בדבר השאלה בהאשה ששמה חי' ושם אבי' לא נודע שברחה מבית בעלה אביגדור לבית עכו"ם ואחרי כמה הפצרות היא באחת שרצונה להמיר דתה ר"ל ואח"ז היתה כשנתים בבית העכו"ם ועתה לא נודעו עקבותי' והבעל יבקש מזור לנפשו כי עוד טרם זכה לבנים מה דינו:
תשובה
א
בנדון זה עלינו לבאר ג' עיקרם הא' אם גס בכה"ג שייך החרם דר"ג מאוה"ג ז"ל וצריכים לזכות להגט, הב' אם יכולים לזכות עתה גט עבורה, הג' אם יכשר הגט אף אם לא יכתבו בו שם בי':
והנה אם גם בנ"ד שייך חרם דר"ג ז"ל דין זה מפורש ברמ"א אה"ע (סי' א') וז"ל מי שהמירה אשתו מזכה לה גט פ"י אחר ונושא אחרת וכן נוהגין בקצת מקומות ובמקום שאין מנהג אין להחמיר ומותר לישא אחרת בלא גירושי הראשונה עכ"ל:
וע' בח"מ שם דהטעם דמזכה לה גט הוא כדי שלא יעבור הבעל על החרם דר"ג ז"ל הרי דמוכח לכאורה מד' הרמ"א ז"ל דגם במומרת גזר ר"ג ז"ל:
ואכן ברמ"א לקמן (סי' קט"ו ס"ד) מבואר דהיכי דמצוה לגרשה ל"ש החרם דרגמ"ה, וע' בפת"ש (סי' א' סקט"ז) במ"ש לחלק בין היכי שמצוה לגרשה ולא פשעה כגון שהתה עמו עשר שנים דאז חל החרם ולכך מדמה שם הרמ"א ז"ל לנשתטית ובין היכי שפשעה דלא גזר רגמ"ה כלל:
ונראה להביא ראי' לזה מגמ' זבחים (י"ב ע"ב) אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר בו הואיל ונדחה ידחה אתמר נמי אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה וצריכי דאי אשמעינן קמייתא משום דהוא דחי נפשי' בידים כו' ואי אשמעינן הכא משום דאין בידו לחזור כו' ע"ש:
וא"כ מעתה שפיר מדמה הרמ"א ז"ל שהתה עשר שנים ונשתטית דהיא אין בידה לחזור אבל לא דחיא נפשה משא"כ מומרת דאית בה תרתי לגריעותא דהיא דחיא נפשה בידים וגם אין בידה לחזור דהא אסורה על בעלה וכמבואר (בסי' ז') דמומרת ברצון נאסרה דודאי זינתה ע"ש א"כ ודאי הוי גרועה יותר מנשתטית ולא תיקן בזה הגרמ"ה כלל:
ומבואר עוד בד"מ (סי' א') דהא דמזכין לה גט במומרת הוא לאו משום גזרת הר"ג רק משום דחיישינן שמא ימות הבעל בלא בנים ותתייבם אשתו ובאמת הוא צרת סוטה ע"ש דסיים ולכן מנהג יפה הוא במקום שנוהגין ביבום ופי' ב"ש (סי' ע"ח סק"ז) ע"ש וכ"ה בתה"ד (סי' רמ"ב) דבמומרת לא גזר הר"ג. וא"כ לכאורה הי' מקום לצדד להתיר לו לישא אף בלא גט:
ב
אבל באמת נראה להצריכו גט משום תקנתא דידה כדי שתדון כפנוי' וכ"ה בתה"ד בפסקים (סי' רנ"ו) דנוהגים באושטרייך לזכות לה גט כשירצה לישא משום דבודאי מזנה היא מוטב שתזנה פנוי' ולא אשת איש ע"ש:
והאמנם דבתשו' פמ"א (סי' מ"ב) הביא בשם הגאון מוה"ר גבריאל זצ"ל שהקשה על הא דאמרינן דהגט זכות היא לה כדי שתדון כפנוי' והא אדרבא אמרינן בש"ס דנדרים דניחא באיסור דמים גנובים ימתקו ע"ש דהגאון בעל פמ"א ז"ל השיב לו דמסקנת הש"ס בנדרים אינו כן:
אבל לענד"נ דבמחכ"ה הקו' מעיקרא ליתא דודאי לא תעלה על הדעת דזה יחשב לה לזכות בשביל שתטעום טעמא דאיסורא עיקר הזכות הוא רק שתנצל מאיסור ול"א סברא זו רק גבי נכרי שאינו מצוה במצות ע' כתובות (י"א ע"א) וכבר הרגיש בסברא זו גם כת"ה:
וגדולה מזו כתב הרשב"א בחי' בקידושין (כ"ג) דאף דקיי"ל דאם אמר אי אפשי בזכות זה אין זכין לו בע"כ היינו דוקא בזכות דממון דבאמת אין זה זכות ורק שנפשו של אדם מחמדתו אבל בזכות דמצוה זכין לו בע"כ ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד דמזכין לה הגט שלא בפני' משום תקנתא דידה, ומה גם לפי דברי הד"מ שהבאתי דבמקום שנהגו ביבום מזכין לה גט משום צרתה:
ג
והנה בענין זיכוי הגט כ' הרמ"א ז"ל (בסי' ק"מ ס"ה) דאע"פ שחזרה א"צ גט אחר ויש מחמירין ע"ש והיש מחמירין הוא המהרי"ק בתשו' שתש לדעת הרי"ף ז"ל דאף בזכות אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה והט"ז ז"ל שם תמה הרבה על הרמ"א ז"ל דהא במהרי"ק ז"ל שם בתשו' מבואר דלפי"מ שיש לחוש לשי' הרי"ף ז"ל ואם תחזור תהי' צריכה גט אין לזכות לה גט כלל וא"כ הרמ"א שפסק לעיל להחמיר לזכות לה גט ואמאי סיים כמהרי"ק ע"ש:
ולולי דמסתפינא הי' נ"ל ליישב בפשיטות דהנה המהרי"ק ז"ל בתשו' שם ביאר דודאי לא גזר רגמ"ה ז"ל במומרת דאינה אשתו כלל ורק כיון דהגט זכות היא שלא תהי' נתפסת באיסור אשת איש דהיא בחזקת מזנה ולכן הי' לזכות הגט לטובתה ורק בזה אנו חוששין לסברת הרי"ף ז"ל דל"ה גט עד שיגיע לידה ואף שהרי"ף ז"ל בזה יחידאה הוא דאפי' הרמב"ם ז"ל דפליג בתנו מודה בזכי דמגורשת מיד מ"מ מה לנו לכנוס בספיקות עבור תקנתא דידה ע"ש במהרי"ק וע' בפסקי מהרא"י ז"ל (סי' קנ"ו) וע' בתשו' חת"ס שביאר כן:
ויש להביא מקור לזה דהא קיי"ל כרשב"ג במשנה דמע"ש (פ"ה) כרם רבעי מציינין כו' בד"א בשביעית אבל לא בשאר שני שבוע ואמרינן בגמ' ב"ק (ס"ט ע"א) הטעם משום דהלעיטהו לרשע וימות וכן מבואר בדמאי (פ"ג מ"ה) גבי הנותן לפונדקית דקאמר ר"י אין אנו אחראין לרמאין ואפי' לת"ק היינו משום דמחלפת בטובים וכמבואר ברש"י חולין (ו') וע"ע תוס' יו"ט שם ובתוס' שבועות (מ"ג ע"א ד"ה ויוציא) דלא עבדינן תקנתא לרשיעי:
ונראה עוד דאפי' ממדת צנועות אין שייך לזכות לרשע דהא במשנה דמע"ש שם איתא הצנועין מתנין כל הנלקט יהי' מחולל על המעות הללו ומבואר ברמב"ם ז"ל (בפ"ט מ"ה מע"ש ה"ז) דהצנועין, מתנין בשנת השמיטה דוקא הרי דבשאר שני שבוע דאיסורא עבדי אף הצנועים לא תקנו משום הלעיטהו:
וא"כ מעתה לטעם המהרי"ק ז"ל לזכות לה הגט לטובתה שפיר כתב כיון דהרי"ף ז"ל מחמיר למה לנו לכנוס בספק לתקן תקנה לטובתה ואדרבא אמרינן הלעיטהו ואם תחזור תבא לקבל גיטה ויהי' כשר לכו"ע:
וכ"ז רק לפי שי' המהרי"ק ז"ל דעיקר זיכוי הגט לטובתה אבל לטעמו של הרמ"א בד"מ שהבאתי לעיל משום שמא תתייבם צרתה א"כ הוא לתקנתא דאחריני שפיר כתב הרמ"א ז"ל (בסי' א') דיש מחמירין לזכות לה גט ומנהג יפה הוא במקום דנוהגים ביבום ואף דהרי"ף ז"ל מחמיר בדבר מ"מ לא נתפוס שי' זו להקל אלא להחמיר:
וע' ברמב"ם בה' מעשר (פי"א הי"א) דהנותן לפונדקית מעשר את שהוא נותן לה מפני שהוא תקלה לאחרים הרי דהיכא דיש בזה תקלה לאחרים ל"ש אין אנו אחראים לרמאים:
וא"כ בסי' (ק"מ) דמיירי שם לענין אם חזרה שפיר מחמיר הרמ"א שם כדעת מהרי"ק דצריכה גט אחר וכאן בסי' א' שפיר מחמיר לזכות לה גט משום חשש של צרת סוטה. וע"ע בתשו' נוב"י מ"ש לחלק בין מומרת לנאסרה בזה:
ד
ועתה נשאר עלינו לבאר איך לסדר גיטה יען כי לא נודע לנו שם אבי':
והנה בשו"ע (סי' קכ"ט ס"ט) אם לא הזכיר שם אבי האשה כשר ואכן בנ"ד צ"ע שנוב"י ח"ב (סי' קי"ג) כתב דבמגרש ע"י שליח כיון שאין כותבין העומדת היום ואין כאן סימן המקום ל"ה מוכח מתוכו ע"ש וכ"ה בפת"ש (סי' קכ"ט שם) ע"ש וכן בתורת גיטין (סקי"ג) כתב כן לענין שם אבי המגרש ואכן בשם אבי המגורשת צידד שם להקל כיון שהגט יוצא מתח"י וממילא ה"ה בנ"ד דל"ב שם אבי':
ומלבד זה נראה דהכא כיון דכותבין בגט וכל שום שפיר הוי סימן אף שלא נכתוב שם האשה, ואף דהב"ש ז"ל (בסי' קכ"ט סקי"ב) הביא בשם המ"ב דמומר שמגרש ויש שם עוד אחד דשמו כשם מומר צריך לשלש ויכתוב אבי זקנו אע"ג דכותבים במומר וכל שום מ"מ צריך סי' אחר. הא כ"כ הדג"מ שם דהמ"ב איירי שהמיר זה מקרוב ולא נתפרסם ולכך לא הוי סימן:
וא"כ בנ"ד דידוע כבר זמן רב בכל העיר שהיא מומרת שפיר הוי וכל שום סימן:
ואף לפמ"ש הדג"מ ובסי' קכ"ט שם) דבשולח גט כיון דבמקום הנתינה אין יודעין שהיא מומרת ל"ח סימן מ"מ הכא בנ"ד הרי עושין שליח לקבלה והוא מקבל הגט במקום הכתיבה וכאן ידוע שהוא מומרת ודאי הוי סימן ויש להעיר עוד בזה מתוס' ב"ב (קס"ז ע"ב):
ויותר מזה כתב הרשד"ם והובא בכה"ג (סי' קכ"ט) בהגה"ט (אות מ"ה) דגם בשינה השם היכי דכתב וכל שום כשר וע' בס' דברי אמת עניני גיטין (סי' י"ז) שהביא כן גם בשם תשו' ב"י בשם הגאונים ומכ"ש בלא כתב שם האב אם כתב וכל שום ודאי דהוי סימן:
וע' בנחלת שבעה שכ' ג"כ כן דוכל שים הוי סימן וע' בטיב גיטין בקו"א על סדר הגט (אות כ"ה) שכ' דהמ"ב עשה כן לרוחא דמילתא לשלש השמות, מכל הלין נראה דאם יכתבו וכל שום שפיר יהי' אף בלא שם אביה וכנ"ל:
האמנם די"ל עוד בזה ממ"ש הב"ש (סי' קכ"ט סק"ב) בשם תשו' מהרי"ו דכששולחין גט ע"י שליח אין לכתוב שום ותניכה דכיון שאין יכולין לכתוב העומדת היום אין לכתוב ג"כ וכל שום וע"ש במהר"ל שכתב שראה כן בגט ששלח מהרי"ל ז"ל וע"ש בפת"ש ותשו' חו"י (סי' נ"ה) דכיון דאין כותבין החניכא דמקום אין כותבין החניכא דשמות ע"ש:
אבל ראה זה מצאתי עוד בקו' טיב גיטין הנ"ל (אות כ"ה) שכ' בפשיטות דמהרי"ל לא איירי רק במקום שאין צריך לכתוב וכל שום אבל במומר ומומרת ודאי כותבין אף כששולחין ע"י שלית. ומלבד זה בעיקר דברי מהרי"ל כבר השיג הנ"י והג"פ ע"ש:
וראיתי לציין עוד מה שראיתי בתשו' מהרש"ם (ת"ג) במפתחות (לס' ק"ע) שכ' דיש לחוש אם לא יכתבו שם האב שיאמרו שהוא שתוקי פ"ש ולפלא שלא הביא מדברי הט"ז בסק"ט שכ' בפרש"י על מ"ש הר"א ששון דבלא הזכיר כהן שיאמרו שאין זה דאמאי לא תשו כן בלא כתב שם האב שיאמרו שתוקי או אסופי הוא ע"ש שדחה סברא זו:
ה
עוד נראה לציין לסניף היתר חדש דכשר הגט גם בלא שם אבי האשה עפמ"ש האו"ז (בסי' תשמ"ה) בשם הרבינו שמחה הטעם למה צריך להזכיר שמו ושמה בגט והרי גם בסוטה בעינן לשמה ואפ"ה א"צ להזכיר דשאני סוטה דסתמא כשר אבל גט דסתמא אף דלא אינתיקא לשם אשה אחרת פסול לכן בעינן שמו ושמה ע"ש:
והנה בש"ס זבחים (ב' ע"ב) פריך רבא מ"ש דזבחים סתמן כשרין ובגט סתם פסול ומשני זבחים סתמן לשמן הן עומדין אשה לאו לגירושין עומדת וכ' התוס' שם דאפי' אם זינתה מ"מ לאו להתגרש בגט זה עומדת ועוד דאפשר שלא תתגרש ולא תשמשנו ע"ש:
ומעתה בגט דמומרת דהחיוב לגרשה לזכותה שתדון כפנוי', וכמבואר בפסקי מהרא"י הנ"ל וא"כ ע"כ מוכרח לגרשה והיא עומדת להתגרש וממילא ל"ש תי' הב' של התוס' וגם התי' הראשון של התוס' דלא להתגרש בגט זה ל"ש הכא דכיון דאין ידוע כלל שם אבי' א"כ א"א להתגרש בגט אתר דמ"ש גט זה מגט אחר א"כ שוב דומה לזבחים דסתמן כשרים ושוב ל"ב כלל שמו ושמה לד' האו"ז הנ"ל:
ואף דבשמו ושמה אין לסמוך בזה דהא איכא טעמים אחרים בהא דבעינן שמו ושמה כמ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' גיטין (י"ט) משום דכתיב ספר כריתות ובעינן ספירת דברים וא"א לספר אלא בכותב שמו ושמה וכן מבואר בר"ן ז"ל שם וע' בחו"ג שכ' דלפ"ז גם שם האשה מדאורייתא ואף דבתשו' דברי חיים (חדא סר סרו) הוכיח דגם בלא שם האשה הוי ספירת דברים הרי עיקר טעמא משום שהגט יוצא מתח"י משא"כ בנ"ד שאנו עושין שלית לקבלה והוא מקבלו ל"ש סברא זו ודו"ק:
וע"ע בתשו' הרשד"ם באהע"ז (סי' רמ"ד) שכ' על גט מופר שלא נודע שם אביו וז"ל איני נודע למה נסתפקתם בזה אחרי שהרשב"א ז"ל גדול הפוסקים האחרונים התיר זה והכריח כן בטעם נכון שאם הי' שם האב מעכב אז ל"ה לי' תקנה לגרש וכן אסופי א"ו דאינו מעכב וכן אנו עושים מעשים בכל יום:
תבנא לדינא שיזכה לה גט ויכתוב וכל שום וחניכא דאית ליכי אבל לא יכתוב דאית ליכי ולאבהתיכי כדרך שרגילין לכתוב דכיון דאין כותבין עיקר שם האב גם החניכא אין כותבין וכמ"ש הג"פ והובא גם בפת"ש (סי' קכ"ט סק"ב):
ידידו: