שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נה · ג
איברא דעדיין יש לכאורה לפקפק בהיתר זה דאלמות מכח דברי הרשב"א בחולין שם שכ' דל"ה רק קנין דרבנן וע' ברי"ט אלגזי (פ"ב דבכורות) שהקשה מזה אתשו' צ"ל הנ"ל:
אבל נלענ"ד לומר דבנ"ד יהי' מהני לכו"ע והוא עפ"ד הרמ"א ז"ל בתשו' (סי' פ"ז) שכ' בדין ישראל שקנה פרה מנכרי ולא משכה עדיין לביתו רק קנה בכסף ואמר לו הנכרי שיחזור לו החצי כמנהג המקום ואח"כ הוכר הגנב וילדה בכור וכ' שם הרמ"א ז"ל להתיר מטעם דקיי"ל כר"ת ז"ל דבעכום משיכה דוקא קונה ולא מעות ורק דנהי דמעות אין קונות מדין תורה אבל עכ"פ לא גרע מסטימתא דקניא מדרבנן עכ"פ ואכן כיון דלא קנה הישראל רק בקנין דרבנן מכח מנהג הרי לעומת זה יש מנהג המקום שהגוי ישלם החצי בגניבה ושוב הו"ל יד נכרי באמצע ע"ש:
וה"ה ממש בנ"ד דלא קנה הישראל הבהמה במשיכה רק בקנין כסף דלשי' ר"ת ז"ל לא הוי רק קנין סטימתא וכן תק"כ ג"כ לא הוי רק סטימתא וגריע עוד מקנין דרבנן דעלמא וכמבואר בנה"מ (סי' ר"א) וא"כ כיון דהישראל לא קנה רק בקנין כזה. ממילא שוב מועיל לעומת זה קנין אלם של נכרי אף דהוא רק דרבנן. וע' עוד בתשו' המיוחסות לרמב"ן ז"ל (סי' רכ"ה) שכ"כ דקנין סטימתא אין מועיל לחייב בבכורה ולטעמי' אזיל שכ' בחי' ב"ב (ע"ז) דקנין דרבנן אין מועיל לדאוריתא ע"ש: