שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נד · ג
ובהיותי בזה אמרתי להעיר עוד במ"ש הב"י שם (בסי' שכ"ו) לחלק בין הא דאמרינן באדם הרוחץ חיישינן ובעי לנגב ובבגד אדם הולך ברה"ר ומטר סוחף עליו ואינו חושש משום דבאדם יש ריבוי מים על גופו ובבגד מימיו מועטים ע"ש ובטו"ז שם מ"ש בזה:
והרי מבואר מד' הרמב"ם הנ"ל (בה' מקואות) גבי מקוה שמימי' מכוונים וירדו שנים וטבלו זאח"ז דהשני טמא ובהטביל בה את הסגוס פסק דטהור וכ' הכ"מ בשם הריב"ש ז"ל וכ"ה בב"י שם הטעם משום דבאדם הרבה מקומות נגובים משא"כ בבגד יש הרבה מים, וא"כ איפכא שמעינן לה דאדרבא בבגד ריבוי מים יותר מעל גוף האדם:
ואכן מלבד מה דיש לחלק בין סגוס לשאר בגדים וכמבואר שם יש לחלק ג"כ בין טבילה לירידת גשמים משום דבטבילה בעינן שיבלעו מים וכמבואר במס' מקואות (פ' י') וגם יש להעיר בזה מהש"ס דכריתות (ט"ו ע"ב) זב וטמא מת שהי' מהלכין בדרך וגשמים יורדים עליהם אפי' אם סוחט מצד עליון לתחתון המשקין טהורין ופרש"י שם הטעם כיון שסופן לבלוע בבגד בשפה התחתונה ע"ש. וע' תוס' גיטין (ט"ז פ"א) ודו"ק: