שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן סב · א
בנדון זה עלינו לבאר ג' עיקרם הא' אם גס בכה"ג שייך החרם דר"ג מאוה"ג ז"ל וצריכים לזכות להגט, הב' אם יכולים לזכות עתה גט עבורה, הג' אם יכשר הגט אף אם לא יכתבו בו שם בי':
והנה אם גם בנ"ד שייך חרם דר"ג ז"ל דין זה מפורש ברמ"א אה"ע (סי' א') וז"ל מי שהמירה אשתו מזכה לה גט פ"י אחר ונושא אחרת וכן נוהגין בקצת מקומות ובמקום שאין מנהג אין להחמיר ומותר לישא אחרת בלא גירושי הראשונה עכ"ל:
וע' בח"מ שם דהטעם דמזכה לה גט הוא כדי שלא יעבור הבעל על החרם דר"ג ז"ל הרי דמוכח לכאורה מד' הרמ"א ז"ל דגם במומרת גזר ר"ג ז"ל:
ואכן ברמ"א לקמן (סי' קט"ו ס"ד) מבואר דהיכי דמצוה לגרשה ל"ש החרם דרגמ"ה, וע' בפת"ש (סי' א' סקט"ז) במ"ש לחלק בין היכי שמצוה לגרשה ולא פשעה כגון שהתה עמו עשר שנים דאז חל החרם ולכך מדמה שם הרמ"א ז"ל לנשתטית ובין היכי שפשעה דלא גזר רגמ"ה כלל:
ונראה להביא ראי' לזה מגמ' זבחים (י"ב ע"ב) אכל חלב והפריש קרבן והמיר דתו וחזר בו הואיל ונדחה ידחה אתמר נמי אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה וצריכי דאי אשמעינן קמייתא משום דהוא דחי נפשי' בידים כו' ואי אשמעינן הכא משום דאין בידו לחזור כו' ע"ש:
וא"כ מעתה שפיר מדמה הרמ"א ז"ל שהתה עשר שנים ונשתטית דהיא אין בידה לחזור אבל לא דחיא נפשה משא"כ מומרת דאית בה תרתי לגריעותא דהיא דחיא נפשה בידים וגם אין בידה לחזור דהא אסורה על בעלה וכמבואר (בסי' ז') דמומרת ברצון נאסרה דודאי זינתה ע"ש א"כ ודאי הוי גרועה יותר מנשתטית ולא תיקן בזה הגרמ"ה כלל:
ומבואר עוד בד"מ (סי' א') דהא דמזכין לה גט במומרת הוא לאו משום גזרת הר"ג רק משום דחיישינן שמא ימות הבעל בלא בנים ותתייבם אשתו ובאמת הוא צרת סוטה ע"ש דסיים ולכן מנהג יפה הוא במקום שנוהגין ביבום ופי' ב"ש (סי' ע"ח סק"ז) ע"ש וכ"ה בתה"ד (סי' רמ"ב) דבמומרת לא גזר הר"ג. וא"כ לכאורה הי' מקום לצדד להתיר לו לישא אף בלא גט: