שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין
סימן נד · ב
ואמנם בנ"ד יש תוספת חשש משום מעביר המים שע"ג ד"א. ואכן גם ד"ז מבואר שם בשו"ע (שכ"ו ס"ז) דהרוחץ בנהר ינגב גופו כשעולה מהנהר כדי שלא יעביר המים ד"א לכרמלית ע"ש:
והנה לכאורה יש לחשוש משום העברה בנהר עצמו דהוי ג"כ כרמלית ואולם דבר זה מבואר בחי' המאירי ז"ל בשבת (קמ"א) בשם גדולי הדורות דבעודו בנהר אן חשש משום שהמים בנהר מעבירים אלו את אלו ונמצא שנא הביא מהם ד"א שלימות ורק המאירי ז"ל הקשה בזה דהא המים שעל כתפיו אינם מודחים ע"י מי הנהר וא"כ נושא אותם ד"א שלימים עכ"ק ואעפ"כ מסיק המאירי שם להיתר בתוך הנהר עצמו וכ' דלהצריכו לנגב המים שעל כתפיו הוא חומרא גדולה:
ובעיקר קו' המאירי ז"ל נלע"ד להעיר מהמשנה דמקואות (פ"ז) מקוה שי"ב מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זאח"ז אם היו רגליו של ראשון נוגעין במים אף השני טהור דברי ר"י וכ"פ הטור יו"ד (סי' ר"א) והרי טעמא דר"י מפורש בש"ס דגיטין (ט"ז) משום דאמרינן גוד אחית והוי המים שעל גופו מחוברין למי המקוה ומשקה טופח חיבור ע"ש וא"כ י"ל גם בנ"ד דהמים שעל כתפיו הוי כמחוברין למי הנהר ול"ה עקירה והנחה, ועי' ש"ס דשבת (ד' ע"ב) מים ע"ג מים היינו הנחתן וממילא ליכא איסור דהעברה תוך הנהר:
ואף להרמב"ם ז"ל דפסק דהשני טמא וכחכמים דפליגי אר"י ומטעם הנ"ל משום דבמקצת מקומות שבגוף ינגבו המים ול"ה חיבור מ"מ עדיין יש לצדד לפי הש"ס דחגיגה (י"ט ע"ב) דבדרבנן מודים חכמים לר"י דאמרינן גוד אחית וע' טו"ז בסי' ר"א שם (ס"ק מ"ז) דכן הלכה וא"כ הכא בכרמלית דרבנן בתוך הנהר לכו"ע הוי חיבור, ויש להעיר מירושלמי חגיגה (פ"ב ה"ו) מתניתא פליגא על רשב"ל דר"י מטהר אפי' בנדה יראה מסתימת הירו' כלישנא דפליגי אפי' בדאו':
והנה במש"ל דר"י ס"ל דמשקה טופח הוי חיבור י"ל דאזיל לשי' בתוספתא דפרה והובא בר"ש (שילהי דפרה) בעלה מטבילתו ויש עליו עדיין כטיפי מרגליות מים הזאתו פסולה דחשיב עדיין מים ע"ש וע"ע בירו' שבת (פ"ב) במשנה דלא יקום אדם כשפופרת דר"י מתיר דאמר ר"י כדעתי' דאמר משקה טופח חיבור ע"ש ובירו' עירובין (פ"ח ה"ו) דקאמר מיחלפא שיטתא דר"י דאמר מים יש בהם ממש ע"ש: