אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן נד

סימן נג

כבוד הרב החסיד החו"ב בחדרי תורה הר' ישראל מרדכי טייטעלבוים נ"י בק"ק קאפיטשיניץ יצ"ו

ע"ד שאלתו אודות טבילה בנהר בשבת בכפרים שאין שם מקוה:

תשובה

א

עיקר דין טבילה בשבת מבואר בשו"ע או"ח (סי' שכ"ו ס"ח) להיתר ובמג"א שם בשם הת"ה (סי' רנ"ה) דאף להמרדכי דאוסר טבילת צונן בכלי משום דנראה כחמין אבל בנהרות או במקואות שלנו דל"ד לבריכה לכו"ע שרי והחשש בזה רק משום דלפי מנהגנו דאין טובלין אלא לצורך א"כ נראה כמתקן והמג"א ז"ל ס"ל דל"ה מתקן כיון דאין טבילה זו מהדין דבטלה תקנת עזרא ומ"ש המג"א שם בשם האגור דבנהר אסור היינו רק דהוי כמו כלי ולא משום מתקן ועי' במחה"ש שם דחוזר אדלעיל ולא משום חשש דסחיטת שער או מתקן דבזה אין חילוק כלל בין נהר למקוה ולענין עיקר טבילה בשבת הלא בדורותינו אלה אשר כבר זכינו לאורן של צדיקים תלמידי הבעש"ט זי"ע מי יהין ח"ו עוד לפקפק אחרי טבילה במקוה בשבת טבילה המטהרת גוף ונשמה:

וגדולה מזו יראה באבן העוזר (סי' שס"ג) שכ' דגדולי הדורות שלפנינו הוי חברי גזיזי דברדא לטבול בשבת ועי' במג"א (סי' ש"כ סקט"ו) דבנהר ובאר אסור לשבור הקרח ובמחה"ש בשם השב יעקב שחולק ע"ז והתיר ע"ש:

ולפיכך הדבר פשוט להיתר בזמננו ובלבד שלא יסחוט השער ולא ישוט וכמבואר בש"ס ופוסקים ואין להאריך בזה:

ב

ואמנם בנ"ד יש תוספת חשש משום מעביר המים שע"ג ד"א. ואכן גם ד"ז מבואר שם בשו"ע (שכ"ו ס"ז) דהרוחץ בנהר ינגב גופו כשעולה מהנהר כדי שלא יעביר המים ד"א לכרמלית ע"ש:

והנה לכאורה יש לחשוש משום העברה בנהר עצמו דהוי ג"כ כרמלית ואולם דבר זה מבואר בחי' המאירי ז"ל בשבת (קמ"א) בשם גדולי הדורות דבעודו בנהר אן חשש משום שהמים בנהר מעבירים אלו את אלו ונמצא שנא הביא מהם ד"א שלימות ורק המאירי ז"ל הקשה בזה דהא המים שעל כתפיו אינם מודחים ע"י מי הנהר וא"כ נושא אותם ד"א שלימים עכ"ק ואעפ"כ מסיק המאירי שם להיתר בתוך הנהר עצמו וכ' דלהצריכו לנגב המים שעל כתפיו הוא חומרא גדולה:

ובעיקר קו' המאירי ז"ל נלע"ד להעיר מהמשנה דמקואות (פ"ז) מקוה שי"ב מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו זאח"ז אם היו רגליו של ראשון נוגעין במים אף השני טהור דברי ר"י וכ"פ הטור יו"ד (סי' ר"א) והרי טעמא דר"י מפורש בש"ס דגיטין (ט"ז) משום דאמרינן גוד אחית והוי המים שעל גופו מחוברין למי המקוה ומשקה טופח חיבור ע"ש וא"כ י"ל גם בנ"ד דהמים שעל כתפיו הוי כמחוברין למי הנהר ול"ה עקירה והנחה, ועי' ש"ס דשבת (ד' ע"ב) מים ע"ג מים היינו הנחתן וממילא ליכא איסור דהעברה תוך הנהר:

ואף להרמב"ם ז"ל דפסק דהשני טמא וכחכמים דפליגי אר"י ומטעם הנ"ל משום דבמקצת מקומות שבגוף ינגבו המים ול"ה חיבור מ"מ עדיין יש לצדד לפי הש"ס דחגיגה (י"ט ע"ב) דבדרבנן מודים חכמים לר"י דאמרינן גוד אחית וע' טו"ז בסי' ר"א שם (ס"ק מ"ז) דכן הלכה וא"כ הכא בכרמלית דרבנן בתוך הנהר לכו"ע הוי חיבור, ויש להעיר מירושלמי חגיגה (פ"ב ה"ו) מתניתא פליגא על רשב"ל דר"י מטהר אפי' בנדה יראה מסתימת הירו' כלישנא דפליגי אפי' בדאו':

והנה במש"ל דר"י ס"ל דמשקה טופח הוי חיבור י"ל דאזיל לשי' בתוספתא דפרה והובא בר"ש (שילהי דפרה) בעלה מטבילתו ויש עליו עדיין כטיפי מרגליות מים הזאתו פסולה דחשיב עדיין מים ע"ש וע"ע בירו' שבת (פ"ב) במשנה דלא יקום אדם כשפופרת דר"י מתיר דאמר ר"י כדעתי' דאמר משקה טופח חיבור ע"ש ובירו' עירובין (פ"ח ה"ו) דקאמר מיחלפא שיטתא דר"י דאמר מים יש בהם ממש ע"ש:

ג

ובהיותי בזה אמרתי להעיר עוד במ"ש הב"י שם (בסי' שכ"ו) לחלק בין הא דאמרינן באדם הרוחץ חיישינן ובעי לנגב ובבגד אדם הולך ברה"ר ומטר סוחף עליו ואינו חושש משום דבאדם יש ריבוי מים על גופו ובבגד מימיו מועטים ע"ש ובטו"ז שם מ"ש בזה:

והרי מבואר מד' הרמב"ם הנ"ל (בה' מקואות) גבי מקוה שמימי' מכוונים וירדו שנים וטבלו זאח"ז דהשני טמא ובהטביל בה את הסגוס פסק דטהור וכ' הכ"מ בשם הריב"ש ז"ל וכ"ה בב"י שם הטעם משום דבאדם הרבה מקומות נגובים משא"כ בבגד יש הרבה מים, וא"כ איפכא שמעינן לה דאדרבא בבגד ריבוי מים יותר מעל גוף האדם:

ואכן מלבד מה דיש לחלק בין סגוס לשאר בגדים וכמבואר שם יש לחלק ג"כ בין טבילה לירידת גשמים משום דבטבילה בעינן שיבלעו מים וכמבואר במס' מקואות (פ' י') וגם יש להעיר בזה מהש"ס דכריתות (ט"ו ע"ב) זב וטמא מת שהי' מהלכין בדרך וגשמים יורדים עליהם אפי' אם סוחט מצד עליון לתחתון המשקין טהורין ופרש"י שם הטעם כיון שסופן לבלוע בבגד בשפה התחתונה ע"ש. וע' תוס' גיטין (ט"ז פ"א) ודו"ק:

ד

ומ"ש כ"ה עוד דאפשר דהנהר עמוק י' ע"י מחיצות והוי רה"י ואסור להוציא ממנו לחוץ יע' במג"א (סי' שמ"ה סקי"ד) וכן בסי' (שנ"ו סק"ב) דהיינו דוקא כשהמחיצות בשיפוע כ"כ שמתלקטות י' מתוך ד' אבל בלא"ה לא הוי מחיצה, ואפי' אם הי' מחיצות כראוי ג"כ ל"ה איסור בדבר דהא הנהר הרבה יותר מבית סאתים והוי כמו קרפף יותר מב"ם שלא הוקף לדירה דמותר להוציא ממנו לבקעה וכמבואר להדיא בסי' (שמ"ו ס"ג) וע' בטו"ז שם הטעם דאף דהוא רה"י גמור מה"ת התירו לטלטל ממנו לכרמלית כדי שלא יבאו לטלטל בו ע"ש:

מכל הלין פשוט דטובלין בנהר בשבת לש"ש ובלבד שלא יסחוט ולא ישוט וינגב א"ע בצאתו וכנ"ל וליתר שאת ינהוג לפשוט וללבוש סמוך לנהר ממש בתוך ד' אמות בכרמלית וא"כ ודאי אין שום חשש:

ה

וע"ד מה שעמד במס' שבת (ס' ע"ב) בהא דתנן התם במשנה לא יצא האיש בסנדל המסומר ומפרש בגמ' משום מעשה שהי' שנהרגו ע"י סנדל ופריך אי הכי בחול נמי ליתסר ומשני מעשה כי הוה בשבת הוה ופריך דא"כ ביו"ט לישתרי ומשני דאפי' לר' חנינא בן עקביא דאמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהי' ה"מ ירדן דשאני משאר נהרות אבל יו"ט ושבת כי הדדי נינהו כו' ע"ש. והדבר צריך ביאור דאמאי שני לי' בין ירדן לשאר נהרות יותר ממה דשני לי' בין שבת ליו"ט:

והנ"ל בס"ד בפשי' דהנה במשנה דאהלות (פ"ח מ"ה) תנינן אלו אין מביאין כו' ספינה שטה על פני המים וא"כ לפ"ז ע"כ הא דלא ישא אדם מי חטאת ויעבור בירדן ובספינה אין החשש שמא תאהיל הספינה על כזית מן המת ותביא טומאה לכל הכלים שבספינה דהא ספינה אין מביאה טומאה וע"כ ליכא רק אחד מב' חששות או שמא יאהיל הכלי עם מי חטאת על הכזית מת וכמו שפירש"י ביבמות (קט"ו ע"ב) או אם הי' מקום לומר שהספינה עצמה מקבלת טומאה ואז ממילא הי' נפסל המי חטאת משום מקומו טמא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפהמ"ש דפרה (פ"ח מ"ו):

והנה החילוק בין שני הטעמים דלטעם משום שהכלי עצמו מאהיל אינו רק אם הוא כנגדו ממש דזהו ודאי חששה רחוקה משא"כ באם הספינה טמאה דחיישינן לכל הספינה והוא חששא יותר קרובה. וא"כ מעתה יהי' נמצא דלר"ח בן עקביא לשיטתו שפיר יש חילוק בין ירדן לשאר נהרות דהא במשנה דשבת (פ"ג ע"ב) תנן מנין לספינה שהוא טהורה שנאמר דרך אני' בלב ים ור"ח בן עקביא בגמ' שם דכל הספינות טהורות חוץ מספינת הירדן וא"כ לרחב"ע שפיר ניחא דקאמר לא אמרו אלא בירדן ובספינה משום דאז הספינה ג"כ נטמאת ושפיר איכא החשש לכל הספינה משא"כ בשאר נהרות דאין חשש רק שמא יאהיל כנגדו דוקא וזהו שאמרו ה"מ ירדן דשאני משאר נהרות אבל יו"ט ושבת כי הדדי נינהו וז"פ:

ידידו"ש:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה