שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן ס
לכבוד ידידי ב"ד הרב הה"נ החו"ב כש"ת ה"ר משה לויא שליט"א כעת האבד"ק שאץ יצ"ו.
ע"ד מה שהאריך בדין נשבע שלא למכור ומכר והביא מהמבואר בחו"מ סי' ר"ח דהמקח קיים ומ"ש הפמ"א בתשו' (סי' ל"ד) בטעם הדבר דל"א בזה דאי עביד לא מהני משום דל"א אעל"מ רק במה שהוא עושה לעצמו ואין לא זרים חלק בו אבל אם הוא עושה איסור וחבירו אין עושה איסור בזה כו"פ מודים דמהני ע"ש:
וע"ז הקשה מהא דאמרינן בתמורה (ה' ע"ב) לרבא דקרא דלא יחלל אתי לומר דקידושין תו בחייבי לאווין דלא נימא אי עביד לא מהני, וא"כ למ"ל קרא ביבמות (פ"ד ע"ב) לא יקחו להזהיר האשה על האיש הא ממילא נדע דהיא מוזהרת עליו דאל"ה למ"ל קרא דלא יחלל לקידושין תופסין שיהני מעשיו דאם היא אינה מוזהרת הא בכה"ג לכו"ע ל עביד מהני וכדברי הפ"מ הנ"ל:
תשובה
א
בגמ' דתמורה שם פריך ולאביי לא יחלל למ"ל ומשני לומר דהיא נמי מתחללת. והנה לכאורה תקשה עדיין דלרבא הך סברא מנ"ל דהא איצטרך לי' יתורא דלא יחלל על קידושין תופסין:
ונראה ע"פ הגמ' קידושין (ע"ז ע"א) ח"ר לא יחלל זרעו אין לי אלא זרעו הוא עצמו מנלן אמרת ק"ו מה זרעה בלא עבר עבירה מתחלל היא עצמה שעברה עבירה אינה דין שמתחללת כו' ואם נפשך לומר אמר קרא ולא יחלל מאי ואם נפשך לומר שכן יצירתו בעבירה כו' ועתוס' שם שכ' דהומ"ל נבעלה לפסול יוכיח וחזר הדין ושמא יש שום פירכא ע"ש:
ומעתה נראה דרבא באמת יליף דהיא עצמה מתחללת מק"ו דזרעו ואם תאמר מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה נבעלה לפסול יוכיח וכד' התוס' ולכן אייתר לי' לא יחלל לקידושין תופסין וממילא שפיר מיושבת קו' דהא היינו דוקא אחרי דכתיב לא יקחו להזהיר על האשה ג"כ אז לא איצטריך קרא דלא יחלל לומר דהיא עצמה מתחללת דשפיר נפק"ל מק"ו דזרעו שלא עבר עבירה מתחלל היא שעברה עבירה אינו דין שתתחלל אבל אי לא הוי כתיב לא יקחו ממילא ל"ה למידק ק"ו ושפיר הא איצטריך לא יחלל לכדאביי דהיא עצמה מתחללת ולא לקידושין תופסין ול"ה ידעינן כלל דגם האישה מוזהרת ודו"ק:
ב
ובטעמא דהא מילחא דרבא יליף דהיא מתחללת מק"ו ואביי איצטרך לי' קרא דלא יחלל נראה דהוא משום דאביי ורבא לשי' אזלי:
דבמסכת נדה (ס"ט:) בת משולחת מה היא לכהן מי אמרינן ק"ו ומה אלמנה לכה"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום או דילמא מה לאלמנה לכה"ג שהיא עצמה מתחללת א"ל היא תועבה ואין בני' תועבה ע"ש:
והקשו התוס' שם (ע פ"א) מה צריך קרא דהיא תועבה והא פרכינן אק"ו דאלמנה לכה"ג שכן היא עצמה מתחללת ובדף (ס"ט ע"ב שם) הקשו דמאי פריך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת תתחלל מחזיר גרושתו גופא בהאי ק"ו וכן הקשו על הא דבעינן קרא דוכי תהי' לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה דנתחללה נילף מק"ו מאלמנה לכה"ג וכו':
והנה לרבא דאיצטריך לי' לא יחלל לקידושין תופסין וא"כ לא ילפינן דאלמנה מתחללת אלא מק"ו דזרעו ממילא ניחא גם מה דאיצטרך קרא דוכי תהי' לאיש זר ולא ילפינן בק"ו מאלמנה דהא בגמ' קידושין שם פריך אהאי ק"ו הוא עצמו יוכיח שעבר עבירה ואינו מתחלל ומשני מה להוא שאינו מתחלל בכל מקום תאמר היא שמתחללת בכל מקום ופירש"י ז"ל שמתחללת בכל מקום כדכתיב וכי תהי' לאיש זר כו' וא"כ ממילא מיושבת קו' התוס' דאיצטרך איש זר ולא ילפינן מאלמנה דדוקא בתר דכתיב איש זר שפיר ידעינן אלמנה מק"ו דזרעו ולא נוכל למיפרך הוא עצמו יוכיח דשאני היא שמתחללת בכ"מ וגם לא נוכל למיפרך מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה דאיכא למימר נבעלה לפסול יוכיח דמתחללת וכד' תוס' הנ"ל:
והיינו דוקא אחרי דכתיב איש זר אבל אי ל"ה כתיב איש זר ממילא גם אלמנה ל"ה ידעינן וכיון שכן שפיר יש לתרץ הא דבעינן קרא תועבה היא למעט בני' דלא נילף מק"ו דאלמנה דמאי תאמר מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת הא מצינן למילף דגם היא גופא תתחלל ולא קשיא קו' התוס' ז"ל דא"כ דמצינו למילף מק"ו דאלמנה דהיא גופא איש זר למ"ל דהא בלא קרא דאיש זר גם אלמנה לכה"ג לא ידעינן וכנ"ל:
ג
ומעתה נראה דאביי ורבא דפליגי בהא אי בעינן קרא דלא יחלל להיא עצמה שתתחלל או ילפינן מק"ו דזרעו אזלי לשי' בקידושין (נ"א) דאביי ס"ל שם דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין ורבא ס"ל דלא הוי קידושין:
דהנה היראים (ובסי' רי"א) כתב אשת כהן שנאנסה ומת בעלה אסורה להנשא לכהן דקרינן בה שנבעלה לפסול לה ואע"ג דבעינן זר אצלה מעיקרא וא"כ גם אשת כהן שנאנסה הבועל שאנסה לאו זר מעיקרא הוא אצלה שהרי קודם שנשאת לבעל זה היתה מותרת לבועל מ"מ כיון שיכול להיות זר אצלה מעיקרא כגון שקידשה אבי' כשהיא קטנה זר אצלה מעיקרא קרינן בי' עכ"ל:
ומתורת רבנו ז"ל למדנו דבר חדש דאף דאינו זר מעיקרא רק כיון דמשכחת בי' זר מעיקרא שפיר קרינן בה וכי תהי' לאיש זר:
ומזה דן הגאון מהר"ח כהן ז"ל דהא דאמרינן בגמ' דמחזיר גרושתו אין עושה אותה חללה דלאו זר מעיקרא הוא אצלה היינו דוקא למאן דס"ל קידושין שאין מכורין לביאה ל"ה קידושין אבל למ"ד קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין א"כ גם במחזיר גרושתו משכחת זר מעיקרא כחו באשת כהן שנאנסה וכגון שקידש א' מב' אחיות בקטנותן ולא פי' איזהו מהן ואביהן קיבל קידושיהן והוי קידושין שאין מסורין לביאה ולמ"ד הוי קידושין שתיהן צריכות גט ואסורות עליו מספק אחות גרושתו ואח"ז ניסת אחת מהן והשני' מתה ואח"כ מת בעלה של זו אסורה לזה שקידשה קידושין הראשונים מחמת איסור מחזיר גרושתו משניסת דמשום אחות גרושתו אינה אסורה דכבר מתה אחותה ועלי' בחי' כתיב וא"כ הרי הוא זר אצלה מעיקרא וכיון דמשכחת זר אצלה מעיקרא לפעמים במחזיר גרושתו ממילא כל מחזיר גרושתו נתחללה בביאתו דהוי נבעלה לפסול לה וכד' היראים הנ"ל:
והוא הדבר אשר דברנו דאביי ורבא לשי' דלאביי דס"ל דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין שפיר איצטריך קרא דהיא תועבה למעט בני' דלא נילף מק"ו דאלמנה דאין לומר מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת דגם במחזיר גרושתו היא מתחללת מקרא דוכי תהי' לאיש זר דזר מעיקרא קרינן בה כיון דלפעמים משכחת זר מעיקרא בקידושין שאין מסורין לביאה ולהכי שפיר ס"ל דאלמנה מתחללת מקרא דלא יחלל:
אבל רבא ס"ל דל"ה קידושין וא"כ קשיא לי' קרא דהיא תועבה למ"ל למעט בני' והא ליכא למילף מאלמנה דמה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת וע"כ משום דהיא גופא נילף בק"ו מאלמנה דתתחלל וא"כ קשיא איש זר למ"ל וע"כ מוכרת לומר כנ"ל דאלמנה גופא ילפינן מק"ו דזרעו והיינו דוקא בתר דכתיב איש זר וכנ"ל וא"כ ע"כ דריש לא יחלל דקידושין תופסין:
ולכאורה יש להעיר בזה מהא דאמרינן במס' יבמות (מ"ד ע"ב) דתועבה היא איכא למידרש הוא תועבה ואין צרתה תועבה וא"כ עדיין מנ"ל לרבא דלא יחלל אתי לקידושין תופסין:
ואכן באמת גם זה ל"ק דבממנ"פ מדייק רבא שפיר דקידושין תופסין דאי דרשינן היא תועבה ואין צרתה תועבה א"כ ממילא ידעינן דקידושין תופסין בחייבי לאוין וכמ"ש התוס' יבמות (מ"ד) דאי אין קידושין תופסין לא משכחת צרתה ע"ש:
וע"ע יבמות (י"א ע"ב) במותר לה נאסרה באסור לה לא כל שכן ובסוטה (ו' ע"א) ודו"ק: