שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נה · ז
ויש לי להוסיף עוד בזה דכאן בנ"ד שהישראל לא קנה אלא במעות ואח"כ גזל העכו"ם ממנו והי' מהני ממנ"פ:
דהנה כבר העירו על שיטת בעה"מ ז"ל הנ"ל מש"ס מפורש בנדרים (ס"ב ע"א) א"ר יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה כו' ק"ו ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה כיון שפרצום נעשו חול נעקר מן העולם כו' הרי מבואר בהדיא דאפי' בכ"ש אמרינן האי דובאו בה פריצים וחללוה:
והנ"ל בזה דר"י לשיטתו דבש"ס דחולין (קל"ט ע"א) בהא דתנן שילוח הקן אינו נוהג במוקדשין דפריך הש"ס היכי דמי אילימא דהו"ל קן בתוך ביתו ואקדשי' מי מחייב כי יקרא קן צפור פרט למזומן ואלא דחזא קן בעלמא ואקדשי' והא ל"ה ברשותו ומוקי לה רב במקדיש פירות שובכו ומרדו ושמואל מוקי לה במקדיש תרגנולתו לבה"ב ומפרש שם בגמ' רב מ"ט לא אמר כשמואל ומשני דרב ס"ל דקדשי בה"ב דקדושת בעלמא הוא כיון דמרדה פקעה קדושתי' וחייבת בשילוח ושמואל אמר כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא:
והרשב"א ז"ל בחולין שם הקשה אהא דאמר רב דקדשי בה"ב כיון דמרדו פקעו קדושתי' ואמאי פקעו קדושה שבהן להיכן הלכה ותי' דהקדש דמים אינו כקנין הגוף אלא כשעבוד ממון וכיון שנתייאש הגזבר מחמת שמרדו הו"ל כהפקר ופקע לי' שיעבוד ממון שיש לגבוה עליו וכדאמרינן לענין שיירא שעמד עלי' גייס דכל היכא דאין הבעלים יכולין ליטול יכול למימר מהיפקרא קא זכינא דאלמא הפקר הוא ויצא מרשות בעלים ואשמעינן קרא דבקדשי מזבח אינו כן ע"ש וכ"כ גם הריטב"א ז"ל בחולין שם:
ומעתה יהי' נמצא בהא דהתירו כל דינרא והדריינא שבעולם ולא חשו לטבעה דירושלים משום שמצאו לה מקרא מן התורה דובאו בה פריצים וחללוה אינו מגזירת הכתוב אלא טעמא רבה יש בדבר דהא כיון דקדושת דמים בעלמא הוא וממילא כל שבאו פריצים והו"ל הפקר וכדברי רש"י ע"ז הנ"ל לא עדיף ממקדיש תרנגולתו לבה"ב ומרדה דאמרינן דפקעה קדושתא. וממילא יהי' נמצא לשי' זו דאין ללמוד מקדשי מזבח דהא בקדשי מזבח לא מהני מרדו דאף דהויין הפקר לא פקעו קדושתי'. וכ"ז לרב דמחלק בין קדשי מזבח לקדשי בה"ב איכא לאוקמא קרא דובאו בה פריצים. וחללוה דאשמעינן דיצא לחולין אקדשי בה"ב דוקא אבל לשמואל דאמר דאפי' קדשי בדק הבית לא פקעו קדושתי' כשמרדו משום סברא דכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וא"כ ע"כ הא דובאו בה פריצים גזה"כ הוא בפריני עכום ולאו מטעם הפקר וממילא ה"ה בקדשי מזבח וכ"ש:
ומשו"ה ר"י לשיטתו דבגמ' דחולין שם אמרינן וכן אמר ר' יוחנן במקדיש תרנגולתו לבה"ב ומרדה וא"ל ר"ל וכיון שמרדה פקעה לי' קדושתא ושני לי' כל היכי דאיתא בי גזי דרחמנא איתא ע"ש ומשו"ה שפיר קאמר ר"י דהא דובאו בה פריצים קאי אפי' אכ"ש:
והנה בהא דחולין שם קיי"ל כשמואל דבמקדיש תרנגולתו לבדה"ב איירי וע' בריטב"א חולין שם שכ' הטעם דאף דבעלמא קיי"ל דהלכה כרב באיסורי מ"מ כאן דר"י ס"ל כשמואל הכי פסקינן וכן מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל בה' שחיטה (פי"ג ה"כ) עיי"ש. וא"כ ממילא דובאו בה פריצים שייך אף בכ"ש וקדשי מזבח וא"כ יהי' מקום לצדד לכאורה להיתר בנ"ד: