אור ברסלב
שות אור המאיר סימן סא › א

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן סא · א

סימן סא

הנה יש לעמוד עוד בסוגיין דקאמר דש"מ דס"ל לר"ע לחלק יצאת מדקאמר שהבערה אב מלאכה דבאמת אמאי מדייק ר"ע דהוא אב מלאכה הא אפי' אם הי' לאו גרידא הי' ג"כ אסור ביו"ט. והנה הרבינו חננאל ז"ל בסוגיין כ' בזה וז"ל ש"מ לחלק יצאת דאס"ד ללאו יצאת תיתי עשה דהשבתת חמץ ולידחי ל"ת דהבערה ע"כ כנראה שרצה ליישב זה דמשו"ה מדייק ר"ע דהוא אב מלאכה דלא נימא דעשה דול"ת:

ולפום ריהטא דברי הר"ח ז"ל משוללים הבנה דהא גם אם לחלק יצאת קשה קושיא זו דתיתי עשה ולידחי ל"ת דהא ביו"ט אינו אלא לאו בעלמא גם למ"ד לחלק יצאת:

ואמנם נכון הדבר עפמ"ש הרשב"א ז"ל במס' יבמות בשיטה דעלי' דבמחמר דאינו אלא לאו בעלמא לית בי' עשה דתשבות דלא שייכא העשה רק בדבר שהוא אב מלאכה וחייבין עלי' כרת למיתה ע"ש ולדברי הרשב"א ז"ל ממילא ה"ה דעשה דשבתון דיו"ט ל"ש רק במלאכה שחייבין עלי' בשבת כרת או מיתה וע' במנ"ח במוסך השבת שכ"כ ומבואר במס' ביצה (ח' ע"ב) דלרבא לא אתי עשה דכיסוי ודחי לאו דכתישה משום דהו"ל יו"ט עשה ול"ת וע' תוס' שבת (כ"ה ע"א):

וא"כ שפיר מדייק רבא לשי' דהבערה לחלק יצאה וכפי' הר"ח דאס"ד דללאו יצאה וממילא ל"ש בה עשה דשבתון וא"כ ליתי עשה דתשביתו ולידתו ל"ת משא"כ אי לחלק יצאת וחייבין עלי' בשבת כרת ומיתה הו"ל עשה ול"ת וכנ"ל ולהכי קאמר ר"ע דהבערה אב מלאכה ולכך אסור ביו"ט דאין עשה דותה ל"ת ועשה וכמש"ל:

ואכן גם לפי"ז קשה דל"ל לר"ע למימר דהבערה אב מלאכה הא אף אם לא היתה הבערה רק לאו ל"ה אמרינן דעשה דתשביתו לידחי ל"ת דהא ל"ה בעידנא לפי"מ דמבואר ברמב"ם ז"ל (ה' שבת) דהמבעיר בכ"ש חייב ומ"ע דהשבתה הא מקיים רק בשריפת כל החמץ:

אולם גם זה יש ליישב דהא באמת לכאורה תיקשי לפי"מ דמבואר בתוס' פסחים (ה' ע"א) ד"ה ואומר דקרא דתשביתו מיירי באינו צריך לגחלתו וא"כ הרי הו"ל מקלקל וליכא חיובא כלל ואמאי קאמר ר"ע דא"צ הואיל והבערה אב מלאכה וכתיב כל מלאכה לא ועשה הא ל"ה מלאכה כלל כיון דמקלקל הוא:

אע"כ דמוכרח לתרץ עפמ"ש התוס' שבת (ק"ו ע"א) בד"ה מאי דמאי דמבשל הפתילה לצורך שריפת בת כהן חשיב תיקון משום דתיקון מצוה חשיב תיקון. וא"כ ממילא גם הכא כיון דצריך הבערה זו לצורך מצות שריפת חמץ חשיב ג"כ תיקון:

וא"כ שפיר ניחא דהא הוי בעידנא כיין דההבערה לעצמה ל"ה שום מלאכה דהא מקלקל הוא ורק משום דמתקן לצורך חשיבא מלאכה א"כ ל"ה מלאכה רק בעת תיקון המצוה והוי בעידנא דמיעקר לאו מיקיימא עשה ושפיר יכול לדחות ל"ת ולכך קאמר ר"ע דהבערה אב מלאכה הוא דשוב הוי עשה ול"ת וכנ"ל:

וא"כ ממילא מיושבת קושיתו שהקשה דמנ"ל דלחלק יצאת דילמא ס"ל לר"ע כר"ש דמקלקל בהבערה חייב דז"א דע"כ ליכא למימר דר"ע ס"ל כר"ש דמחייב מקלקל בהבערה דא"כ ל"ל למימר דהבערה אב מלאכה הא אף אי ל"ה אלא לאו ליתסר ביו"ט מאי אמרת דליתי עשה דתשביתו ולידחו ל"ת דכל מלאכה לא יעשה הא ל"ה בעידנא דעל הלאו עובר תיכף בכ"ש והעשה אינו מקיים אלא בשריפת כל החמץ וכנ"ל:

אע"כ דר"ע ס"ל דמקלקל בהבערה פטור והא דאסור להדליק ביו"ט אף שא"צ לגחלתו הוא משום דהוי צורך שריפת חמץ דהיינו תיקון מצוה דהוי תיקון כד' התוס' שבת הנ"ל, ומדקאמר דהבערה אב מלאכה היא ע"כ דלא תבערו אתא לחלק דאל"כ למאי הילכתא אתא כיון דגם מקלקל פטור לדידי':

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה