שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן סא · ב
ומה שפלפל בדברי הרא"ש מלוניל ז"ל שהקשה על הא דאמר רבא בפסחים שם וש"מ לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דמנ"ל לרבא דלא ס"ל לר"ע מתוך אימא דמשו"ה שריפת חמץ אסורה ביו"ט משום דמנותר ילפינן לה וגזה"כ הוא בנותר בוקר ליתן בוקר שני לשריפתו דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט ומעתה ה"ה לחמץ. וכ"ת האריך בזה בתירוצו:
ולענד"נ לתרץ זה בהקדם ליישב קו' הכ"מ ז"ל הובא במג"א (סי' תמ"ו סק"ג) דהא קיי"ל דלא אמרינן מתוך רק היכי דאיכא צורך הנאת הגוף (וכן הדין בשו"ע או"ח סי' תקי"א) ואף הנאת מצוה לא חשיבה הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו וא"כ מנ"ל לר"ע דלא ס"ל לר"ע מתוך דילמא שאני הכא דליכא צורך הגוף ע"ש:
ואמרתי בזה דהנה ידועה שי' הרמב"ם ז"ל דקנה חמץ בפסח לוקה והקשו עליו נו"כ דהא בל יראה הוי לאו הנל"ע ואמאי לוקין עליו:
ופירשו בטעמא דהרמב"ם ז"ל עפמ"ש בה' תמורה דכל היכי דלאו כולל יותר מעשה ל"ה לאו הניתק לעשה וה"נ בלאו דבל יראה כיון דהלאו כולל גם נשים והעשה דתשביתו ל"ש בנשים דהו"ל מצות עשה שהזמן גרמא ממילא ל"ה לאו הניתק לעשה. וע' בזה בשאג"א בתשו':
ואכן לפ"ז יש לעמוד במ"ש התוס' פסחים (כ"ט ע"ב) אליבא דריה"ג דבל יראה הוי לאו הניתק לעשה והרי במס' יומא (ל"ו ע"ב) בהא דאמרינן שם דלאו דנבילה איכא ביני' בין ר"ע לריה"ג דלריה"ג הו"ל לאו הניתק לעשה והקשו התוס' ז"ל דאמאי לא קאמר טריפה איכא ביני' ותי' וז"ל וי"ל דלהכי לא קאמר טריפה דאפי' ריה"ג לא חשוב לי' ניתק כיון דלא ניתק כל מה שבלאו דבלאו כולל נמי קדשים שיצאו חוץ למחיצתן ואהנך לא קאי לכלב תשליכון עיי"ש. וא"כ מבואר מהתוס' דע"כ מוכרח לריה"ג סברא זו דהיכי דלאו כולל יותר מעשה ל"ה לאו הניתק לעשה וא"כ איך כתבו התוס' לריה"ג דבל יראה הו"ל לאו הניתק לעשה הא גם בבל יראה הלאו כולל יותר מעשה:
והנראה בזה ע"פ מה שנסתפק הב"ח ז"ל בטור או"ח (סי' תל"ט) אי עשה דתשביתו יכולים לקיים ע"י שליח וכ' דתליא בפלוגתא דרש"י ור"י ז"ל בפסחים (ד' ע"ב) דלפירש"י ז"ל תשביתו היינו ביטול והשבתה שבלב הוי השבתה א"כ א"א לקיימא ע"י שלית דאין אדם יכול למסור מה שבלבו לשליח משא"כ לפי' הר"י ז"ל שהביאו התוס' שם (בד"ה מדאורייתא) דתשביתו היינו הבערה שפיר יש לקיים ע"י שליח ע"ש:
והנה הריטב"א ז"ל במס' קידושין (כ"ט) כ' ליישב הא דדרשינן כאשר צוה אותו ולא אותה וקשיא הא ל"ל קרא תיפוק לי' דפטורות משום דהוי מילה מ"ע שהז"ג ותי' דמצוה שאפשר לקיימה ע"י שליח אף דהוי זמן גרמא נשים חייבות ע"ש ובפנ"י בקידושין שם:
ומעתה אמינא דהר"י ז"ל לשי' דס"ל דתשביתו הבערה ואפשר לקיים ע"י שליח וא"כ שוב נשים חייבות בעשה דתשביתו ול"ה לאו כולל יותר מעשה ולכך מקרי נל"ע אבל הרמב"ם ז"ל לשי' דס"ל כרש"י דתשביתו היינו ביטול וכמבואר מדבריו (בפ"ב מה' חומ"צ) וא"כ שוב א"א לקיים ע"י שליח ונשים פטורות והוי לאו כולל יותר מעשה ולכך שפיר פסק דקנה חמץ לוקה משום דל"ה נל"ע וכנ"ל:
והנה התוס' בפסחים שם כתבו דר"פ דקאמר א"צ דכתיב תשביתו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה ע"כ ס"ל דתשביתו היינו הבערה ולא ביטול ע"ש:
וא"כ שפיר קאמר רבא דש"מ דל"א מתוך וליכא למימר דל"ה הנאת הגוף דז"א דלר"ע דתשביתו הבערה ואפשר. לקיימה ע"י שליח וא"כ נשים חייבות ול"ה לאו כולל יותר מעשה א"כ שפיר הוי לאו הנל"ע והרי בלאי הניתק לעשה שפיר אמרינן דמצות ליהנות ניתנו דכן חידש הרמב"ן ז"ל בתשו' המיוחסות דבעשה המנתקת ללאו אמרינן דליהנות ניתנו דהרי ניתנה לנתק ללאו לפטרו ממלקות והיא הנאת הגוף:
וא"כ מדייק רבא לשי' דר"ע ל"ל מתוך מדאסר שריפת חמץ ביו"ט ושפיר מיושבת קו' הכ"מ הנ"ל: