אור ברסלב

שות אור המאיר· רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין

סימן נג

סימן נב

ב"ה טארנאפאל ה' בהר תרס"ט. דכ' ידידי הרב הגדול צמ"ס פאר היחס הר' עקיבא שרייבער נ"י בעיר לבוב יצ"ו.

על אשר עמד בדין חרישה בשביעית לענין מלקות שהרמב"ם ז"ל בה' שמיטה (פ"א ה"ב) כ' אינו לוקה מה"ת אלא הזריעה כו' דמבואר מדבריו דאחרישה אין לוקין וכ' הכ"מ ז"ל הטעם משום דבגמ' מו"ק פליגי ר"י ור"א חד אמר לוקה וחד אמר אין לוקין ומספיקא לא מלקינן לי'. וע"ז תמה כבודו דהא בגמ' דמו"ק שם אמרינן כי אתא רב דימי אמר יכול ילקה על התוספת כו' מאי תוספת ר' אלעזר אמר חרישה וה"ק יכול ילקה על חרישה ונסיב לה תלמודא לפטורא ור' יוחנן אמר יכול ילקה על תוספת ר"ה כו' ומבואר מזה דר"א הוא דאמר דאין לוקין אחרישה בשביעית וממילא ידעינן דחד דאמר לוקין הוא ר' יוחנן וע' בתוס' שם שהקשו באמת אמאי לא קאמר תסתיים ותי' דמפירש בהדיא לא בעי למימר תסתיים ע"ש וא"כ כיון דהרמב"ם ז"ל פסק בכל פלוגתא דר"י ור"א דהלכה כר"י וכמבואר בדבריו בה' תרומות (פ"ו הי"ב) ובכ"ד וא"כ אמאי פסק כאן דאין לוקין:

תשובה

א

לפום רהטא הי' נראה לתרץ עפ"ד הש"ך ביו"ד (סי' קמ"ה סק"א) דכל היכי דאיכא פלוגתא בין בבלי לירושלמי אליבא דר' יוחנן אף דבעלמא קיי"ל דבבלי וירושלמי הלכה כבבלי מ"מ בפלוגתא אליבא דר"י אזלינן בתר הירושלמי כיון דר"י מרא דירושלמי הוא ודייק טפי עיי"ש. וא"כ מעתה כיון דבירושלמי איתא הפלוגתא בהיפך וכמבואר בירושלמי כלאים (פ"ח ה"א) ובסנהדרין (פ"ז ה"ה) דר"א אמר לוקין על החרישה ופתר מתניתא על תוספת ור"י אמר אין לוקין על חרשה ופתר לה אחרישה וכ"ה עוד בירושלמי שבת (פ"ז ה"ב) וא"כ פסק שפיר הרמב"ם ז"ל כירושלמי בהא:

ואכן הדרנא בי מכח דברי הרמב"ם ז"ל בה' יו"ט (פ"א ה"ד) שפסק דאמרינן בהבערה מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך כמו דאמרינן בהוצאה וכ' הראב"ד ז"ל שם בהשגות דבירושלמי אמרינן לא תאסר ולא תשרי וכ' הכ"מ ז"ל שם לתרץ דעת הרמב"ם ז"ל וז"ל ואע"ג דר"י אמר בירושלמי לא תאסר ולא תשרי לא סמך עליו רבינו כיון דבגמרתנו ר"י עצמו השוה אותן ע"ש. הרי מבואר דשיטת הרמב"ם ז"ל דאפי' במימרא דר"י הלכה כבבלי:

ואמת שהכ"מ ז"ל כאן בה' שמיטה כ' ג"כ בתירוץ אחד דהרמב"ם ז"ל סמך אמימרא דירושלמי אבל היינו רק לפי דרכו דספיקא הוא בגמרין וא"כ ממילא יש לסמוך אירושלמי וכמ"ש הש"ך בה' ע"ז שם דלא שבקינן מאי דפשיטא לירושלמי משום ספיקא דבבלי אבל כיון שביארנו דגם בגמ' דידן מבואר בהדיא איך ס"ל לר"י שוב הדק"ל:

וכבר ראיתי להגאון מהר"י ברלין ז"ל שהאריך להוכיח כן להלכה דאף במימרא דר"י הלכה כבבלי והביא גם מהא דקי"ל בחו"מ (סי' מ') דמחייב עצמו בשטר אף בדבר שלא נתחייב משום דס"ל הכי לר"י בכתובות אף דבירובלמי שם סבר ר"י דאינו חייב ע"ש. ואפשר דגם הש"ך ז"ל לא קאמר רק בהא דאבני הר שנדלדלו דספיקא הוא בגמ' ע"ש. ועכ"פ איך שיהי' דעת הרמב"ם ז"ל מבואר דפוסק כהבבלי אף במימרא דר"י וא"כ הדק"ל:

ב

והנראה לומר בטעם פסק הרמב"ם ז"ל וגם להבין עיקר הפלוגתא שבין בבלי וירושלמי אליבא דר"א ור"י דאזלי לשי':

בהקדם הש"ס דמכות (כ"א ע"ב) א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו החופה בכלאים לוקה א"ל ר' יוחנן לאו משנתנו היא זו יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמנה לאוין החורש בשור ובחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם האי חורש דמחייב משום כלאים היכי משכחת לה לאו דמיכסי בהדי דאזיל א"ל ר"ל לר"י אי לאו דקילסך גברא רבה הוה אמינא מתני' מני ר"ע הוא דאמר המקיים כלאים לוקה ע"ש:

והתוס' במס' פסחים (מ"ז ע"ב) כתבו דלמ"ד דחורש בשביעית אינו לוקה ע"כ מוקי משנה דיש חורש דאיירי במחפה דאית בי' משום זריעה וקחשיב כלאים ג"כ משום מחפה ע"ש:

וכדברי התוס' אלו מפורש בהדיא בירושלמי כלאים (פ"ח ה"א) אמר ר' יוחנן ולאו מתניתא הוא כלאים בכרם איך אפשר כלאים ע"י חרישה לא במחפה והי' ר' ינאי מקלס לי' א"ל ר"ל בתר כל אילן קלוסיא יכול אנא פתר לה כר"ע דר"ע אמר המקיים כלאים עובר בל"ת ופריך כלום אמר ר"ע אלא לעבור שמא ללקות והכא ללקות אנן קיימין ועוד מן הדא דתנינן שביעית אית לך מימר שביעית דר"ע ומשני פתר לה שביעית דר"א לוקין על החרישה בשביעית כו' ופי' הפנ"מ דקאמר דע"כ לית לך לאוקמא כר"ע חדא דאף ר"ע לא קאמר אלא לאיסורא ולא למלקות ועוד אי כר"ע ולא חשיב מחפה כזורע א"כ היכי תני שביעית הא על חרישה בשביעית אינו לוקה וע"ז קאמר הירושלמי פתר לה כר"א דאמר לוקין על חרישה בשביעית:

ומעתה נראה דהך פלוגתא דירושלמי ובבלי אליבא דר"א תליא בפלוגתא אחרת דפליגי אמוראי אליבא דר"א והוא דבמס' סנהדרין (ס"ג ע"א) אמרינן כי אתא רב דימי א"ר אלעזר על כלם לוקה חוץ מהנודר בשמו והמקיים בשמו כי אתא רבין א"ר אלעזר על כלם אינו לוקה חוץ מהנודר בשמו והמקיים בשמו ומבואר בגמ' שם דטעמא דרב דימי אר"א דקאמר דאין לוקין על הנודר בשמו והמקיים בשמו הוא משום דהו"ל לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו וטעמא דרבין אר"א דס"ל דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו:

והתוס' במס' מכות (ד' ע"ב) כ' בשם הערוך דהא דאר"ע המקיים כלאים לוקה היינו משום דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ע"ש:

וא"כ מעתה א"ש דבש"ס דילן במו"ק איתא כי אתא רב דימי אמר יכול ילקה על תוספת כו' ואמר ר"א יכול ילקה על חרישה כו' ומבואר מדברי הריטב"א שם דגם כירושא דר"א אמתניתא הוא מדברי רב דימי שאמר משמי' דר"א. וא"כ רב דימי אליבא דר"א לשי' בסנהדרין דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וא"כ לדידי' ליכא לאוקמא מתניתין במקיים כדרך דדחי לה בירושלמי כלום אמר אלא לעבור והכא ללקות וע"כ מוכרח לאוקמה במחפה ושפיר ס"ל דעל חרישה בשביעית אין לוקין אבל הירושלמי קאי לרבין אליבא דר"א דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ושפיר מוקמינן מתני' דמחייב בכלאים משום מקיים ובשביעית חייב משום חרישה וע"כ דחורש בשביעית לוקה:

ומיושבת בזה קושית תוס' הנ"ל דאמאי לא קאמר תסתיים דר"א הוא דאמר אין לוקין משום דמהך ברייתא אין ראי' דהא רב דימי לטעמי' קאמר הכי אבל לרבין אינו כן וא"כ עדיין לא תסתיים אי כרבין אי כרב דימי:

וא"כ שפיר ניחא ממילא פסק הרמב"ם ז"ל דפסק דאין לוקין דכיון דתליא בפלוגתא דרב דימי ורבין והרי קיי"ל רב דימי ורבין הלכה כרבין וכמו שהוכיחו התוס' במס' בכורות (כ"ב ע"ב) ד"ה יתיב. וגם הא סתמא דגמ' דמכית מסייעתו דקאמר ר"י לאו משנתנו הוא זו הרי דמוקי למתני' במחפה ולא מוקי לה במקיים וכר"ע והיינו משום דאין לוקין אחרישה בשביעית:

ג

ובאופן אחר נ"ל לומר עוד בטעם פלוגתא זו אליבא דר"א בשאקדים ליישב קושית התוס' ז"ל במס' מכות (ד' ע"ב) בהא דר"י יליף מעדים זוממין דלקי אלאו שאין בו מעשה ופריך מה להני שכן קנס ומשני ר"י לא ס"ל כר"ע דמשמע מזה דלר"ע דס"ל עדים זוממין קנסא ואין ללמוד מעדים זוממין ס"ל דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וע"ז הקשו התוס' ז"ל מהא דאר"ע המקיים כלאים לוקה הרי דלוקין אלאו שאין בו מעשה וכן הקשו התוס' במס' ע"ז (ס"ד ע"א) ד"ה ר"ע ומכח זה דחו פי' הערוך ע"ש ואכן במס' שבועות הקשו עוד התוס' דמשמע מהש"ס דהתם דס"ל לי' לר"ע דלוקין דאמרינן התם (ג' ע"ב) אמשנה דשבועות שתים שהן ארבע הא אוכל ולא אכל לאו שאין בו מעשה והיכי אתיא למלקות ומשני קסבר לאו שאב"מ לוקין עליו ובדף (ד' ע"א) שם אמרינן אי לאו דאר"ע לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו הוה אמינא מתני' מני ר"ע ולמלקות והקשו התוס' דהיכי הוה כר"ע ולמלקות א"כ לא יהי' חייב באוכל ולא אכל כיון דלאו שאין בו מעשה הוא והרי ס"ל לר"ע עדים זוממין קנסא וא"כ לא אתא לדידי' מעדים זוממין לחייב בלאו שאין בו מעשה:

וליישב זה אמרתי דהנה בהא דאמר ר"ע המקיים כלאים לוקה מפורש בגמ' הטעם משום דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ודרשינן הכי כלאים שדך לא. והנה פסוק זה בכלאי זרעים נאמר אבל עדיין יש לדעת מנ"ל בכלאי הכרם דמקיים חייב אבל הדבר מפורש בירושלמי כלאים (פ"ח ה"א) כתיב לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא הזורע מקיים מנין ת"ל וכרם ולא כלאים ומפרש הפ"מ דהיינו מדכתיב לא סמוך לכרמך ולא כתיב לא תזרע כלאים כרמך ש"מ דבכרמך לא יהי' כלאים אפי' שהוא לא זרען אלא שמקיים עובר עליו:

ואמרינן עוד שם בירושלמי על דעתי' דר' יונתן דאמר חטה וחרצן או שעורה וחרצן הוי כלאים בכרם ולא בעי ג' מינין כהא דאמר ר' זעירא לא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך כלאים לא תזרע ומפרש הגר"א ז"ל ביו"ד (סי' רצ"ה) עיקר כרמך כלאים היינו דלא כר' יאשי' אלא דעיקר כרמך הם הכלאים ולא בעינן ג' מינין בכלאים ומדייק לה ג"כ מדכתיב לא סמוך לכרמך לומר דעיקר הוא הכרם וע' בפי' פ"מ שם:

והנה יתחייב מזה דר"ע דס"ל דהמקיים כלאים לוקה וקדריש מדכתיב לא סמוך לכרמך וכירושלמי הנ"ל פ"כ דס"ל כר' יאשי' דאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דאילו לר' יונתן דאשני מינין נמי חייב הא איצטרך קרא דלא סמוך לכרמך לומר דעיקר כרמך כלאים ומנ"ל דין דמקיים כלאים בכרם:

ובירושלמי כלאים שם והובא ג"כ בתוס' פסחים (מ"ז ע"א) ד"ה ומוקדשין וכן בתוס' חולין (פ"ב ע"א) ד"ה ולאפוקי פריך אהא דר' יאשי' דאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קרא דלא תזרע כרמך כלאים למה לי תיפוק לי' דהו"ל כלאי זרעים ומשני להתראה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה עיי"ש:

וא"כ מעתה הדבר מוכרח לר"ע דמקיים נמי במלקות דהא ר"ע דדריש לא סמוך לכרמך לענין מקיים ע"כ דס"ל כר' יאשי' דאינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן וכנ"ל וא"כ כיון דס"ל כר' יאשי' קשיא למה לי קרא למקיים בכלאי הכרם תיפוק לי' דהו"ל כלאי זרעים וגם בכלאי זרעים מקיים חייב מקרא דדריש ר"ע בכלאי זרעים כלאים שדך לא וע"כ מוכרח לומר כתירוץ הירושלמי על ר' יאשי' דנפ"מ להתראה וא"כ ע"כ דמקיים בכלאים לוקה דאי אינו לוקה ל"ש תרי קראי לעבור בב' לאוין וכמ"ש התוס' ב"מ (ס"א ע"א) וא"כ ע"כ קרא למלקות הוא דאתא:

ומיושבת ממילא קושית תוס' מכות הנ"ל שהקשו דאמאי ס"ל לר"ע מקיים כלאים לוקה כיון דס"ל עדים זוממין קנסא א"כ אין ללמוד מעדים זוממין דהשתא שפיר ניחא דהא לר"ע בהדיא ריבתה תורה מקיים למלקות:

וא"כ לפ"ז יש לומר ג"כ דר"ע יליף בעלמא לחייב בלאו שאין בו מעשה מדגלי קרא בכלאים ומשו"ה שפיר ס"ל באוכל ולא אכל דחייב ומיושבת קושית תוס' שבועות הנ"ל:

ד

והנה בהא דתנן במשנה דיש חורש תלם אחד דחייב משום שמנה לאוין ולא קחשיב אלא שבעה תי' התוס' ז"ל משום דבכלאים גופא איכא ב' לאוין חד משום כלאי הכרם וחד משום כלאי זרעים ולכאורה יש להקשות לפי' התוס' ז"ל דהא בהדיא תני במתני' כלאים בכרם ולא קחשיב כלל כלאי זרעים ואכן לפ"ד הירושלמי הנ"ל דר"ע דס"ל מקיים כלאים לוקה ע"כ ס"ל כר' יאשי' דל"ה כלאים בכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד והרי בגמ' מוקי ר"ל מתני' כר"ע דס"ל המקיים כלאים לוקה וא"כ ממילא בכלאים בכרם גופא איכא גם כלאי זרעים וחייב שתים וכיון דתני במתני' כלאים בכרם ממילא גם כלאי זרעים בכלל ואיכא שמנה לאוין:

ומעתה שפיר ניחא הא דפליגי אליבא דר"א לענין חרישה בשביעית. דהנה זהו דוקא ניחא לר"ל דמוקי מתני' כר"ע דמקיים בכלאים לוקה אבל לר' יוחנן דמוקי מתני' במחפה וא"כ אתיא נמי כר' יונתן דחייב אב' מינים וא"כ בכלאים בכרם אינו חייב משום כלאי זרעים ושוב קשיא דלא הויין אלא שבעה:

ואכן נראה לומר עוד דאיכא בכלאים בכרם תרי לאוי ומטעמא אחרינא עפ"מ דאמרינן במס' שבת (פ"ה פ"א) לא תשיג גבול רעך גבול שגבלו ראשונים לא תשיג והקשו התוס' ז"ל שם דא"כ הזורע כלאים ילקה גם משום לא תשיג דהא גבול שגבלו ראשונים הוא ותי' דאין לוקין על לאו זה מתרי טעמי חדא דהוי לאו הניתק לעשה דניתן להשבון ועוד דהוי לאו שבכללות. והנה מבואר ברש"י תמורה (ד' ע"ב) דכהנים לוקין גם אלאו הניתק לעשה. וא"כ הכא במתני' דאיירי בכהן א"כ שפיר חייב שתים משום כלאים לחודא והיינו דמלבד חיובא דכלאים חייב גם משום לא תשיג ואף דהוי לאו הניתן להשבון הא כהן לקי גם אלאו הניתק עשה:

ואכן היינו דוקא למ"ד דלוקין אלאו שבכללות שפיר איכא לפרושי כלאים בכרם משום לא תשיג אבל למאן דס"ל דלאו שבכללות אין לוקין עליו א"כ שוב ל"ש לחייב משום לא תשיג אפי' בכהן ושוב מוכרח לאוקמי כר' יאשי' דוקא וחייב משום כלאי זרעים:

ומעתה א"ש הא דקאמר רב דימי אליבא דר"א דאין לוקין אחרישה בשביעית דרב דימי אליבא דר"א לשיטתי' דאמרינן במס' סנהדרין שם (ס"ג ע"א) דרב דימי אר"א דס"ל על כלן לוקה היינו משום דס"ל לוקין על לאו שבכללות ורבין דאמר משמי' דר"א דעל כלן אינו לוקה היינו משום דאין לוקין על לאו שבכללות וא"כ אמור מעתה דרב דימי אר"א לטעמי' דס"ל דלוקין על לאו שבכללות וא"כ איכא בכלאים בכרם בכהן גם משום לא תשיג והו"ל שמנה לאוין וא"כ ע"כ מוכרח דליכא בכה"כ משום כלאי זרעים דאי הוה בי גם משום כלאי זרעים א"כ הו"ל תשעה ובמשנה קחשיב שמנה וא"כ ע"כ כר' יונתן דחייב אב' מינים וא"כ ע"כ דדרשינן לא סמוך לכרמך לעיקר כרמך כלאים ושוב אין לנו קרא על המקיים כלאים בכרם וע"כ הא דמחייב בכלאים הוא משום מחפה ולהכי סבר דאין לוקין אחרישה בשביעית אבל לרבין אליבא דר"א דאין לוקין אלאו שבכללות וא"כ ע"כ אין לחייבו משום לא תשיג רק משום כלאי זרעים וע"כ כר' יאשי' וא"כ המקיים כלאים לוקה וא"כ מוקי מתני' במקיים ולהכי ס"ל דלוקין אחרישה בשביעית ואתיא שפיר פסק הרמב"ם ז"ל וכנ"ל:

ידידו"יש:

תוכן העניינים

שות אור המאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה