שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נו · ב
ועל מה שעמד ברש"י פסחים (כ"ו ע"א) בהא דאמרינן בגמ' שם דבר שנעשה מצותו אין מועלין בו משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ופריך הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר ופירש"י ז"ל אלא למ"ד מלמדין ר' יהודא הוא ע"כ וע"ז עמד דמה בעי רש"י ז"ל בזה:
ולענד"נ בזה פשוט עפ"ד התוס' ישנים במס' יומא (ס' ע"א) שהקשו דאמאי לא חשיב ג"כ הא דקיי"ל בפ"ק דכריתות (ז' ע"א) כה"ג שנטל משמן המשחה שעל ראשו ונתן על בני מעיו חייב אלמא דאע"פ שנעשית מצותו מועלין בו וא"כ שוב הו"ל ג' כתובים הבאים כאחד דלכו"ע אין מלמדין ותי' התוס' ישנים שם דלא מצי למיחשב הא דשמן המשחה משום דהגמ' דמקשה אלא למ"ד אליבא דר"י קאי דהא ר"י ס"ל דשני כתובין מלמדין ושמעינן לי' לר"י דס"ל בפ"ק דכריתות דסך לכהנים ולמלכים פטור משום דל"ה זרים מעיקרא וא"כ אע"פ שכה"ג שסך משמן המשחה שעל ראשו חייב אע"פ שנעשית מצותו מ"מ ל"ה ג' כתובים דאיכא למפרך שזהו האיסור אינו שוה בכל שאם נמשח ממנו מלך פטיר עכ"ל התוס' שם:
וזהו שדקדק רש"י ז"ל כאן במתק לשונו במ"ש דמ"ד מלמדין ר"י הוא דהיינו כי היכי דלא תקשה מהא דשמן המשחה: