שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ס · ג
ומעתה נראה דאביי ורבא דפליגי בהא אי בעינן קרא דלא יחלל להיא עצמה שתתחלל או ילפינן מק"ו דזרעו אזלי לשי' בקידושין (נ"א) דאביי ס"ל שם דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין ורבא ס"ל דלא הוי קידושין:
דהנה היראים (ובסי' רי"א) כתב אשת כהן שנאנסה ומת בעלה אסורה להנשא לכהן דקרינן בה שנבעלה לפסול לה ואע"ג דבעינן זר אצלה מעיקרא וא"כ גם אשת כהן שנאנסה הבועל שאנסה לאו זר מעיקרא הוא אצלה שהרי קודם שנשאת לבעל זה היתה מותרת לבועל מ"מ כיון שיכול להיות זר אצלה מעיקרא כגון שקידשה אבי' כשהיא קטנה זר אצלה מעיקרא קרינן בי' עכ"ל:
ומתורת רבנו ז"ל למדנו דבר חדש דאף דאינו זר מעיקרא רק כיון דמשכחת בי' זר מעיקרא שפיר קרינן בה וכי תהי' לאיש זר:
ומזה דן הגאון מהר"ח כהן ז"ל דהא דאמרינן בגמ' דמחזיר גרושתו אין עושה אותה חללה דלאו זר מעיקרא הוא אצלה היינו דוקא למאן דס"ל קידושין שאין מכורין לביאה ל"ה קידושין אבל למ"ד קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין א"כ גם במחזיר גרושתו משכחת זר מעיקרא כחו באשת כהן שנאנסה וכגון שקידש א' מב' אחיות בקטנותן ולא פי' איזהו מהן ואביהן קיבל קידושיהן והוי קידושין שאין מסורין לביאה ולמ"ד הוי קידושין שתיהן צריכות גט ואסורות עליו מספק אחות גרושתו ואח"ז ניסת אחת מהן והשני' מתה ואח"כ מת בעלה של זו אסורה לזה שקידשה קידושין הראשונים מחמת איסור מחזיר גרושתו משניסת דמשום אחות גרושתו אינה אסורה דכבר מתה אחותה ועלי' בחי' כתיב וא"כ הרי הוא זר אצלה מעיקרא וכיון דמשכחת זר אצלה מעיקרא לפעמים במחזיר גרושתו ממילא כל מחזיר גרושתו נתחללה בביאתו דהוי נבעלה לפסול לה וכד' היראים הנ"ל:
והוא הדבר אשר דברנו דאביי ורבא לשי' דלאביי דס"ל דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין שפיר איצטריך קרא דהיא תועבה למעט בני' דלא נילף מק"ו דאלמנה דאין לומר מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת דגם במחזיר גרושתו היא מתחללת מקרא דוכי תהי' לאיש זר דזר מעיקרא קרינן בה כיון דלפעמים משכחת זר מעיקרא בקידושין שאין מסורין לביאה ולהכי שפיר ס"ל דאלמנה מתחללת מקרא דלא יחלל:
אבל רבא ס"ל דל"ה קידושין וא"כ קשיא לי' קרא דהיא תועבה למ"ל למעט בני' והא ליכא למילף מאלמנה דמה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת וע"כ משום דהיא גופא נילף בק"ו מאלמנה דתתחלל וא"כ קשיא איש זר למ"ל וע"כ מוכרת לומר כנ"ל דאלמנה גופא ילפינן מק"ו דזרעו והיינו דוקא בתר דכתיב איש זר וכנ"ל וא"כ ע"כ דריש לא יחלל דקידושין תופסין:
ולכאורה יש להעיר בזה מהא דאמרינן במס' יבמות (מ"ד ע"ב) דתועבה היא איכא למידרש הוא תועבה ואין צרתה תועבה וא"כ עדיין מנ"ל לרבא דלא יחלל אתי לקידושין תופסין:
ואכן באמת גם זה ל"ק דבממנ"פ מדייק רבא שפיר דקידושין תופסין דאי דרשינן היא תועבה ואין צרתה תועבה א"כ ממילא ידעינן דקידושין תופסין בחייבי לאוין וכמ"ש התוס' יבמות (מ"ד) דאי אין קידושין תופסין לא משכחת צרתה ע"ש:
וע"ע יבמות (י"א ע"ב) במותר לה נאסרה באסור לה לא כל שכן ובסוטה (ו' ע"א) ודו"ק: