אור ברסלב
שות אור המאיר סימן נו › ג

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן נו · ג

ב

וע"מ שהביא מש"ס פסחים (כ"ח ע"ב) חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו עובר עליו בלאו כו' דברי ר' יהודא ר' שמעון אומר חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בלא כלום כו' ומשעה שאסור באכילה אסור בהנאה ריה"ג אומר תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה ע"ש והאריך בפלפולו לתרץ מה שעמדו המפורשים בזה בהא דקאמר ריה"ג תמה על עצמך והלא ר"י ור"ש שניהם ס"ל דאסור בהנאה והל"ל תמו על עצמכם בלשון כא וע' בזה בתוס' נדה (ס"ח ע"א):

ולענד"נ בזה אחרי שנדקדק גם על הלשון כל שבעה דקאמר האיך חמץ אסור בהנאה כל שבעה דמאי נפק"מ בין שבעה לפחות משבעה בזה ונראה לומר דדוקא לר"ש קאמר תמה על עצמך ועיקר הקושיא הוא מהא דאסור כל שבעה:

דהנה נחזי אנן כל הני ילפותות דמצינו לעיל בסוגיא דחזקי' ור"א לענין איסור הנאה והם חמשה:

א. לימוד דחזקי' מנין לחמץ שאסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה. ב'. ר' אבהו אליבא דר"מ מדכתיב לגר אשר בשעריך להתיר נבילה בהנאה ע"כ דלא תאכלו איסור הנאה משמע. ג'. ר' אבהו אליבא דר"י יליף מקרא דלכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב כל איסורים שבתורה. ד'. לימוד דריב"ל מדכתיב כל חטאת אשר יובא מדמה וגו' שאין ת"ל באש תשרף אם אינו ענין לגופו דכתיב והנה שורף תנהו ענין לשאר איסורים ואא"ע לאכילה תנהו ענין להנאה. ה'. לימוד דרב פפא מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל שאין ת"ל כו' תנהו ענין להנאה:

אתה תחזה דלר"ש ליכא כל הני ילפותי' ונתחיל מהלימוד הב ואילך ואח"כ נחזור ללימוד הא':

הלימוד הב' מלגר אשר בשעריך אינו לר"ש דבגמ' ע"ז (ס"ז ע"א) קאמר ר"ש דנותן טעם לפגם מותר דכתיב לגר אשר בשעריך הראוי' לגר קרוי' נבילה ושאינו ראוי לגר אינו קרוי נבילה וא"כ איצטריך לר"ש לגר וכיון דאיצטריך לגר איצטריך ג"כ או מכור לנכרי דאל"כ הו"א דאתא למעט נכרי וכמבואר בתוס' פסחים (כ"א ע"ב ד"ה בשלמא) וא"כ אין ללמוד מזה איסור הנאה:

הלימוד הג' מלכלב תשליכון אותו אינו לר"ש דהא אמרינן בגמ' דר"י דדריש אותו לאיסור הנאה ס"ל חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ואנן שמעינן לי' לר"ש במס' קידושין (נ"ח ע"ב) דאמר חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא וא"כ איצטריך אותו למעוטי חולין שנב"ע ולא שמעינן איסור הנאה לשאר איסורים:

הלימוד הד' מבאש תשרף ליתא לר"ש וכדפריך הש"ס שם (כ"ד פ"א) והאי בקדש באש תשרף להכי הוא דאתי הא מיבעי' לי' לכדר' שמעון דתניא רש"א בקדש באש תשרף לימד על פסולי קדש ששורפין אותם בקדש עיי"ש:

הלימוד הה' דר"פ ג"כ ליתא לר"ש דהא בגמ' פסחים (כ"ד שם) פריך והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דרישי' למ"ל ומשני לרבות עצים ולבונה וברש"י שם פי' השתא דאמרת קרא לאו לגופי' אתא אלא לאם אינו ענין תינח ואשר יגע בכל טמא לא יאכל והבשר למ"ל ומשני לרבות עצים ולבונה לקבל טומאה ואע"ג דלאו אוכלא ע"ש:

א"כ ממילא לר"ש דס"ל בש"ס זבחים (מ"ה) דעצים ולבונה מעלה בעלמא ליכא למילף אליבא דידי' באם אינו ענין דא"כ יקשה והבשר דרישא למ"ל דל"ל על עצים ולבונה כיון דס"ל דמעלה בעלמא וכנ"ל:

ולא נשאר לנו עוד רק הלימוד הראשון דחזקי' אמנם גם מזה תקשה לר"ש דהרי כבר הקשה הצל"ח מנלן איסור הנאה בכל הפסח לא ליאסר בהנאה רק יום אחד כדאמרינן בגמ' דפסח מצרים אין חימוצו נוהג אלא יום אחד דכתיב לא יאכל חמץ וסמוך לי' היום ובשלמא לר' אבהו דיליף איסור הנאה מלא תאכלו ושם כתיב שבעת ימים משא"כ לחזקי' דיליף מלא יאכל וסמוך לי' היום לא יאסור בהנאה רק יום ותי' דלא ס"ל לחזקי' למדרש סמוכין דלא יאכל היום ע"ש:

ומעתה לר"ש דס"ל חמץ בין לפ"ז בין לאח"ז בלא כלום ואמרינן בגמ' מ"ט דר"י תלתא קראי כתיבי לא יאכל חמץ וכל מחמצת ולא תאכל ור"ש חד לתוך זמנו וכל מחמצת מיבעי' לי' לנתחמץ מחמת דבר אחר ולא יאכל חמץ מבעי' לי' לכדתניא ריה"ג אומר מנין לפסח מצרים שאינו נוהג אלא יום אחד ת"ל לא יאכל חמץ וסמיך לי' היום ע"ש:

הרי דר"ש דריש סמוכין דלא יאכל חמץ היום וא"כ לר"ש ליכא למילף מדחזקי' רק על יום אחד:

והן הן דברי ריה"ג אהאי מימרא דר"ש דאמר לפ"ז ולאח"ז חמץ אין עובר עליו א"ל תמה על עצמך דוקא דהא ר"ש דריש לגר על נוטלפ"ג ואותו לחולין שנבע"ז ובאש תשרף לפסולי קדש שהן בשריפה ועצים ולבונה מעלה בעלמא ליכא איסור הנאה באם אינו ענין מהובשר וקשיא א"כ איסור הנאה מנ"ל וע"כ רק מלימוד דחזקי' וא"כ עתה אחרי דקא"ר שמעון דחמץ אינו עובר בלפ"ז ולאח"ז ע"כ דריש הסמוכין מלא יאכל היום וא"כ ליכא למילף רק על יום אחד ושפיר קא"ל ריה"ג לר"ש על חמש שיטות דר"ש תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה דוקא והא לכל היותר לא יאסור אלא יום אחד ודו"ק:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה