שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נח · ב
וראה זה מצאתי לפוסק קדמון האבן ירחי ז"ל שכבר הי' כזה לעולמים שמוהל אחד התעקש לומר דפריעה היינו רק גילוי והכה על קדקדו והעבירו וז"ל שם (בדף נ"ט) מה ששנינן המל ולא פרע כאלו לא מל פירשו כל חכמי ישראל ולא פרע ולא קרע שאחרי שמל אותו קורע בצפרני ידיו בגודל ואצבע את העורות העליונים כו' שאלמלי גילוי בעלמא כמו ופרע את ראש האשה כאשר שמעתי מפי הדיוט אחד כו' מתערל הילד כבתחלה כו' ואני העבד העברתי את המוהל ההוא במדינת בירגוש ונתתי אחר תחתיו זכרה לי אלקי לטובה עכ"ל:
ובכן חלילה לשום מוהל לשנות מקבלה שבידנו ואפי' אם לא הי' זה מצד הדין אלא מנהג בעלמא חלילה לשום בר ישראל לשנות מנהג ישראל ובש"ס דפסחים (נ' ע"ב) מבואר דיש בו משום אל תטוש תורת אמך ובספרי (פ' ראה) מבואר עוד דע"ז נאמר אשר לא ידעת אתה ואבותיך. וכמה חשו רבותינו ז"ל לכל מנהג בישראל עד כי המהרי"ל ז"ל הצדיק עליו הדין שמתה בתו ר"ל על ששינה מנהג באמירת פיוט וכמ"ש בה' יוה"כ ע"ש, וכן הב"ח ז"ל באו"ח (סי' ס"ח) כ' שאחד ביטל הקרובץ ולא הוציא שנחו. וכבר אחז"ל ביבמות (ק"ב) דאפי' אם יבא אלי' ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל ע"ש. ובפרט אחרי שביארנו מדברי רבותנו ז"ל שהדין כך הוא דיפרע ע"י קריעה ועוד כיון שרוב המוהלים נוהגים כך אם כן מוהל זה עובר גם משום לתא דלא תתגודדו וכמבואר ברמב"ם ה' עכו"ם (פ' ט"ז) וע' מג"א (סי' תצ"ג) בזה:
ושו"ר בתשו' להגאון מהר"י עטלינגער ז"ל שבימיו רצה ג"כ מוהל לחדש כזאת והביא שמה מדעתי' דנפשי' הראי' מהמדרש שהביא האשכול הנ"ל וסיים וז"ל ולכן המשנים עשיית הפריעה ע"י צפורן לא בלבד שמשנים מנהג ישראל אלא גם תקנה שתקנו רז"ל מימים קדמונים ושנתפשטה בכל ישראל ואפשר שמשנים קבלת מרע"ה ועליהם נאמר הפורעים העם לשמצה שומר נפשו ירחק מהם עכ"ד:
וע"ע בלשון הרמב"ם ז"ל בה' מילה (פ"ב) וכ"ה בטושו"ע (סי' רס"ד) דפורעין בצפורן ויותר מזה מבואר ברמ"א יו"ד (סי' שצ"ג) דמותר לתקן צפרניו אפי' בימי אבלו ר"ל ע"ת. וגם יש לו מקום בקבלה דהצפורן יבטל הקליפה ע"ד מהרסיך ומחריביך כו' ע' בזה בגלי רזיא:
ורואה אני פריצותא יתירא בהמתחכם לעשות חדשות ואם בזדון יעשה ודאי על הב"ד להעבירו מאומנותו אבל אם כשגגה היא מלפניו תעמידוהו על האמת. והי בזה שלו':
ידידו"ש: