שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נט
שוכט"ס לכ' ידידנו שארנו הרב הגאון החו"ב המפורסם וכו' כש"ת מו"ה צבי יחזקאל מיכעלזאהן שליט"א האבד"ק פלונסק יצ"ו.
ע"ד האיש מר ח"י אשר עזבה אותו אשתו זה יותר משבע שנים ועקבותי' לא נודעו ועוד טרם זכה להבנות בבנים אם יש להתיר לו החדר"ג ז"ל:
תשובה
א
כבר צידד כת"ה להיתרא עפ"ד הרש"ך דבנשבה מתירין לו והביא גם מתשו' נוב"י שצידד להחמיר בנידון דידי' משום דהרש"ך לא התיר אלא במקום שלא קים המצוה וא"כ עכ"פ בנ"ד לכו"ע שריא:
ולענד"נ להעיר עוד בזה מתשו' הרא"ש שבטור אהע"ז (סי' קנ"ד) דכל שאינו רשאי לעמוד במקומו מפני סכ"נ והיא אינה חייבת ללכת אחריו לארץ אחרת דמותר לגרש בע"כ. ומבואר עוד ביו"ד (סי' קפ"ז) בשם הרמב"ן ז"ל באשה שיש לה מכות ופצעים שא"י לטבול שתצא ע"ש. ופ' עוד בב"ש אהע"ז (סי' ע"ט) ובח"מ שם בשם הרא"ם בלקתה חולי ארוך דיכול לגרש בע"כ אפי' בזה"ז:
וכן יש להביא עוד מדברי הר"י אדרבי ז"ל בתשו' דברי ריבות (סי' רצ"ד) שכ' דהרגמ"ה ז"ל לא גזר רק שלא ישא על אשתו וכיון דלא תקנו נשואין לאשתו א"כ לזאת לא יקרא אשה ע"ש והנה זה ודאי לא משום דבלשון אשה לא משמע לי' שוטה שהרי בש"ס דסוטה (כ"ז ע"א) אמרינן אשת איש לרבית השוטה ואף דלא תקנו נשואין לשוטה ואכן כבר ביאר זה הר"י אדרבי ז"ל שם דאיברא דהוי אשתו שהרי הבא עלי' בחנק ורק לענין חרם דרגמ"ה ל"ה אשתו ע"ש וכעין זה בתשו' מהרי"ק (סי' קמ"א) שכ' אף דהויא אשתו לענין הבא עלי' אבל ל"ה אשתו לענין זה שלא ישא אחרת כיון דזו אסורה לו וכה בתשו' הרדב"ז ת"ב (סי' ש"ה) דרגמ"ה לא גזר רק בנשים שיכולות לשבת תחת בעליהן ע"ש:
ב
והנה ראיתי עוד בנוב"י (סי' קמ"ז) שהביא בנידון כזה להתיר עפ"ד המבי"ט והובא בקו"ע (סי' רכ"א) לענין עגונה דכל שלא חזר זמן רב אמרינן אם איתא שניצול הי' נודע מקומו ע"ש ובאמת מצינו כעין זה ברש"י כתובות (כ"ב ע"ב) באומרת ברי לי שפי' דהיינו משום דאילו הי' קיים רי' בא וכבר הבאתי במקו"א בזה פפ"ד הירושלמי (סוף יבמות) אילון הוין בחיין הוי מייתין וע' ברמב"ן ביבמות שם ובר"ן כתובות שם:
ואכן בתשו' הרדב"ז (ח"א סי' תקכ"ו) הביא שהר"י ז"ל התיר מטעם כזה דכיון דעכשו אנו מפוזרים ומפורדים כמעט בכ"מ ומשו"ה אילו הי' בחיים הי' נשמע לנו והרדב"ז ז"ל שם חולק ע"ז דהוה אומדנא דלא מוכח והביא שם שגם הר"א מורדון ז"ל התיר במים שאין להם סוף מטעם שנשתקע זכרו ולא הודו לו חבריו עכ"ל. והנה דברי הר"א מורדון אלו הובאו גם בב"י אהע"ז (סי' י"ז) והביא שהר"א ז"ל התיר אחר ד' שנים והב"י ז"ל חולק עליו ופוסק להחמיר משום חומרא דא"א. וא"כ עכ"פ לסניף לענין חדרגמ"ה ז"ל דלשי' כמה פוסקים עכשו לאחר אלף החמישי אינו אלא דרבנן ודאי דיש לצרף גם שי' הר"א ז"ל לסניף להיתרא:
ג
וע"ד מה שתמה בתוספתא דמקואות הקופץ לתוך המקוה הרי זה מגונה יעיין בכ"מ בה' מקואות (פ"א ה"ט) שכ' דבמקוה מצומצם איירי ושם הביא בשם הריב"ש ז"ל שפי' עוד טעם משום כונה והוא בתשו' הריב"ש (סי' רצ"ג):
ד
וע"ד מה שתמה בנוסח התפלה בר"ה כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה דהא שמיעה היינו מרחוק והאזנה מקרוב יעיין בפמ"ג או"ח (סי' תקצ"ב) שהביא בשם הגאון מהר"ח כהן ז"ל לפ' ע"פ משאחז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד יע"ש:
ידידו: